עזרה ראשונה בשטח: צוותי הצלה יטפלו בנפגעי חרדה בזמן אמת

במדינה שבה מתיחות ביטחונית מורגשת מפעם לפעם ושבה קיים חשש מפני אירועים רבי נפגעים, צוותי חילוץ והצלה נאלצים להתמודד עם מצבים שבהם יש נפגעי חרדה. אותם נפגעים מפונים מזירת האירוע לבית החולים. לראשונה בארץ יעניקו צוותי הצלה - ובהם לוחמי כיבוי אש, פרמדיקים של מד"א, צוותי זק"א, משטרת ישראל וכוחות נוספים - עזרה ראשונית לנפגעי חרדה בזמן אמת ובעת התרחשות האסון.

העזרה הראשונה תוגש על פי מודל שפותח על ידי ד"ר משה פרחי ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן במכללה האקדמית תל-חי. המודל אומץ על ידי משרד הבריאות כמודל הלאומי להגשת עזרה ראשונה נפשית והוא יוצג השבוע בכנס "עזרה רגשית נפשית למגיבים ראשונים" שלו שותפים משרד הבריאות והרשות הלאומית לחירום.

אתמול החלה הכשרתם של 50 פרמדיקים משורת העובדים הבכירה של מד"א, ובהם מנהלי מחוזות ומנהלי אגפים. ההכשרה, שתיערך יומיים, תכלול תרגיל גדול המדמה אירוע אסון ומצריך סיוע לנפגעי חרדה רבים.

מערך הכבאות כבר אימץ את המודל כחלק מחיזוק החוסן המנטלי של הלוחמים ובימים אלו מסיימים במערך שנה של הכשרות. עד סוף 2018 יתקיימו כ-160 הכשרות, שהחלו במערך הקצונה הבכיר ומפקדי התחנות ובהמשך הועברו גם למפקדי המשמרות ולוחמי האש.

המודל, המכונה מעש"ה, פותח בשנת 2011 לטובת המערך הצבאי הלוחם בתמיכה ובליווי של מנהלי האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות. הרעיון בבסיסו של המודל היה צמצום מרבי של תלות הכוחות הלוחמים באנשי בריאות הנופש ובצורך לפנות נפגעי תגובות קרב מחוץ לשטח הקרב. במקום זאת, כל חייל יוכל להגיש עזרה ראשונה נפשית לחברו ולהעבירו למצב תפקודי תקין בתוך פחות משתי דקות.

"ייחודיות המודל היא בפשטותו ובנגישותו לכלל הציבור מחד, ומהירות ויעילות הסיוע מאידך", הסביר ד"ר פרחי. "משך הזמן הממוצע שבו ניתן להעביר אדם ממצב שאינו מתפקד על רקע חרדתי למצב של תפקוד יעיל הוא בין דקה וחצי לשתי דקות ולעיתים הרבה פחות מכך. המודל מושתת על כך שהתקשורת עם הנפגע תהיה שכלית ולא רגשית".

לדברי ד"ר פרחי, "עד היום מה שעושים עם נפגעי החרדה הוא בדיוק ההפך: כשראינו אדם במצוקה קודם כל חיבקנו, ליטפנו, דיברנו בטון רך ואמרנו לו שמותר לבכות ושזה בסדר. כל אלה מחריפים את הדומיננטיות של מרכז הרגש על חשבון מרכז הלוגיקה והתפקוד ומכאן נקבל אדם המתקשה מאוד לתפקד ומחמיר מאוד את מצבו".

המודל מושתת על ארבעה עקרונות - מחויבות, עידוד, שאלות מחייבות מחשבה והבניית האירוע תוך הדגשתו שהוא הסתיים. בשלב הראשון על האדם המסייע ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה במטרה להעניק לו תחושת ביטחון. לדוגמה ניתן לומר לנפגע: "אני איתך ולא הולך לשום מקום".

בשלב הבא, במקום להרגיע את הנפגע ולהרחיק אותו מהסביבה, על המסייע לעודד אותו לפעול על ידי הוראות פשוטות. יש לגרום לו לעזור לאחרים ולהפוך מקורבן - למסייע. לדוגמה: במצב שלאירוע דקירה ניתן להורות לאדם: "תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".

ערוץ התקשורת צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי באמצעות שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת רגש; לא לעודד אותו להביע את רגשותיו ולהימנע מלומר לו בעת האירוע דברים כמו "זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה". במקום זאת אפשר לומר: "תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו או כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך".

בשלב האחרון יש להדגיש שאירוע הסתיים. לדוגמה מומלץ לומר לנפגע: "לפני שתי דקות היה פיצוץ, יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו".