במשך 62 שנים היה מונח כובע פלדה ישן במחסן ביתו של שמוליק פלד בקרית-מוצקין. כובע הפלדה שחור הגדול שעיטר את ראשו, זכר לכדור שפילח את המתכת. לאורך עשרות שנים שחלפו ממלחמת העצמאות, סיפור הנס שפקד את פלד בקרב באצבע הגליל, היה למורשת פנים-משפחתית. כובע הפלדה היה מוצא לעתים רחוקות מהמחסן, כעין הוכחה לסיפורו של פלד.
לפני שמונה שנים הלך פלד לעולמו בגיל 81. לאחר מחשבות רבות החליטה המשפחה כי מעתה מקומו של כובע הפלדה בבית הפלמ"ח. "היו התלבטויות", אמר אלון פלד, בנו של שמוליק. "בסוף אימא הכריעה כי הכי נכון יהיה להוריד את הכובע מהמדף במחסן ולהפקיד אותו בידי בית הפלמ"ח".
"שם מקומו של הכובע", הסבירה רינה פלד, האלמנה. "זה אמנם סיפור אישי שליווה אותנו כמשפחה כל השנים, אבל זה סיפור שמצטרף לסיפור גדול יותר, סיפור הפלמ"ח והקרבות הקשים בגליל ובכיבוש צפת. שם הכובע ישמר לתמיד".
ד"ר אלדד חרובי, מנהל ארכיון בית הפלמ"ח ששייך לארכיון צה"ל במשרד הביטחון, אמר כי "העברת כובע הפלדה של שמוליק פלד לארכיון הוא מקרה אחד מתוך רבים. אין כמעט שבוע שבו לא מגיעים אלינו פריטים שונים של פלמ"חניקים. מכתבים, מסמכים וחפצים שונים. זה יכול להיות סכין, אולר, חצוצרה. מגיעים אלינו המון דברים. אפילו שעברו כבר שבעים שנה מאז פורק הפלמ"ח, המזכרות האלה נשמרו. כעת אנשים מחליטים שזה הזמן להוציא את הפריטים מחיק המשפחה ולהפקיד אותם בארכיון בבית הפלמ"ח".
לדבריו "כל משפחה וסיבותיה; יש כאלו שחשוב להם שסיפורם של יקירם ישמע, יש החוששים שדברים ילכו לאיבוד. אנשים מבינים את החשיבות של שימור הזיכרון". חרובי ציין כי כובע הפלדה הוא פריט מיוחד מאוד. "אין דומה לו", הסביר. "זו קסדה שהצילה את חייו של שמוליק פלד והפכה משהו חשוב בחייו. זו קסדה שמספרת סיפור, כמו חפצים רבים שמגיעים אלינו".
נטש את הדת ועלה לישראל
שמוליק פלד נולד בשנת 1929 בעיר צ'ורטוקור בפולין למשפחה חרדית. חודש לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ופלישת הצבא הנאצי לפולין, עזבה המשפחה את ביתה והיגרה לארץ-ישראל והתמקמה בחיפה. מאחור נותר אחד מאחיו של שמוליק ועוד עשרות מבני המשפחה הרחבה. כולם נרצחו בשואה.
"בארץ החדשה שמוליק החליט להפוך להיות להיות צבר", אמרה רינה. "עשיתי הכל לזרוק מעלי את הגלות", אמר לימים בריאיון לישעיהו גביש, חבר קיבוץ יפתח.
המעבר מילד גלותי לצבר ארץ-ישראלי לווה בקונפליקט עם אביו הדתי, תהליך של נטישת הדת ומחיקת כל זכר לשפה הפולנית. בסוף כתה ח' נאלץ לצאת לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה ובמקביל המשיך בתהליך ההיטמעות בארץ החדשה: תנועת נוער, הקמת גרעין והכשרה בקיבוץ, דבר שהיה עבורו כמו התגשמות חלום; "אשדות יעקב היה בשבילי מקום שלא מהעולם הזה", סיפר לגביש. "קיבוץ גדול ואנשיו נחמדים, ישרים, טובי לב ושמחים בחלקם".
בהכשרה בקיבוץ הצטרף לפלמ"ח וסייע בקליטת עולים מעיראק, שהגיעו מעבר הירדן. לאחר מכן, בספטמבר 1947, נשלחו חברי ההכשרה לבצע סיורים בגבול עם סוריה, באזור הבניאס. הסיורים כללו אף כניסה לשטח האויב. בדיעבד הבין שכנראה שימשו כפתיון, כדי למגלות את מקורות הירי מהצד הסורי.
לאחר מכן הועבר לצפת, שם היה חשש כבד כי תושבי העיר היהודים לא יצליחו להחזיק מעמד והעיר תיפול לידי הערבים. 1,200 יהודים בלבד התגוררו בעיר בה חיו כ-16 אלף ערבים. ב-30 בנובמבר 1947, יום לאחר החלטת האו"ם על תכנית החלוקה, הוצב בצפת באופן קבוע.
"נתקלנו באש חזקה, נאלצנו לסגת"
למחלקה הגיעו ארבעה מקלעים, כלי נשק בעלי ערך רב, ושמוליק נבחר להיות אחד מארבעת המקלענים. הוא הוצב בהר כנען, שם היה תפקיד הפלמ"חניקים לסייר, לשמור ולצאת לפעולות. באחת מהפעולות, סמוך לעמוקה שמצפון לצפת, נאלץ הכוח לסגת, נוכח כישלון הפעולה.
לגביש הוא סיפר כי "הפעולה התבצעה בליל ירח מלא, ועל רקע אדמת הסיד הלבנה, בלטנו בשטח ונתקלנו באש חזקה שאילצה אותנו לסגת". אחד מכדורי האויב פגע בכובע הפלדה של פלד ומועצמת הפגיעה, רצועת הכובע נקרעה והוא נפל. פציעתו היתה קלה והוא נותר עם חבריו בצפת. הוא סיפר כי בגלל פציעתו לא הצטרף עם חבריו לפשיטה בסאסא.
במקום יציאה לפעולה, המשימה שהוטלה עליו הייתה לדאוג לקבורת מרים ארנהיים, חברת הגרעין, שנהרגה מירי. הצבא הערבי שלט במשטרת צפת וממנה ירה לעמדות הפלמ"ח בהר כנען. גם ההלוויה אותה אירגן נערכה תחת ירי כבד של האויב.
בבוקר ה-17 באפריל 1948 הוביל אלעד פלד את המחלקה שלו מהגדוד השלישי של הפלמ"ח, לתוך צפת. שמוליק פלד היה אחד מאותם לוחמים שהתקבלו בשמחה גדולה על ידי תושבי העיר היהודים. "מי שלא ראה את שמחתם באותו בוקר שבת, לא ראה שמחה מימיו", סיפר שמולק בעדותו. "זקני צפת יצאו אלינו ובידיהם חלות השבת, עוגות וחלב".
הקרבות לכיבוש העיר היו קשים. ב-11 במאי הסתיים כיבוש צפת בידי הגדוד השלישי של הפלמ"ח, עליו פיקד משה קלמן. "עד היום אני קשור נפשית לעיר הזאת", אמר לימים שמוליק פלד.
אבל ללוחמים לא היה הרבה זמן לנוח; מצפת נשלחה קבוצת לוחמים לגבול עם סוריה. סיור שיצא מקיבוץ דפנה לכיוון הבניאס, נתקל בירי כבד מהצד הסורי. אנשי הפלמ"ח נאלצו לסגת. "אחד הכדורים פגע שוב בכובע הפלדה, ששוב הציל את חיי", העיד פלד. "בכובע נוצר חור גדול מהכדור, אלא שכנראה לא היה לו כוח לצאת מהצד השני. הוא נתקע בכובע ונוצרה בליטה שפצעה את ראשי". הוא איבד את ההכרה, אבל הפעם, שלא כמו בקרב עמוקה, הצליח להחזיק את הכובע בידיו. כובע שנשאר בידיו כל השנים. למרות הפציעה הקשה, שהצריכה ניתוח בראשו, והכאיבה לו במשך שנים, הוא סרב לבקש הכרה כנכה צה"ל. לדברי רינה "הוא לא רצה לבקש מהמדינה כסף".
אחרי המלחמה הקים עם חבריו את קיבוץ יפתח, על הגבול עם לבנון. ב-1952 עזב. הוא התחתן עם רינה והם הקימו את משפחתם בקרית מוצקין. במשך עשרות שנים ניהל את מחלקת האחזקה של מפעל בלו בנד תלמה ושנים רבות התנדב למילואים, כמכונאי טנקים.
"תקופת הפלמ"ח היתה עבורו מתקופות חייו היפות", אמרה רינה. את הקסדה הניח במחסן, עד שנכדתו ביקשה ממנו שיבוא לבית ספרה ויספר לחבריה את סיפורו. האבק הוסר מהקסדה ואחרי עשרות שנים סיפורה יצא מתוך המשפחה.
בשנת 2010 שמוליק פלד הלך לעולמו. המשפחה התלבטה ולבסוף העבירה את הכובע לבית הפלמ"ח. "ביקשתי דבר אחד, שהכובע יהיה סמוך למוצגים של משה קלמן, מפקד הגדוד שלו ולאלעד פלד הוא חש הערכה גדולה", אמרה רינה.
אלוף בדימוס אלעד פלד, כמו גם קצינים נוספים יוצאי הפלמ"ח שהפכו לבכירים במערכת הביטחון - עמוס חורב, צבי זמיר, רפי איתן - ישתתפו ביום ראשון בכנס הפלמ"ח, לרגל חגיגות ה-70 למדינת ישראל.
הכנס יתקיים בהיכל התרבות בתל אביב במעמד סגן הרמטכ"ל אלוף אביב כוכבי ובהשתתפות אלפי בני דור הפלמ"ח ומשפחותיהם. גם רינה פלד ובני משפחתה ישתתפו באירוע, בשם אב המשפחה. את הכנס מארגנת עמותת דור הפלמ"ח בהובלת אלוף (במיל') שייקה גביש, בסימן "מהפלמ"ח ועד היום". הוא יוקדש ללוחמים ולבני דור הפלמ"ח שתרמו למדינה ובנו את יסודותיה בביטחון, בהתיישבות, העפלה, בניית הארץ, אומנות ותרבות.
באירוע התנדבו להופיע אמנים מהשורה הראשונה ובראשם הזמר שלמה ארצי שיבצע את השיר "אליפלט", כשבקהל ישבו שרון ודוד, ילדיו של יוסי הראל ז"ל, לוחם הפלמ"ח שפיקד על אוניית המעפילים 'כנסת ישראל'. על האנייה הגיעו כמעפילים גם יצחק ומרגלית ארצי, הוריו של הזמר. האירוע יפתח בטקס חגיגי בו יעלו לוחמי הפלמ"ח, ילדיהם ונכדיהם את עשרת הדגלים של גדודי הפלמ"ח.