הקרב על הקרדיט: כולם רוצים פיסה מההסדרה - והשקט רק מתרחק

עוד סבב של שיחות בין בכירי פתח והמודיעין המצרי באשר לפיוס הפנים פלסטיני הסתיים ללא תוצאות בקהיר. שליח האו"ם למזרח התיכון ניקולאי מלאדנוב הגיע לביקור נוסף ברצועת עזה - וראשי חמאס ופתח מחליפים האשמות סביב נסיבות כישלון השיחות עד כה, בנוגע לפיוס ולהסדרה עם ישראל. עולם כמנהגו נוהג.

בשטח, לפחות, נרשמת ירידה ניכרת באלימות, במספר המפגינים שהיו ביום שישי בקרבת גדר הגבול ברצועת עזה ובמספר בלוני התבערה שהופרחו לעבר ישראל. אמנם התופעות הללו ממשיכות להתקיים אבל בפרופיל נמוך יותר. בשורה התחתונה, התקוות כי ישראל וחמאס יגיעו להסדרה דרמטית ומשמעותית נראות בשלב זה כפנטזיה רחוקה ויש לכך לא מעט אשמים.

אחד הגורמים המרכזיים לכך היא המלחמה (הדיפלומטית) שמתנהלת בין קטאר למצרים סביב סוגיית הקרדיט. או במילים אחרות - מי ייחשב לסנדק של רגיעה עם ישראל ו/או פיוס. וזאת בנוסף למחלוקות הרגילות בין חמאס ופתח והעוינות המובנית בין ישראל לארגון השולט בעזה.

לעת עתה נראה כי דוחא מצד אחד וקהיר מצד שני פועלות בשני מסלולים, שבמידה רבה אינם מגיעים לאותו יעד. העמדה המצרית אומרת כי ראשית יושג פיוס פנים פלסטיני בין חמאס ופתח; ולאחר שובה של הממשלה הפלסטינית של הרשות לרצועה יהיה ניתן לדבר על הסדרה נרחבת יותר בין ישראל לעזה.

הבעיה הגדולה היא התלות של כל סוגיית ההסדרה ברצונו הטוב של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן שאינו עושה קולות של מי שממהר לשוב ולשלוט בעזה, לפחות לא בתנאיו שלו: ויתור של חמאס על כל סממן של שליטה ברצועה, פירוק הזרוע הצבאית מנשקה ומסירת כל אמצעי הלחימה שיש ברשותה לידי הרשות. או כפי שאבו מאזן נוהג לכנות זאת: "חוק אחד, נשק אחד" - כמעט החלום הרטוב של מדינת ישראל. אלא שמשום מה בתל אביב ובירושלים יש מי שמאשים אותו בעיכוב ההסדרה במקום לעודד אותו לדבוק בעמדתו.

הגישה הקטארית כמעט הפוכה. דוחא אינה רוצה להמתין עוד לאבו מאזן ומעבירה מסרים על גבי מסרים לפיהם היא מוכנה להשקעה נרחבת ברצועה, שתכלול הקמה של שדה תעופה באזור אילת המיועד לעזתים - בפיקוח ישראלי ביטחוני - שממנו ימריאו מטוסים לקטאר ולטורקיה. בנוסף היו רוצים בהקמה של מעבר ימי בין קפריסין לעזה - עם נמל בקפריסין שיקבל סחורות אל ומעזה ויפעל תחת פיקוח ביטחוני ישראלי.

בגלל האפשרות הזו נזעק אבו מאזן ואנשיו העבירו מסרים ברורים: אם חמאס יחתום על הסכם שכזה מול ישראל או יסכים לתנאים שכאלה, משמעות הדבר שרצועת עזה מתנתקת סופית מהגדה המערבית והרשות הפלסטינית תפסיק את כל תשלומיה לעזה. מדובר בסכום משמעותי שעומד כרגע על כ-95 מיליון דולר בחודש.

בנוסף לכך, המצרים מתנגדים לרעיונות הללו בתוקף, מאחר שקטאר, האויבת של קהיר, תגזור את הקופונים ובנוסף - התלות של רצועת עזה במצרים תפחת באופן משמעותי. המצרים אמנם לא היו רוצים לראות את שני מיליון תושביה של הרצועה תלויים בקהיר אך גם לא מעוניינים שאלה יתנתקו לחלוטין. וכך הקרב על הקרדיט הופך להיות נדבך נוסף בגורמים והסיבות לעיכובה של ההסדרה.