הפתרון לכל בעיותינו:דיקטטורה עכשיו!

שוב בחירות. כמה זמן עבר מהפעם האחרונה? שנתיים? שלוש אולי? כמה ממשלות הצליחו לעבור את כל ארבע השנים כאן, בזמן האחרון? לא הרבה, זה בטוח. זה מזכיר לי את פולין. ואיך בדיוק ארץ ישראל המדברית-משהו מזכירה לי את פולין? לא בגלל השלג. בפולין, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה, הקימו דמוקרטיה. או לפחות משטר כלשהו דמוי דמוקרטיה. בכל מקרה, קראו לזה דמוקרטיה, ואף אחד לא שאל שאלות. אבל, הפולנים לא בדיוק הבינו מה רוצים מהם. וזה די מובן, אחרי 120 שנה שאף אחד לא שאל אותם מה בדיוק הם רוצים לעשות. אז התחלפו 15 ממשלות בטווח של כ-6 שנים, אם אני לא טועה.

ואיך כל זה דומה לישראל? הרי בישראל תמיד הייתה מסורת דמוקרטית. בישראל יש מסורת דמוקרטית כל כך חזקה, עד שאנשים רבים, שהמסורת מוטבעת בהם, כמובן, קמים מקבריהם, רק כדי להצביע. יש כאן דמיון רב. גם אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים. וזה הגיוני, ונורמלי - לכל אחד יש אינטרס אחר, וכשיש כל כך הרבה אנשים במקום אחד - ניגוד כלשהו בין כל כך הרבה אינטרסים שונים חייב להופיע. ובכל זאת, אם ניקח מטאפורה מקרית לחלוטין, ככה - לא בונים חומה. אנחנו חייבים להתלכד מסביב לכמה נושאים כלשהם, ולתת לעושי ההחלטות להחליט משהו. אם כל החלטה תותקף מבפנים, אין לנו סיכוי להגיע לשנתנו המאה.

העיקרון הוא, שבעוד אנחנו מתווכחים על סדרי העדיפויות שלנו, ונבחרינו מפגינים יכולות מופלאות בקטיעת דברי אחרים, ובזריקת עלבונות אל עבר מתנגדיהם, אנחנו מפסידים במלחמה קיומית. מדינה מאוחדת מזמן הייתה מגיעה להחלטה. החשיבות היא לא איזו החלטה זו הייתה, אלא בכך שהייתה מתקבלת החלטה. בהחלט יכול להיות שהיו מתנגדים להחלטה, אבל לפחות ההתנגדות לא הייתה מפילה את הממשלה.

אבל, אם יש לי כאלה טענות, אז איזה פתרון אני מציע? אני לא מציע שום פתרון. למה? אני לא כאן כדי להציע פתרונות. אני כאן כדי להצביע על הבעיות. הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו, הוא להתחיל מהתחלה. למחוק כל קיום של דמוקרטיה מישראל, ולהתחיל מההתחלה. ובעצם, גם אם נתחיל מההתחלה, הרי שבכל מקרה המצב יחזור להיות כזה, אם לא יותר גרוע. כי מה שאנחנו צריכים זה אנשים אחרים. אנשים שלא מאמינים כי הדרך היחידה בויכוח היא השתקת היריבים על ידי עלבונות, בין אם מתוחכמים ובין אם בעלי רמה אינטלקטואלית של אלפקה מצויה. וכאן, אנחנו נתקלים בבעיה אחרת, המנטליות הישראלית. הרי נבחרי העם הישראלי מבטאים את עמדת העם, ואם חברי הכנסת מתנהגים בברוטליות כזו אחד כלפי השני, הרי ברור שהבעיה אינה רק בהם, ובוודאי שלא בדמוקרטיה. ועם הבעיה הזאת אנחנו לא יכולים להתמודד. לפחות לא עכשיו. כי אנחנו יכולים רק לחנך, כדי לשנות מנטליות, וחינוך לוקח זמן.

ובכל זאת, יש תקווה. הסתכלו על פולין. בכל זאת, פולין התייצבה בסוף. איך? דיקטטור חביב, פילסודסקי שמו, תפס את השלטון, ופולין התייצבה. אז אולי כל מה שאנחנו צריכים עכשיו, זה דיקטטור.