זו הייתה מלחמה. אמנם קצרה, כשבוע, אבל כמו שכל ישראלי יודע, גם מלחמות בנות שבוע, או אף פחות מכך, הן קשות - ובעלות תוצאות מדיניות ואסטרטגיות מרחיקות לכת. היא לא זכתה לתשומת הלב שהייתה זכאית לה בזמן התרחשותה, שכן היא פרצה בדיוק עם תחילת המשחקים האולימפיים בבייג'ינג, אבל המלחמה הזו שינתה את הקווקז, את רוסיה, את גיאורגיה, את חוקי המשחק העולמיים בכלל, ואת המרחב הקרוב פיזית, נפשית למוסקבה.
השורה התחתונה, והיא לא מובנת מאליה, היא שכמובן המלחמה הזו הועילה לרוסיה. אבל אפילו גיאורגיה הרוויחה ממלחמה שבה, אחרי ככלות הכול, היא פתחה, ובה נוצחה. פרדוקס? לא, אומר ירון וייס, מומחה לדרום הקווקז: "במבט מפוכח, אחרי 10 שנים, אני סבור שאותה מלחמה שקיבעה את הכיבוש הרוסי על חלקים גדולים של גיאורגיה וכן המדיניות הרוסית אחריה, דווקא חיזקה מאוד את מגמת היציבות בדרום הקווקז בכלל ובגיאורגיה בפרט. בעקבות המלחמה גיאורגיה עברה תהליך 'התבגרות', ממצב של מדינה בהתהוות המגששת את דרכה באזור מורכב ומסוכסך, לאומה פרגמטית ומשמעותית אשר יודעת לנצל היטב את יתרונותיה, מודעת לחסרונותיה ואף פועלת להגברת היציבות באזור - באמצעות מערכת בריתות עם ארמניה, אזרבייג'אן וטורקיה".
חלשה, יחסית
לכל דבר יש שתי סיבות, גורסת האמרה הצינית. סיבה טובה וסיבה אמיתית. או, אם תרצו - לכל מהלך יש גורמי רקע - סיבות, ויש טריגר - האירוע, הקטליזטור שהוא המרכיב החסר להפיכת חומרי הגלם - הדינמיט, הגפרורים, הקש היבש לשריפת ענק. הדוגמה המפורסמת מכל היא פרוץ מלחמת העולם הראשונה - רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר של האימפריה ההבסבורגית, בידי קושרים סרבים בסרייבו היה הטריגר. גורמי הרקע היו רבים ומורכבים, מהעימות המתהווה בין רוסיה לאוסטריה בבלקן, מירוץ החימוש הימי בין בריטניה לגרמניה וכדומה.
והנמשל - גיאורגיה יצאה למלחמה כדי להשליט את מרותה על שני חבלים בדלנים, דרום אוסטיה ואבחזיה. שני חבלים שביקשו בזמן התפוררות ברית המועצות להסתפח לרוסיה אבל מצאו עצמם בתוך גבולותיה המוכרים של גיאורגיה - אבל עם חסות רוסית. מנהיג גיאורגיה הפרו-מערבי אז, מיכאיל סאאקשווילי, סבר שרוסיה באותה נקודת זמן חלשה. והיא אכן הייתה, יחסית. והוא סבר שהקרמלין - אז רשמית בהנהגת הנשיא מדבדב, כשפוטין ראש הממשלה ולכאורה כפוף לו, לא תתערב. וכאן הוא טעה, ובגדול."יעדיה של רוסיה במלחמה היו הן אזוריים והן גלובליים", הסביר לוואלה! NEWS ד"ר אבינעם עידן, מומחה לרוסיה ולקווקז מהמרכז הבינתחומי ואוניברסיטת חיפה. "גאורגיה מדינה בעלת חשיבות גאו-אסטרטגית מיוחדת. שולטת על נתיב המעבר ממרכז אסיה ואגן הים הכספי במזרח לאזור הים השחור ומערב אירופה במערב, זאת כתוצאה ממיקומה הגאוגרפי והטופוגרפיה של הקווקז. גאורגיה גם מדינת מפתח למעבר רשת צינורות ייצוא נפט וגז העוקפים את שטח רוסיה ומחברים את יצואניות האנרגיה הגדולות של מרכז אסיה לנמלים ושווקים במערב. יעד רוסיה במלחמה היה להשיג מנופי שליטה, גם אם עקיפים, על גאורגיה ובכך לחדש את ההגמוניה הרוסית בקווקז וכן לבסס את השפעתה במרכז אסיה, אזור אשר גאורגיה היא כאמור צוואר בקבוק חיוני לו בנתיב למערב".
לדבריו, "מטרת רוסיה בהיבט הגלובלי הייתה כפולה. האחת, לשפר את מאזן הרתעה שלה מול ארצות הברית ונאט"ו, בצל הכרת מדינות המערב בפברואר 2008 בעצמאותה של קוסובו, חבל בדלני שפרש מסרביה, חרף התנגדותה הנחרצת למהלך. מטרה השנייה והעיקרית הייתה סיכול אפשרות הצטרפות גאורגיה לנאט"ו כחלק ממגמת ההתרחבות מזרחה של הברית. ההצטרפות הייתה אבן יסוד במדיניות סאאקשוילי, יריב קולני של פוטין".
המלחמה הייתה הפעם הראשונה שבה הבהירה רוסיה חד-משמעית שהיא לא תאפשר התנגדות למה שהיא מגדירה האינטרסים הרוסים העליונים, במה שמכונה העולם הרוסי, רוסקי מיר. כלומר המדינות הגובלות ברוסיה, המוגדרות אינטרס אסטרטגי. ולמי שלא הבין זאת אז הגיע מועד ב', בכיבוש וסיפוח חצי האי קרים מידי אוקראינה ב-2014. שני האירועים דומים - אזורים אסטרטגיים מבחינת רוסיה, שתי מדינות שהיו חלק מברית המועצות, שני חבלים המיושבים ברוסים אתנים בדלנים, חילופי שלטון המביאים שלטון הרוצה קירבה למערב ואף כניסה לברית נאט"ו. דבר שמבחינת רוסיה חייב להיעצר בכל מחיר - וכך קרה.
אוקראינה כמובן היא ליבת רוסיה. בירתה, קייב הייתה הבירה הראשונה של רוסיה. המילה רוסיה נולדה באוקראינה, מקורה כנראה בשפה הויקינגית. היו אלה הוויקינגים שייסדו את ממלכת קייב רוס. לשם הביאו האחים הנוצרים קיריל ומתודיוס את הכתב הקירילי, ואת בשורת הכנסייה הביזנטית.
אבל גם לקווקז מקום בנפש ובמסורת הרוסית. ולא, לא רק כי גיאורגיה היא מקום הולדתו של הגיאורגי המפורסם מכולם, יוסיף ויסריונוביץ' דז'וגאשווילי, המכונה איש הפלדה, סטלין, ואדם שהגיאורגים גאים בו פחות - לברנטי בריה, ראש האן.קה.וו.דה. המפלצתי, קומיסריון הפנים של ברית המועצות שהתמקד בריגול פנימי. גדולי הסופרים הרוסים כתבו על הקווקז, לחמו בו: אבי השירה והספרות הרוסית, פושקין כתב את היצירה שאין רוסי שאינו מכיר, "השבוי הקווקזי". טולסטוי התגייס לצבא הצאר בקווקז, ובאותה תקופה החל לכתוב. גדול המשוררים הרוסים בדור אחרי פושקין, מיכאיל לרמונטוב, מחבר "גיבור דורנו", גדל בקווקז, וכמו טולסטוי היה קצין פרשים ושירת בקווקז, שם ראה את ביתו האמיתי, וכמו פושקין נהרג בדו-קרב.
הקווקזים - מהצ'צ'נים והצ'רקסים בצפון האזור ועד הגיאורגים בדרומו - היו עבור הרוסים, ואני יודע שמדובר בהכללה רבה וגסה, התגלמות הדימוי של הפרא האציל. הם היו הפרשים מן ההרים, המורדים הנלחמים על חירותם, אנשי מסורת וכבוד. עמים קטנים וגאים המשמרים את תרבותם נגד כל הסיכויים - הצ'רקסים, הטטארים, הגיאורגים, הארמנים.
שני העמים האחרונים גם השתלבו היטב בברית המועצות, כשבדיחה סובייטית הסבירה שמפעל מצליח ניתן לזיהוי אם הסמנכ"ל שלו (המנכ"ל כמעט תמיד רוסי אתני, כמובן) הוא ארמני או יהודי. הארמנים נחשבו אנשי כספים משכילים. הדימוי של הגיאורגים הוכתב מסטלין ובריה מטילי המורא, של הארמנים מאנסטס מיקויאן, המתוחכם, הערמומי והמוכשר, אחד היחידים ששרד את שלטון סטלין בשלום, יחסית.
אבל עם כל הכבוד, וברוסיה ודאי יש, למסורת ספרותית מפוארת, המלחמה על דרום אוסטיה ואבחזיה, שהייתה בעצם המשך המאבק על הקווקז, הייתה, מבחינת רוסיה, על דברים ארציים בהרבה. אינטרסים. והיא השיגה אותם, במלואם. "דרום אוסטיה ואבחזיה פרשו ממנה בתמיכה רוסית בעקבות המלחמה, הכריזו על עצמאות והשלימו את התנתקותן מגאורגיה", הסביר עידן. "בכך הקימה רוסיה שתי מדינות חסות שמקנות לה מנופי שליטה משמעותיים על גאורגיה, ובאמצעותן - מנופי שליטה על הקווקז ומעבר לו. הפעולה הצבאית של רוסיה כנגד גאורגיה יצרה מאזן כוחות חדש בין רוסיה לארצות הברית ומדינות נאט"ו".
על פי וייס, "ההרתעה הרוסית בגיאורגיה ניכרת היטב בשטח בשלושה פרמטרים עיקריים: הראשון הוא גבול האזור הבדלני של דרום אוסטיה, שנמצא עשרות מטרים בלבד מהכביש הראשי של גיאורגיה המחבר את הבירה טביליסי עם כותאיסי, העיר השניה בגודלה במדינה, וכן עם נמלי הים השחור. בכל רגע נתון, יכולים הרוסים לבתר את גיאורגיה לשני חלקים, כפי שעשו במלחמת 2008. בנוסף, המחוז הבדלני נמצא בסמיכות יחסית לצינור הנפט BTC (באקו-טביליסי-ג'ייהאן בטורקיה), המזרים נפט מהים הכספי לשווקי המערב במסלול המקצר את זמן ההגעה לשווקים, ועוקף את רוסיה. בזמן המלחמה פסקה למספר ימים הזרמת הנפט, והעובדה שהרוסים יכולים בקלות לשבש את האספקה מהווה גורם מרתיע גם לשלוש המדינות השותפות בצינור וגם למדינות הרוכשות את הנפט, ובהן ישראל. לבסוף, היציבות השלטונית וההימנעות מהסלמת הסכסוך - הגיאורגים הפנימו היטב את לקחי המלחמה ומנעו מצב שבו הרוסים היו עשויים לנצל חוסר יציבות שלטונית כדי להגביר את התערבותם בנעשה בגיאורגיה".
אז רוסיה ניצחה במלחמה, והשיגה את יעדיה. איך ייתכן שגם גיאורגיה, שיצאה מהמלחמה בשן ועין, שאיבדה את השליטה על שני מחוזות בדלניים (שאמנם גם קודם לא שלטה בהם דה-פקטו) יצאה עם רווחים מסוימים מהמלחמה, לפחות במבט בדיעבד?
ייתכן שכלקח מן המלחמה ומתוך חשש ממלחמה נוספת, הגיאורגים הצליחו לכונן משטר יציב, צומח ופרגמטי. "מבחינת גיאורגיה, המלחמה היוותה זרז לערעור שלטונו של הרפורמטור סאאקשווילי, שהפסיד כעבור 4 שנים את השלטון והפך להיות אישיות בלתי רצויה במולדתו", הסביר וייס. "לשלטון עלתה מפלגה פרגמטית אשר מצד אחד ממשיכה במאמצי ההתקרבות לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ומן הצד השני שומרת על הסטטוס-קוו שאותו קיבעו הרוסים אחרי 2008. אם לפני עשור חשבנו שבעקבות המלחמה גיאורגיה תחזור לאותן שנים אפלות של מלחמות אזרחים וחוסר יציבות, הרי שהמציאות טפחה על פנינו. היא ממשיכה לשמור על יציבות וצמיחה ואף צלחה בשלום את חילופי השלטון של 2012".
הקווקז, ליתר דיוק הקווקז הדרומי (צפון הקווקז נמצא בתחומי הפדרציה הרוסית. כאן החלה הבעיה, כשאוסטיה ההיסטורית חולקה בין רוסיה לגיאורגיה. כל עוד היו השתיים חלק מברית המועצות לא היתה שום בעיה. הבעיות החלו עם פירוק ברית המועצות, כשעמים מצאו עצמם מחולקים בין גבולות שעד אותו רגע היו מלאכותיים. כך קרה כמובן גם עם פירוק יוגוסלביה, ועם אותן תוצאות מדממות, רק בקנה מידה רחב בהרבה) אינו רק רוסיה וגיאורגיה. נמצאות בו עוד שתי מדינות אויבות, שסופחו לברית המועצות שלא מרצונן עם הקמתה: ארמניה ואזרבייג'אן. גם בהן חבלים בדלנים, גם בהן היה המשך מדיניות ההפרד ומשול, טרנספרים מתקופת הצארים בואכה הבולשביקים, ושתיהן יצאו למלחמה על גורל החבל המיושב ארמנים אך נמצא בתחומי אזרבייג'ן, נגורנו קרבך. וכן, גם שם הדוב הרוסי הוא המוציא ומביא - בעיקר בתפקידה המסורתי של רוסיה כפטרונית הארמנים (ההנמקה של טורקיה לרצח העם בארמנים במלחמת העולם הראשונה הייתה שהם בוגדים או מועדים לבגידה עקב הזדהותם עם רוסיה, שנלחמה בטורקיה).
"הגורמים העיקריים המעצבים את מערכת היחסים בין מדינות הקווקז הם הסכסוך המוקפא בין אזרבייג'אן לארמניה, והאנרגיה. במהלך מלחמת נגורנו קרבאך ובסיוע רוסי השתלטה ארמניה על חבל המריבה ובנוסף על כ-20% משטח אזרבייג'אן הנמצאים בשליטתה גם כיום. בין שתי המדינות מתקיימת מאז הפסקת אש שמתלקחת מדי פעם", הסביר עידן. "גורם השפעה נוסף הוא משק האנרגיה האזורי היוצר שיתוף פעולה משולש של המדינות אזרבייג'אן-טורקיה-גאורגיה. היחסים הקרובים ביניהן מבוססים על אינטרס משותף של ייצוא הנפט והגז מאזרבייג'אן שלחוף הים הכספי לטורקיה וממנה לים התיכון ואירופה, וכן עוינות משותפת לארמניה מצידה של אזרבייג'אן, תוצאת המלחמה בקרבאך, ומשקעי העבר בין ארמניה לטורקיה מתקופת מלחמת העולם הראשונה. גאורגיה משולבת במשולש האסטרטגי הזה בהיותה מדינת מעבר לרשת צינורות יצוא האנרגיה מהים הכספי לטורקיה. רוסיה, התומכת בארמניה צבאית וכלכלית ולה בסיסים צבאיים בשטחה, מקיימת גם יחסים תקינים עם אזרבייג'אן. היא משמשת כמתווכת עיקרית בין שתי המדינות שבקונפליקט, ובידה המפתח ליישוב הסכסוך. היא משתמשת לעיתים במעמדה כמתווכת בסכסוך כדי לקדם את האינטרסים שלה בקווקז. מאז מלחמת רוסיה-גאורגיה ובעקבות חילופי השלטון בגאורגיה, שתי המדינות מקיימות יחסים תקינים כשגאורגיה מנהלת מדיניות מפוכחת מול רוסיה תוך הבנה שבידי רוסיה השליטה על עתיד השטחים שנותקו ממנה, והסיכוי להחזרת המצב לקדמותו, במיוחד באבחזיה".
חלון הזדמנויות למלחמה
מלחמת 2008 וכן מהלכים צבאיים נוספים שנקטו הרוסים לאחר מכן (קרים, מזרח אוקראינה, סוריה) הוכיחו גם לשאר השחקנים באזור שרוסיה אינה נרתעת מלהפעיל את כוחה הצבאי כשהיא מוצאת לנכון. "דוגמא מצוינת לכך היא הימנעותה של אזרבייג'אן מלתקוף את יריבתה ארמניה, החלשה מבחינה צבאית, אך נהנית מפטרונות רוסית. זאת למרות רכישות נשק מסיביות, בין היתר מרוסיה עצמה, הכוללות גם נשק 'שובר שוויון' מישראל", הוסיף וייס. "שלטונות באקו מבינים היטב את המשמעות של יציאה להרפתקה צבאית הנוגדת את האינטרסים של מוסקבה. אמנם באפריל 2016, זמן המשבר הדיפלומטי החמור בין רוסיה לטורקיה בעקבות הפלת המטוס הרוסי בשמי סוריה, פרצה מלחמה של ממש בין צבא אזרבייג'אן לכוחות הארמנים של נגורנו קרבאך, אך לאחר ארבעה ימי לחימה הושג הסכם הפסקת אש בתיווך רוסי שנשמר באופן כללי גם בימים אלו".
וייס מעריך שלא מן הנמנע שהרוסים אפשרו (ואולי אף עודדו ויזמו) את מלחמת ארבעת הימים באפריל 2016 כדי לבחון את כושר העמידה של בני חסותם הארמנים. ההנחה היא שהרוסים ניצלו חלון הזדמנויות זה שבו, נכון לאותה נקודת זמן, הם לא היו מחויבים להבנות עם טורקיה, בת בריתה של אזרבייג'אן, כדי שיוכלו במידת הצורך להלום בצבא האזרי אילו רק היה מצליח לפרוץ את קו ההגנה הארמני בנגורנו קרבאך. אולם לאחר שהארמנים הוכיחו כושר עמידה בפני המתקפה האזרית, הרוסים כפו על הצדדים הפסקת אש. בכך, הסביר, השיגו שתי מטרות: המשך ההרתעה הצבאית ובחינת כושר העמידה של ארמניה בת חסותה.
וארמניה הפנימה את הלקח הגיאורגי, והאוקראיני, במיוחד במדיניות פנים. "בחודש מאי התרחשה בארמניה מהפיכה שלטונית, המזכירה מאוד את מהפכת הוורדים הגיאורגית מ-2003, שבה עלה לשלטון ניקול פשיניאן, רפורמטור ופעיל אופוזיציה ותיק שהשמיע בעבר עמדות המתנגדות לדומיננטיות הרוסית בכלכלה הארמנית", סיפר וייס, "אך עוד בזמן המהפכה, טרם עלייתו לשלטון, השמיע פשיניאן מסרים מפייסים כלפי מוסקבה. ימים ספורים לאחר היבחרו לראשות הממשלה פשיניאן המריא לרוסיה וקיים פגישה לבבית עם פוטין. הוא מקפיד לשמור על יחסים קרובים עם צמרת השלטון במוסקבה ונמנע ממעשים והצהרות אשר יכולים להתפרש אצל הרוסים כנקיטת קו עצמאי. הוא אמנם פועל ליישם את הרפורמות השלטוניות עליהן התחייב, ומנסה גם להתקרב למערב, אך מקפיד לשמור על יחסים קרובים עם אמא רוסיה".
פשיניאן הבין את הרמז הדק שסאאקשווילי לא הבין, או לא הבין בזמן. עשר שנים אחר כך ברור שרוסיה ניצחה. היא ניצחה כמובן במלחמה הקצרה, והיא ניצחה בשלום שכפתה באזור אחר כך. גיאורגיה, אזרבייג'אן, ארמניה - כולן הבינו בדיוק מה הלקח של גיאורגיה, ולימים של אוקראינה וסוריה, מה קורה למי שנמצא קרוב מדי למאורת הדב וחולק על דעתו - בלי הגנה שמספקת ברית נאט"ו, למשל. ולא, אף אחת מהמדינות האלה לא תתקבל לברית. בראש נאט"ו עומדים מנהיגים פוליטיים שאינם רוצים לסבך את ארצותיהם ואת צבאם בסכסוך מיותר עם רוסיה באזור נוח לה במיוחד, חשוב לה במיוחד ולא חשוב למערב באותה מידה.
רוסיה יצאה למלחמה, וכפתה את השלום. אבל, וזה אבל חשוב - השלום הזה לא היה כיבוש של המדינות השכנות, מלווה בביזה, גירוש התושבים האתניים והשלטת שלטון מוסקבה. זה היה בזמן הצארים, ובזמן סטלין. כיום אפילו רוסיה יותר סובטילית מכך. היא מסתפקת בכך שבמרחב החיוני לה, ולכל ברור בדיוק במה מדובר, יהיה שלטון הנוח לה. וכך יהיה, בעתיד הנראה לעין.
והמצב הנוכחי אפילו לא רע למדינות שעליהן הוא מושלט. בהיעדר רוסיה, אם הייתה נסוגה מהאזור, הן היו יוצאות שוב למלחמות על חבלי מולדת נשכחים, על גבולות הרריים בלתי ברורים, על מחוזות בדלנים. המבט הצופה תמיד של אמא רוסיה על צאצאיה וקרוביה מביא לכך שהילדים בקווקז מאולצים לחיות בשלום, גם אם לא בהכרח באהבה יתרה. אז השורה התחתונה היא שרוסיה יכולה לשלוח את מטוסיה וטייסיה כדי להרוס את סוריה, להתערב וללבות אש בבלקן, באירופה, ואיפה לא, אבל נוכחותה כיום בחבל הארץ שתמיד היה קרוב לליבה ותרבותה מהווה גורם מייצב, מאזן, מרסן. מי היה מאמין.
(עדכון ראשון 9.8, 17:00)
