הקרב הקשה של גדוד 66 מחטיבת המילואים 55 של הצנחנים במתחמים הצמודים של בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת, במלחמת ששת הימים, הוא מהבולטים בפרקי מורשת הגבורה וההקרבה של צה"ל. במהלך הקרב נהרגו 37 לוחמים.
בחמשת העשורים שחלפו מאז, התנהלו ויכוחים עיקשים על טיב ההחלטות שהובילו לפתיחת ההתקפה בלילה, ללא סיוע אווירי וארטילרי מספיק. עתה מתברר שכבר ב-1950 הוצע רעיון שאימוצו היה יכול להפחית מאד את אבדות צה"ל בפעולה זו, שנועדה במקורה לפרוץ כיתור על הכוח הצבאי, במסווה משטרתי, שהציבה ישראל בהר הצופים לפי הסכם שביתת הנשק עם ירדן. אין כל תיעוד לדיון של דרגים פיקודיים ברעיון וככל הידוע נגנז ללא כל מאמץ לממשו.
ממסמך שמצא בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון אלוף משנה בדימוס יוסי לנגוצקי עולה כי קצין המבצעים של חטיבת מחוז ירושלים, סרן מיכאל רותם, הציע למפקדיו בפברואר 1950 לנצל עבודות ביוב בשכונות בית ישראל וסנהדריה לחפירת מנהרה שתוביל לבית הספר לשוטרים. בתוך המנהרה, הציע רותם, יוטמן חומר נפץ שיאפשר בעת מלחמה לפוצץ את בית-הספר לשוטרים או לפרוץ את קו ההגנה שלו.
שכונת בית ישראל, מצפון למאה שערים, גבלה בשטח הסמוך לבית הספר לשוטרים, בקו העירוני שנוצר בהסכם שביתת הנשק. סנהדריה שבמערב אינה שייכת לרעיון המנהרה, אך בעבודות התיעול גם בה היה כדי למנוע מהירדנים להתמקד בחפירות בבית ישראל ולחשוד בהן.
רותם, במקור מישקה רבינוביץ, היה מהלוחמים הנועזים והיצירתיים ביותר באזור ירושלים לפני הקמת המדינה ובקרבות מלחמת 1948. לאחר המלחמה התמנה לקצין המבצעים במטה חטיבה 16 - חטיבת המילואים של מחוז ירושלים. אל"מ בדימוס לנגוצקי לחם בששת הימים כמפקד הסיירת של חטיבה זו, שהשתתפה במערכה על ירושלים יחד עם חטיבת הצנחנים 55 וחטיבת השריון 10 (הראל). לנגוצקי, גיאולוג במקצועו, מעורב זה שנים במחקר הקרבות בירושלים. הוא גם התעמק בסוגיית הלחימה בתווך התת-קרקעי והיה מראשוני המתריעים מפני סכנת השימוש ההתקפי של חמאס במנהרות בגבול עזה, בין השאר בתפקידו כיועץ הרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון למנהרות ב-2005.
"בית הספר לא ניתן לכיבוש ללא קורבנות רבים"
מסמך רותם, שגילה לנגוצקי, מלמד שהיו בצה"ל לפני קרוב ל-70 שנה מוחות פוריים, שהציעו שימוש התקפי ומפתיע במנהרות. לנגוצקי משוכנע שפיצוץ תת-קרקעי פתאומי בבית הספר לשוטרים היה גורם לכוח הירדני שם ובגבעת התחמושת הלם משתק. אחת הראיות לכך, לדבריו, היא עדותו של קצין ירדני, שסיפר שבעיניו הוכרע הקרב לטובת צה"ל כשבאגפי המתחם הופיעו שני טנקי "שרמן" של פלוגת השריון הירושלמית. זאת, אף שבפועל התנאים במקום לא אפשרו לשריונאים לצודד מטה, אל תעלות הלחימה שישראלים וירדנים נאבקו בהן בערבוביה שהכבידה על זיהוי מטרות. לדעת לנגוצקי, פיצוץ רב עוצמה בתחילת הפעולה היה גורם לתוצאה מרשימה אף יותר מהופעת הטנקים בעיצומה.
מפקד חטיבה 16, שמסמך רותם הופנה אליו, היה אז אלוף משנה מישאל שחם, מהבולטים במפקדי צה"ל באותה התקופה. לשחם, שב-1953 יזם את הקמת יחידה 101 בפיקוד רב סרן אריאל שרון, שהשתייך לחטיבה בעת לימודיו, מיוחסת חשיבה בלתי שגרתית, אך אין סימן לכך שמסמך רותם הניע אותו לפעולה בכיוון שהציע קצין המבצעים שלו.
כמו מפקד חטיבה 55 דאז מוטה גור ב-1967 וקצינים רבים בפיקוד המרכז עד אז, אבחן רותם את בית הספר לשוטרים כ"מפתח לפעולה בצפון ירושלים" הוא הזהיר ש"בית הספר לשוטרים מבוצר בצורה חזקה מאד ולא ניתן לכיבוש ללא קורבנות רבים" - המילה "רבים" מודגשת - "והכנה ארטילרית כבדה מאוד. ההכנות להרעשה וההרעשה יאפשרו לאויב לתפוס קו ביצורים שני ולהביא תגבורת מבחוץ".
"עבודות החפירה לא יעוררו חשד
מאחר שמחלקת התיעול של עיריית ירושלים עומדת להתחיל בסדרת עבודת ביוב נרחבות בשכונות הגובלות בבית הספר לשוטרים, כתב רותם, "אני מציע לתכנן עבודות חפירת מנהרה שתוביל ממקומות עבודת הביוב אל בסיס האויב הנ"ל. הפעולות לא תעוררנה חשד, כי הן תהיינה מוסוות בעבודות התיעול". האישור שרותם ביקש משחם, לחפירת "מנהרת מישקה" ולהטמנת חומר הנפץ, לא ניתן לו.
במכתב נלווה למסמך רותם, שהופץ בין ותיקי המערכה בירושלים וחוקריה, כתב לנגוצקי כי הוא "מניח שפיצוץ כזה, טון או שניים חומר נפץ מרסק, היה מסייע משמעותית להכרעת הקרב גם במוצב גבעת התחמושת, המצוי 200 מטר מצפון לבית הספר לשוטרים. מעציב מאוד שלא ניצלו את ההזדמנות שהוצעה, שלבטח הייתה יכולה גם לחסוך בחיי לוחמים".