באמצע, בין טראמפ לפוטין: מהלסינקי יצאה בשורה חשובה לישראל

זו היתה ללא ספק אחת ה"פסגות" הפחות שגרתיות שאפשר לדמיין, גם מסיבת העיתונאים שאחריה. גם הריאיון של הנשיא טראמפ עם שובו לוושינגטון. מומחים לפוליטיקה אמריקנית מכירים את פסוקו של חבר הקונגרס המנוח טיפ אוניל, דהיינו שהפוליטיקה היא תמיד מקומית — וקשה לחשוב על דוגמה קיצונית יותר לכלל הזה מההמולה הפוליטית והתקשורתית שפרצה בארצות הברית עם תום הפסגה.

בכלל זה אישום הנשיא בבגידה ובטיפשות ותביעות להדחתו — בעיקר בגלל התבטאות חריגה ובלתי מוצלחת שלו על סוכנות החקירות הפדרלית FBI — שכן, על פי המקובל, פוליטיקאים אמריקניים, שלא כמו כמה מעמיתיהם הישראלים, אינם מבקרים את מדינתם ואת מוסדותיה כשהם נמצאים מחוץ לגבולותיה. מכל מקום, הכל הפך בן רגע לפורקן עול של פוליטיקה פנימית שהעמידה לחלוטין בצל את הנושאים המדיניים שעלו בפסגה, כגון שיפור היחסים העכורים בין המדינות וצמצום הדדי של הארסנל הגרעיני .

אולם, מהלסינקי כן באה בשורה חשובה לישראל. הודעתו של טראמפ ש"מעולם לא היתה מדינה קרובה יותר אלינו מישראל, וכי גם פוטין קרוב מאוד לישראל", בהוסיפו ש"שתי המדינות רוצות לעזור לישראל להגן על עצמה וכי יצירת ביטחון עבור ישראל היא מטרה שמשותפת לי ולנשיא פוטין". חשיבות ההצהרה הזאת נובעת לא רק מתוכנה ומהעובדה שנמסרה בצורה פומבית, אלא מכך שמייד היה לה המשך קונקרטי — עבר פחות משבוע ושר-החוץ הרוסי לברוב ורמטכ"ל רוסיה גרסימוב נחתו בישראל לפגישה עם ראש ממשלת ישראל והצמרת הביטחונית כדי לקדם את ההצהרות לשלב מעשי.

אין ספק שההצהרה , שורשיה ומה שבא בעקבותיה מהווים הישג משמעותי ביותר לקו המדיני שמוביל בנימין נתניהו בעקביות בשנים האחרונות — והם כוללים הבנות לגבי הרחקת הכוחות האיראניים והשיעים למרחק של 100 ק"מ. עם זאת, ישראל לא ויתרה על דרישתה להוצאת הכוחות האיראניים ואלה הניתנים למרותה מכל תחום סוריה והיא תמשיך לחתור לכך, ואף שהסיכויים לכך נראים בשלב זה פחות בטוחים מאחר שהשפעתה של רוסיה על איראן איננה בלתי מוגבלת, מה שכבר הושג הוא תמרור דרך חשוב.

כפי שנודע עוד קודם, ישראל גם קיבלה הבטחה שהיערכות הצבא הסורי ליד גבול ישראל תהייה על בסיס הסכם הפרדת הכוחות מ-1974. יש לכך ערך מסויים, אבל חשוב לזכור שהסיבה העיקרית שהסכם זה קויים בעבר וכי יש סיכויים שיקויים גם בעתיד, היא העובדה שצה"ל צר על דמשק ממרום רמת הגולן. נושא אחר שעלה בפסגה היה בעניין איראן, וטראמפ העיר שבשיחתו עם פוטין הוא שם דגש על החשיבות שבעצירת מזימותיה השונות ובעיקר בהקשר הגרעיני . פוטין השיב שארצות הברית יודעת את עמדתנו בעניין הסכם הגרעין עם איראן" וקרוב לוודאי שזו תמשיך להיות עמדתה של רוסיה, אלא אם ההסכם יתמוטט מעצמו כתוצאה מהצעדים הנוספים שארצות הברית מתכננת בנדון.

בסיכום, אפשר לקבוע הן ממה שפורסם והן מהתבטאויות שונות — שטראמפ לא מסתפק במיטוט פיגומי מדיניות החוץ של אובמה, אלא יחתור לכינון סדר עולמי חדש שבמסגרתו שלוש מעצמות העל: ארצות הברית, סין ורוסיה יהוו מעין "מועדון של גדולים", דוגמת מועצת הביטחון של האו"ם, אף שלא באופן רשמי,. אותו מועדון שידון בנושאים — לעתים בהסכמה, לעתים ביריבות או בהתחרות, כי שטראמפ התבטא ועל פיו יישק דבר.

על אירופה הוא "לא שם" במיוחד, אף שאין בכוונתו לפרק את המסגרות המשותפות עמה, בעיקר בתחום הביטחון. ישראל ערה לקונסטלציה המדינית החדשה הזאת ופועלת בהתאם — והתבטאותו של נתניהו על "הברית האיתנה עם אמריקה" לצד "המעמד המיוחד ביחסי ישראל-רוסיה" משקפת את זה. מדיניות חוץ היא, בין היתר, בחירה בין המשכיות לאלטרנטיבות אחרות, ואף שנראה שמדיניותו של טראמפ מתבטאת יותר בשינויים מאשר בהמשכיות, יש לזכור שממשלות מתחלפות — וניצבת, כמובן, השאלה באיזו מידה "דוקטרינת טראמפ" תשרוד את כהונתו. וגם שאלה זו צריכה להעסיק את ישראל.