חמאס החליט להסיט את הביקורת נגד תפקודו ברצועה, ולנסות לייצר מחאה עממית נגד ישראל לפני כשלושה חודשים וחצי, ביום האדמה ב-30 למרץ 2018. ממשלת ישראל הוכיחה מאז פעם נוספת שעדיין לא החליטה על אסטרטגיה מגובשת ביחס למצב בעזה.
לוחם חטיבת גבעתי סמ"ר אביב לוי, נהרג שלשום מירי צלפים על הגבול בדרום הרצועה, והפך לקורבן הראשון בנפש שישראל משלמת. ניתן להעריך כי מותו לא יגרום לקבינט המדיני-בטחוני להגדיר לצה"ל מהו ההישג הנדרש מבחינתו בעזה. לזכותם של חברי הקבינט הנוכחי יאמר כי אינם שונים מקבינטים אחרים שכיהנו תחת ממשלות קודמות, וקיבלו החלטות ביחס לעזה וגם כן מנעו מגיבוש האסטרטגיה של ישראל מול הרצועה, מאז שחמאס עלה לשלטון בקיץ 2007. מדובר ב-11 שנות שלטון בהן כיהנו ארבע ממשלות, שני ראשי ממשלה, ארבעה שרי ביטחון ושלושה רמטכ"לים.
בעיצומו של מבצע "צוק איתן" לפני ארבע שנים, חשבתי ש-11 הפסקות האש שהקבינט הסכים להן במהלך המבצע גרמו לכך שצה"ל יגמגם ולא יכריע את חמאס. הייתי משוכנע שהדרג המדיני משדר לצבא שהוא מהסס, נמנע במכוון מלהגדיר מטרותיו באופן ברור, ובסופו של דבר לא יודע מה ישראל רוצה להשיג במבצע הצבאי. לדעתי מדובר בהתנהלות לא נכונה, שגורמת מראש להיחלשות ההרתעה שצה"ל מנסה לייצר מול חמאס ויתר ארגוני הטרור ברצועה.
יותר מ-400 בלוני ועפיפוני תבערה שוגרו תוך שלושה וחצי חודשים מרצועת עזה לישראל, אלו שרפו כליל 9,000 דונם של חורש ו-6,000 דונם של גידולים חקלאיים. אך גם ההצתות השיטתיות לא גרמו לקבינט הנוכחי לגבש אסטרטגיה, אלא להמשיך בקו עקבי של דחייה. שתי הפסקות האש שהוסכמו בשבוע האחרון מוכיחות שהממשלה ממשיכה בקו של קודמותיה. בשביל לשנות מציאות ולייצר הרתעה, יש להוכיח לאויב מנגד שהם מתכוונים ללכת עד הסוף ומוכנים לשלם את המחירים על כך.
עלינו להסתכל על התמונה הרחבה יותר בהקשר להחלטות הקבינט והממשלה על יציאה למבצעים צבאיים ומלחמות מול האויב, ולא רק מול עזה נקודתית. אנחנו צריכים לזהות את הבעיה ולשאול את עצמנו, מדוע פעם אחר פעם כבר 51 שנים, מוצאים את עצמנו נגררים למערכה בגלל אירועים מיקרו טקטיים, דוגמת האירוע בו נהרג סמ"ר אביב לוי מחטיבת גבעתי.
ישראל לא יצאה למלחמה או מבצע צבאי עם אסטרטגיה ברורה, מאז מלחמת ששת הימים בשנת 1967, (פרט למבצע "חומת מגן, י"ל). ברוב המקרים, מצאנו עצמנו נגררים לתוך המלחמה והמבצע הצבאי בעקבות אירועים נקודתיים כגון ניסיון החיסול של השגריר ארגוב והיציאה למבצע שלום הגליל; חטיפת גלעד שליט והיציאה למבצע גשמי קיץ; חטיפת החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב שהובילו למלחמת לבנון השנייה; חטיפת שלושת הנערים שהתחילה את מבצע "שובו אחים" שהוביל למבצע "צוק איתן", ואלו הן רק כמה דוגמאות.
מה צריך להשתנות?
ייתכן שמדיניות ישראל כלפי ניסיונות התבססות איראנית בסוריה במהלך השנה האחרונה, היא סיבה להאמין שיכול להיות שינוי ובידי הקבינט הנוכחי התבונה והחוכמה לגבש אסטרטגיה גם כלפי עזה. נראה כי הנעשה בעזה משפיע גם על האירועים בצפון. אך בכל זאת נראה שאנו לא מפנימים שמה שלא נעשה מול חמאס, משפיע אף הוא על ההתרחשויות מול סוריה ולבנון. עלינו לייצר הרתעה ולשאוף לשמר אותה לאורך זמן, זו הדרך היחידה לעכב את הזמן בין סבב אלימות אחד למשנהו ולדחות את המלחמה.
אפקט הפרפר המזרח תיכוני מצביע על כך שבמציאות הנוכחית באזור שלנו, כדאי שניקח בחשבון שלא בטוח שיש ברשותנו את הכלים לגרום לכך שאת המלחמה הבאה ננהל רק בצפון או רק מול עזה. עלינו להבין שזהו תרחיש סביר שתתקיים מלחמה מול חמאס רצועת עזה, הרשות הפלסטינית, חיזבאללה בלבנון ומול איראן בכל הגזרות.
הכותב הוא קצין מילואים בדרגת רס"ן במטה פיקוד צפון ומשמש כמנהל המקצועי של חברת ייעוץ התקשורת "פרו אסטרטגיה".