מסע הדם והדמעות של יש"ע

מאת לירון מרוז

כשבוע לאחר הפיגוע הרצחני באוטובוס הילדים בכפר דרום, בו נהרגו שני מבוגרים ונפצעו קשה מספר ילדים ביניהם שלושת ילדי משפחת כהן, הביאו תושבי גוש קטיף ויש"ע את שלדת אותו אוטובוס דמים לכיכר רבין בתל אביב.

צביקה סלונים, מפעילי יש"ע, מכוון את נהג המשאית עליו הועמס האוטובוס, שיעמוד על רחבת העירייה באלכסון לכביש ולא במקביל כדי שיראו אותו יותר טוב. "המטרה שלנו היא לקרב את החוויה לכל אדם בארץ", הוא אומר. "האוטובוס הזה הוא של כולנו, הוא לא שייך רק לכפר דרום או לפסגות. במשך השבוע היינו באשדוד, נס ציונה, ראשון לציון, רחובות, בשרון, בכביש ירושלים-תל אביב וחיפה-תל אביב, בנתניה ובבת ים. בסוף השבוע אמור המבצע להסתיים, אבל אולי נחדש אותו כי פנו אלינו מרשויות מקומיות רבות בבקשה שנגיע אליהן".

המבצע, אותו הגה סלונים, מתבצע בעזרה של מטה המבצעים של יש"ע וגופים נוספים, תחת הכותרת "מסע דם ודמעות". השלטים שנתלו עליו מונים את פיגועי השבועות האחרונים – בירושלים, כפר דרום וחדרה – ועל אחוריו נכתב באותיות אדומות וגדולות: "ארץ אל תכסי דמך".

לדעת סלונים, הכתובות אינן מתלהמות והעיקר מתבסס על המראה הקשה של האוטובוס. "הדם הוא של כולנו", הוא אומר. "אנחנו רוצים שהעם יעזור לנו ללחוץ על הממשלה שתפעל כדי שהפיגועים ייגמרו".

העוברים והשבים מסתכלים, מתרשמים וממשיכים הלאה. חלקם פותח בשיחה עם הנוכחים. סלונים מסביר כי הוא מקפיד על כך שלא יתפתחו במקום מהומות ופרובוקציות. "מישהו בעיריית תל אביב הציע לי להציב את האוטובוס בכיכר ביום שישי בצהריים, כשמשמרות השלום יהיו פה כדי שיהיה בלאגן, אבל לא הסכמתי בשום פנים ואופן", מסביר סלונים, "העסק הזה מדבר בעד עצמו".

בהפגנות מסוג זה, כל דבר מקבל באופן טבעי אופי סמלי. על האוטובוס, למשל, כתב מישהו בטוש שחור "תוצאות האיפוק". מישהו אחר כתב "עד מתי אלוהים, עד מתי"? על השולחן שהוצב במקום עם חומר הסברה הונחו מספר אבנים. "אלו האבנים שזורקים עליכם שם"? שאלה אישה מודאגת את אחד המארגנים. "לא", הוא ענה לה, "אלה סתם אבנים ששמנו כדי שהדפים לא יעופו".