המנוף שייעודו היה לשאת דודי בטון כבדים לתוך הפיר העמוק, שבו נהרג ביום שישי בתאונת עבודה מוחמד זיאדאת בן ה-19, היה מושבת באותו היום בשל תקלה. במקומו השתמשו באתר במשאית מנוף שנועדה לשמש כמנוף לחילוץ פועלים מהפיר במקרה של תקלה, ולא נועדה במקור לשאת דודי בטון. עוד נודע לוואלה! NEWS כי דוד הבטון, שגרם למותו של זיאדאת, נפל לפיר בעומק שבעים מטרים לאחר שכבל המתכת שנשא אותו נקרע.
בעת האירוע פעלה קבוצת עבודה בתוך הפיר, בעומק של 55 מטרים, ותפקידה היה לצקת את הבטון בקירותיו. המיכל נפל מלמעלה ופגע בדרכו גם בקופסת חשמל. כתוצאה מכך, שני פועלים התחשמללו מזרם חשמלי שעבר במוטות הפיגומים. מלבדם, שני פועלים נוספים נפצעו ממכות שקיבלו. הם פונו לבית חולים העמק בעפולה ולאחר שטופלו הם שוחררו לבתיהם.
המשטרה החלה ביום שישי בחקירת המקרה ועצרה את מפעיל המנוף, מנהל הבטיחות ומנהל העבודה בחשד לרשלנות שהביאה לתאונה הקטלנית. במקביל עצרה המשטרה את העבודות באתר ל-48 שעות ואתמול התקבלה ההחלטה לעצור את העבודות לשלושה ימים נוספים.
זו כבר התאונה הקטלנית השלישית במיזם להקמת תחנת כוח הידרואלקטרית בגלבוע; במאי 2015 ובמאי 2016 נהרגו באתר העבודות שני עובדים.
עובדים במקום סיפרו כי כשהחלו בעבודות היציקה בתוך הפיר נאמר להם שמשאית המנוף שפעלה במקום נועדה לשמש לחילוצם בעת מקרה של תקלה בתוך הפיר. לדבריהם, מנוף קבוע שהוצב מעל הפיר הוא שנועד לשלשל לתוכו את מיכלי הבטון. הם טענו כי ההבדל בין יכולות שני המנופים ניכר בכך שלמנוף הנייח היו קשורים ארבעה כבלים שאחזו בדוד הבטון, בעוד ובמנוף הנייד השתלשל כבל בודד שאחז בדוד הכבד.
העובדים במקום הוסיפו כי המנוף הנייח התקלקל בתחילת שבוע שעבר ותוקן, אולם לאחר מכן התקלקל בשנית ובאתר החליטו להשתמש במנוף שבגב המשאית. "שאלתי אם זה בסדר ואמרו לי שזה תקין", אמר אחמד ג'אבר, מנהל קבוצת העבודה בעת האסון. שאלה נוספת שעלתה נוכח דברים אלו, היא מה היה קורה לו היו בפיר עוד מספר נפגעים קשה והיה צורך להשתמש במנוף שיועד לחילוץ במקרה כזה.
מוחמד, אחמד ותשעת חבריהם הם כולם תושבי היישוב מוקיבלה שבמועצה האזורית גלבוע. מדובר בקבוצה של 11 צעירים שהעבודה המשותפת קירבה ביניהם וגיבשה אותם לחבורה מלוכדת. "הם כל הזמן היו ביחד, עובדים, מבלים, דואגים אחד לשני", אמר עאהד זיאדאת, אביו של מוחמד.
"החברים שלו בשוק. לא מתפקדים מאז התאונה. הם ראו אותו נהרג אל מול עיניהם. אתמול בבוקר הם הלכו מוקדם לקברו ושתלו סביבו פרחים. אני מבקש שמישהו יבוא ויגיד לי מה קרה שם. שיסבירו איך מוחמד נהרג. אנשים צריכים לשלם מחיר על הרשלנות הזאת. אין דבר יקר יותר מחיי אדם ואני רוצה שמוחמד יהיה האחרון שנהרג בתאונת עבודה. מערכת החוק צריכה להוציא מסר ברור", אמר האב. לדבריו, מהחברות שהקימו את המיזם טרם הגיע אליו נציג כלשהו.
במרחק של מאה מטרים מבית משפחת זיאדאת הייתה צריכה להתקיים ביום שישי חתונה של קרובי משפחתם. מוחמד אף היה אמור להשתחרר מוקדם מהעבודה באותו יום, לרגל החתונה. האסון הביא לביטול החגיגה והחתונה נערכה ללא מסיבה.
האב השכול סיפר כי בנו, השני מקרב ששת ילדיו, סיים לפני שנתיים את לימודיו בבית הספר התיכון ותכנן ללמוד חשבונאות באוניברסיטת חיפה. בחודש אוקטובר הקרוב היה צריך להתחיל את הלימודים. מאז שסיים את בית הספר התיכון עבד בעבודות בניין כדי לחסוך כסף עבור הלימודים באוניברסיטה. "מעולם לא שמעתי אותו מתלונן שהעבודה קשה. הוא עשה את כל מה שנדרש ממנו וחיכה כבר לתחילת הלימודים", סיפר עאהד.
לפני עשרה ימים החלה קבוצת הצעירים ממוקיבלה לעבוד באתר התחנה ההידרואלקטרית בגלבוע. שם העבודה היא במשמרות ארוכות של 12 שעות בעומק האדמה. אחמד, שכבר עבד בעבר באתר זה, אמר כי מדובר במקום שבו היו הדרכות בטיחות מאד רציניות וממושכות. "אני לא זוכר שעבדתי באתר בו הקפידו כל כך כמו בפרויקט הזה", אמר אחמד. "והנה דווקא פה הייתה טעות מקומית, נקודתית. אני לא מבין איך מי שאמור להבין נתן אישר לעבוד עם המנוף הזה ואיך המנופאי הסכים לכך".
גם עדלי זיאדאת, דודו של מוחמד, עבד באתר. הוא עבד במשמרת לילה ולא היה במקום בזמן התאונה. גם הוא מצביע על הפער שבין ההקפדה על בטיחות באתר לבין העבודה עם אותו מנוף: "במקום הייתה הקפדה על בטיחות בעבודה, כמו הדרכות על עבודה בגובה ובנושאים נוספים. במקרה של המנוף זה לא היה כך. דיברנו בינינו ושאלנו איך כבל אחד יכול לסחוב את המשקל של הדוד בטון. זה משקל של שלושה טון ויותר".
ג'אבר סיפר כי תמונות האסון רצות לנגד עיניו כל הזמן. "הגענו ביום שישי בשבע בבוקר. החלפנו את הקבוצה שעבדה בלילה. מוחמד הביא גבינה וזעתר ואכלנו אותה. התחלנו לעבוד והייתה יציקה ראשונה", תיאר ג'אבר. "סיימנו את היציקה ובזמן שחיכינו לדוד הבטון השני היה לנו זמן לעשן סיגריה. עמדנו קרוב לקיר. כל הזמן אמרתי לכולם שיעמדו קרוב לקיר, כי פחדתי שתיפול חתיכת חצץ. מגובה כזה, כל אבן קטנה שנופלת עליך, מכאיבה מאד ויכולה לפצוע אותך. לא האמנתי שהדוד עצמו יכול ליפול עלינו. עלי הוציא סיגריה ונתן לי, אחר כך נתן סיגריה למוחמד. הגשתי למוחמד את המצית ואז נפל לעברנו הדוד הענק".
ג'אבר המשיך לתאר את השתלשלות האירועים: "מוחמד קיבל מכה חזקה בחלק האחורי של הראש ובכתף ונפל. אחר כך הדוד פגע במעקה ובתיבת החשמל ודרך המעקה עבר זרם חשמל שפגע במי שנגע במתכת. היינו בגובה 15 מטר מקרקעית הפיר. ווג'די היה עם הראש כלפי מטה. הקסדה שלו כבר נפלה לרצפת הפיר. הצלחתי לתפוס אותו ברגל. הוא צרח שהרגל כואבת לו. הסברתי לו שאם אעזוב אותו, הוא יפול וימות. לא יודע מאיפה היו לי כוחות למשוך אותו", אמר.
הוא הוסיף: "אחר כך ראיתי את עלי מונח על מוחמד. גם הוא היה פצוע, עוד לא הבנתי שממכת חשמל. משכתי אותו. ואז ניגשתי למוחמד. הוא דימם ולא היה לו דופק. הרמתי אותו למעלית ואבו סמרה עלה איתו למעלה. הייתה עוד מעלית למטה ועליתי עם עלי וווג'די. כשהגעתי למעלה הבנתי שמוחמד נהרג. לא יכולתי לעכל את זה ולא רציתי להאמין. ואז, למעלה, כשהייתה קליטה לסלולרי, התחילו המון טלפונים מהכפר. בכפר היו שמועות שהמנהרה התמוטטה וכולנו נקברנו".
אמו של מוחמד גם התקשרה אליו. "היא שאלה מה איתו. אמרתי לה שהוא נפגע ופונה לבית חולים", סיפר. "כל החולצה שלי הייתה ספוגה בדם של מוחמד. לא ידעתי מה להגיד להורים שלו. עשיתי מה שיכולתי, אבל בסוף מוחמד חזר מת. אני לא מסוגל לחזור לעבוד שם, לא בעבור כל סכום של כסף. איבדתי שם חבר קרוב".
מעו"ד גיל דחוח וארז אבוהב, המייצגים את שותפות פמקו שורה, החברה הקבלנית המבצעת את העבודות עבור שיכון ובינוי ואלקטרה בניה, נמסר: "מדובר במקרה טראגי ומצער שנגרם ככל הנראה בשל קריעת כבל המנוף. נציגי חברת פמקו שורה שיתפו פעולה בחקירה ומסרו תשובותיהם באופן מפורט. נושא הבטיחות בעבודה הוא נר לרגלם. נסייע למשטרה ככל שיידרש. ניתן להבין כבר כעת שמדובר באתר בניה גדול שמנוהל על ידי סולל בונה ושיכון ובינוי, פיקוח והפעלת הקבלנים באתר מנוהל על ידי החברות המנהלות".
עו"ד ישראל אסל, היועץ המשפטי של הפורום למניעת תאונות עבודה, אמר: "באתר זה נהרגו בעבר שני פועלי בניין. במאי 2016 נהרג לימן פאייד, מפעיל דחפור תושב יפיע, בקריסת מנהרה באתר. במאי 2015 נקבר פועל זר ממולדובה, כבן 35 בקריסת מנהרה. כעת קוברים את הפועל השלישי". עוד הוא הוסיף, "שרשרת התאונות בפרוייקט מלמדת על שיטת עבודה מסוכנת, ללא הקפדה על הוראות בטיחות תוך זילות בחיי אדם. רשויות האכיפה ומשרד העבודה היו צריכים לפעול ולהגיש כתבי אישום כנגד האחראים מיד לאחר האסון הראשון, או לכל המאוחר לאחר האסון השני, אך חוסר האיכפתיות של הרשויות נמשך, ודבר לא נעשה על ידן. לכן אין להתפלא שהיום נאלצים לקבור פועל נוסף ולצערנו עוד יהיו אסונות גם בעתיד. באחריות רשם הקבלנים לפעול לשלילת רשיונות הקבלנים בהתאם לסמכותו החוקית, דבר שלא נעשה אף פעם".