יגאל טישמן בן ה-29 מרעננה, הוא הישראלי שנהרג לפני כשבוע בתאונת האומגה במהלך ירח דבש בהונדורס - כך אישרו הערב (חמישי) בני משפחתו של טישמן. אלמנתו של טישמן, שיר פרנקל, נפצעה באורח קשה בתאונה והוטסה להמשך טיפולים בבית חולים בפורט לוריידל בפלורידה. במהלך השבוע יצאה פרנקל מסכנת חיים, והיא ממשיכה בתהליך ההחלמה והתאוששות בבית החולים בארצות הברית. הלוויתו של טישמן צפויה להתקיים מחר בשעה 13:00 בבית העלמין כפר נחמן שבעיר.
בני הזוג ששהו בארצות הברית בחופשת ירח דבש עלו על אוניית התענוגות שיצאה מפלורידה להפלגה בקאריביים, מבין עצירותיה של הספינה, היא עגנה גם לחופו של האי רואטן שבהונדורס. במהלך הסיור באי כשעלו למתקן אומגה, על פי הדיווחים התנגשו השניים אחד בשני. על פי הפרסומים במדינה הכלי עליו נעה פרנקל נתקע ונעצר באמצע המסלול. טישמן שכבר החל לנוע גם הוא על כבלי אומגה, התנגש בפרנקל בחוזקה. "האישה נתקעה במחצית הדרך והגבר פגע בה מאחור", סיפר לכלי התקשורת המקומיים, נציג מקומי של כוחות החילוץ המקומיים שהגיעו לזירה לטפל בשניים. טישמן פונה גם הוא לבית החולים המקומי, אך מת מפצעיו כעבור שעות אחדות.
בני משפחתו של טישמן ספדו לו, "יגאל תמיד היה עם חיוך רחב, בעל לב ענק, נתינה אין סופית. הוא תמיד עזר לזולת , אהב את החיים ואת משפחתו. הוא היה אמנם הצעיר מבין שלושת האחים אך התנהג תמיד כבוגר מכולם". בני משפחתו הוסיפו כי "יגאל תמיד נהג בכבוד רב לסביבתו עם שקט פנימי ונינוחות ותמיד שידר רוגע. היה מקרין אור לסביבתו עם חיוכו הכובש והיה ידוע בשם 'סמיילי". הוא אפילו קעקע על גופו את המשפט: "They may take our lives, but they'll never take our freedom".
"אנחנו בתוך חלום בלהות, מדובר באסון נורא". אמרה השבוע, דורית, אמה של שיר בת ה-28. לדברי אמה, הנמצאת לצד בתה בבית החולים, "היא מתקשרת עם הסביבה ומעודכנת באסון". לדבריה, "כולנו תקווה שמצבה ימשיך להתייצב ולהשתפר, ושהיא בקרוב תצא מטיפול נמרץ", אמרה האם.
לדבריה, "בריאותה והחלמתה הם הדבר היחיד שחשוב לנו כרגע". על הבעל שנהרג אמרה האם כי מדובר ב"בחור מקסים. אנחנו לא מעכלים את ממדי האסון". "חגגנו בחתונה שלהם לפני פחות מחודשיים, אפילו ראש העיר נכח בחתונה שלהם וחגג עם הזוג", אמרו עובדים בעיריית רעננה שהגיעו לחתונה כאורחים של אם הכלה, אשת חינוך מוכרת בעיר. "מי היה מאמין שהחגיגה המרגשת הזאת וכל השמחה והחיוכים יסתיימו בבכי בטרגדיה בלתי נתפסת".