אולי הוא מהמר בכל זאת: הגול ההיסטורי שהוציא את נתניהו מהבונקר

חגיגות המונדיאל זימנו לראש הממשלה מספר הזדמנויות שבהן הוא נשאל על מי הוא מהמר. "אני שר חוץ, אני לא יכול לומר", שינן נתניהו בהומור מעין דיפלומטי בכל פעם שנתבקש להשיב, "הטובים ביותר ינצחו". גם כשהמצלמה תיעדה אותו ברגע שהובקע גול הניצחון הקרואטי שהדיח את אנגליה במשחק חצי הגמר באצטדיון במוסקבה ביום רביעי, הוא השתדל לשמור על תגובה מאופקת. שני הילדים חולי הסרטן שהוזמנו להצטרף למשחק קיפצו בהתלהבות וגם רעייתו לא הסתירה את התרגשותה, אבל נתניהו ישב קפוץ במקומו, ורק ציין בהתרשמות "איזה גול". בבחינת מי צריך תקרית עם האוהדים הבריטים. דיפלומט נשאר דיפלומט.

הצפייה במשחק הייתה רק אתנחתא קלה מהמסע המדיני למוסקבה, שבמרכזו עמדה פגישה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. התמונות השגרתיות של לחיצות הידיים מהקרמלין הן כאין וכאפס לעומת חצי גמר מונדיאל, משאת נפשם של עשרות מיליונים בישראל וברחבי העולם; לצערו של נתניהו, מצלמות הרחף של המשחק לא קלטו אותו בעדשה, כך שהוא לא נהנה מהרייטינג החלומי כמו חברו נשיא צרפת עמנואל מקרון, שכיכב ערב קודם, במשחק חצי הגמר השני, אבל לשכת ראש הממשלה הקפידה להפיץ תמונות וסרטונים של האירוע. האוואטאר של נתניהו בטוויטר, יועץ הניו מדיה יונתן אוריך, שצייץ בסוף המשחק ש"תיק 4000 קורס כמו ההגנה של אנגליה", הוא זה שהזכיר ששני האירועים יחדיו - הפגישה עם פוטין והמשחק - נועדו בכלל לספק לבני הזוג נתניהו אתנחתא גדולה ומבורכת, מעין חופשת פיצוי, מהמתרחש במסדרונות המשפטיים בישראל.

נתניהו המריא למוסקבה פחות מ-24 שעות אחרי שחוקרי המשטרה עזבו את ביתו בפעם העשירית, ובמה שכבר הפך למסורת, סדר היום התחלף באחת: במקום תיק 4000, הועלו איראן וסוריה לראש שמחתנו. הנסיבות המדיניות והביטחוניות באזור בשנתיים האחרונות מספקות לנתניהו את האליבי האולטימטיבי שמאפשר לו לעבור תוך שניות מעמדת החשוד לעמדת המנהיג הבינלאומי, ומסייעות לו לתחזק מראית עין של אדישות ושאננות כלפי כל הבלגאנים הפליליים, ולייצר אווירה של "עסקים כרגיל". זה חלק מהותי, אולי אפילו גורלי, מהאסטרטגיה שמאפשרת לו לשרוד.

זו לא הפעם הראשונה שנתניהו עולה על טיסה כמה שעות אחרי פגישותיו עם המשטרה, וגם לא הפעם הראשונה שהוא מותיר בישראל מערכת פוליטית מבולבלת עם הרבה סימני שאלה. גם רבים מחבריו של נתניהו לממשלה צפו בחצי הגמר, כאן בישראל, אבל יש מקום לספק אם יוכלו לצפות בשקט גם בגמר ביום ראשון בערב. כמה שעות לפני שצרפת וקרואטיה יעלו על המגרש, ראשי הקואליציה ייתכנסו לישיבה גורלית בה יתברר כמה זמן הדבק שמחבר אותם עוד יחזיק. זו הישיבה האחרונה לפני שהכנסת יוצאת לפגרת הקיץ, כשברגע שתי סוגיות גדולות שעדיין לא פתורות: חוק הגיוס וחוק הלאום, כששאלת מיליון הדולר - "מה נתניהו רוצה" - טרם קיבלה תשובה. בחירות מוקדמות הן כנראה כבר עניין של מתי, ולא אם, אבל ההנחה הרווחת היא שנתניהו ינסה להסכים עם שותפיו על תאריך לפני שיצא למהלך, כשההערכה היא שזה יקרה בחודשים הראשונים של 2019. אבל המגרש, בסופו של דבר, כולו של נתניהו, לכן המערכת דרוכה וממתינה ליום ראשון בצהריים, לוודא שהוא לא החליט ברגע האחרון לצאת לבדו להתקפה מתפרצת.

ניחוח הבחירות של 2019 כבר נישא בכל מקרה חזק באוויר, והשחקנים בקואליציה חזרו לשחק באחד המשחקים החביבים אליהם - משחקי הקרדיט. ביום שני בצהריים, נתניהו הגיע במפתיע לחדר ועדת הפנים, כדי להשתתף בחגיגות הרפורמה לרישוי עסקים קטנים, שאושרה במליאת הכנסת. עוד קודם לכן, אבות הרפורמה החלו בהתקוטטות סביב האחריות למהלך, שצפוי להיטיב עם כרבע מיליון בעלי עסקים קטנים: שר האוצר משה כחלון הקדים את כולם וכבר בשבוע שעבר פירסם פוסט בפייסבוק שמבשר על ההישג, והתרברב בצמצום הביורוקרטיה, מה שעורר את זעמו של שר הפנים אריה דרעי, שמשרדו יזם את הרפורמה. דרעי, ולא כחלון, הוא שישב לצדו של נתניהו כשהאחרון בא לגזור קופון משלו בוועדה. ראש הממשלה שאל "איפה כחלון?" כשנכנס, אבל בהודעת לשכתו שמו של שר האוצר הושמט. האחרון השיב בעקיצת קרדיט משל עצמו ביום למחרת, כשבפגישה עם ראשי רשויות בצפון, בישר על הקצאה של מיליארדים למיגון הצפון. למעשה, נתניהו כבר הודיע על כך יום קודם, אבל כחלון הוא מי שיקבל את הכותרות כמי שמביא את הבשורה לחרדת רעידות האדמה.

בממשלה הזו כל הזמן יש קרבות קרדיטים, וכחלון, דרעי ונתניהו הם שחקנים ראשיים, אבל העקיצות ההדדיות הן גם הקונטקסט להתפרצות הנדירה של שר האוצר על ראש הממשלה בתחילת השבוע בישיבת הממשלה. "אתה תאורטיקן ופילוסוף, גם אם תהיה ראש ממשלה 20 שנה לא תעביר שום רפורמה", כחלון הטיח בנתניהו, על רקע כיפופי ידיים מתמשכים שעיכבו את אישור הרפורמה בחשמל. העימות החריג היה כנראה טקטי, ולא אסטרטגי, כלומר אינו מעיד על קרע עמוק חדש בין השניים, אבל הוא ביטא תסכול של כחלון, שמרגיש שהוא עובד קשה, רק בשביל שנתניהו יגיע לגזור את הסרט, או במילותיו - "אתה הולך ומדבר, ונותן לנו לעשות". ייתכן שזו גם אחת הסיבות שכחלון ממש לא ממהר להכניס את עצמו לתוך הדיון הרותח על חוק הלאום השנוי במחלוקת, וממשיך להצהיר על תמיכה בו למרות אזהרותיהם של הנשיא ריבלין והיועץ המשפטי לממשלה; הוא לא ממהר להיות עלה התאנה שמציל את נתניהו מעצמו.

בזירה קואליציונית רותחת לא פחות, התייצבו השבוע נתניהו ושרת המשפטים איילת שקד, כשבצלע השלישית ניצב כמובן נפתלי בנט. ההזמנה הפומבית של ח"כ דוד ביטן לשקד להצטרף לליכוד בסוף השבוע הלהיטה את השמועות והרכילויות סביב העתיד של המשולש ההיסטורי הזה, וביססה את ההערכה שנתניהו מבקש לעשות "הפרד ומשול" בין בנט ושקד, אבל לעת עתה השניים שומרים על חזית לגמרי מאוחדת, לפחות כלפי חוץ. שקד ונתניהו, לעומת זאת, לא הפסיקו להתקוטט כל השבוע. בניסיון להרחיק את עצמו מההזמנה של ביטן, נתניהו ניסה ביום שני לעשות סיבוב פוליטי עליה, ותקף את המלצות הוועדה למיגור הפוליגמיה, כשטען שהן מאפשרות נישואים שניים במקרי קיצון. הספין נכשל כעבור דקות ספורות בלבד, כי הסתבר שנתניהו הסתמך על ציוץ לא מדויק של ראיון של שקד ל-103, בזמן שהיא התנגדה גם כן להחרגה הזו של הוועדה.

במקביל, נפתחה לשקד חזית נוספת בבלפור: החוק לאיסור משלוחים חיים, שנחשב לבייבי של שרה נתניהו, עבר בתחילת השבוע בוועדת השרים לחקיקה. נתניהו, שמושקעת באופן אישי בחוק מטעמים טבעוניים הומניטריים, אפילו הוציאה הודעת ברכה חריגה אחרי אישורו, אבל הוא עבר למורת רוחה של שקד והבית היהודי, שמתנגדים אליו בעיקר בגלל ההשלכות שלו על מערך הכשרות. שקד לא נכחה בישיבת הוועדה בה ההצעה אושרה, שנוהלה על ידי יריב לוין. היא ניסתה להשאיר פתק הצבעה נגד, אבל נבלמה על ידי מזכירות הממשלה, ככל הנראה בהוראה ישירה מלמעלה. בהמשך, בניסיון לבלום את קידום החקיקה, הגיש שר החקלאות אורי אריאל ערר, וביקש להחזיר את החוק לדיון נוסף בוועדה ואת המושכות לידיים של שקד, אבל נתניהו, בתגובה, משך את הערר לדיון בממשלה, כך שהוא יהיה זה שינהל את הדיון וההצבעה ויוכל להבטיח רוב לדחיית הערר.

ייתכן שהעקיצות ההדדיות הן מסך עשן לכוונות האמיתיות מאחורי הקלעים, כי לנתניהו יש מומחיות היסטורית בפירוק מפלגות ויצירת טריזים, אך ההערכה הרווחת בליכוד בכל מקרה היא שמעבר היפותטי של שקד יכול לקרות רק ביום שאחרי נתניהו, בשל ההתנגדות ההיסטורית העזה שהיא מעוררת בבלפור. שקד מצדה מתאמצת להדגיש ש"היא בבית היהודי", אבל השבוע, במקרה, היא סיירה במפעלים בדרום לצדו של ראש עיריית דימונה, בני ביטון, אחד מראשי הערים החזקים של הליכוד, והצטלמה לצידו על ההליכון בחדר הכושר בקאנטרי. התמונה, שהרימה כמה גבות, יכולה להיכנס תחת הכותרת: "ריצה למרחקים ארוכים".