לחישת המהפך, "הדיל הסודי" של לפיד והבילוי הלילי של שרה נתניהו

האירוע הפוליטי החם של השבוע התרחש קילומטרים רבים מירושלים. ראש הממשלה, מלווה ברעייתו ובקומץ בכירי ליכוד, הגיע לעכו, השתתף בטקס לציון 70 שנה לפריצה לכלא בעיר, ואחר כך, כהרגלו בחודשים האחרונים, המשיך למפגש פוליטי עם פעילים. הרכב הנוכחים באירועים סיפק למצלמות הסמארטפונים ולצייצנים חגיגה אמיתית: ראש הממשלה ורעייתו במרכז השולחן, כשלצדה לא אחר מיו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שעד לא מזמן הוגדר כאויב בבלפור, ובקצה השני, הרחוק, מירי רגב, חביבת הבית בימים כתיקונם. רגב דאגה לצייץ תמונת קונטרה עם בני הזוג, משולבת ידיים עם שרה נתניהו, ודאגה שאנשי נתניהו יכחישו את הפרסום בוואלה! NEWS על כך שיש מתיחות בין השניים וידבררו שהיחסים "הדוקים מתמיד". אבל לפעמים כמה תמונות שוות אלפי מילים.

קצת יותר מחודשיים חלפו מאז קרב האימים שהמשולש הזה ניהל סביב הנאומים בטקס הדלקת המשואות, ונראה שצלעות המשולש הסתדרו קצת אחרת השבוע. רגב אולי המשיכה לבלות עם רעיית ראש הממשלה ברחובות עכו עד השעות הקטנות של הלילה, אבל נתניהו עצמו לא ממש הפגין כלפיה חיבה יתרה והעביר את הזמן בשיחה צפופה עם אדלשטיין. לצדו של יו"ר הכנסת ישבה גילה גמליאל, צ'ילבה גדולה של רגב, שרק לפני מספר חודשים נכנסה לעימות חריג עם שרה נתניהו, אבל באחרונה הוזמנה להצטרף לכנסים פוליטיים ונראה שייתכן והיא עושה את דרכה חזרה לחיק המשפחה. גם שר התחבורה ישראל כץ, שלא ידוע כפופולרי במיוחד בבלפור, קיבל השבוע פוטו-אפ משותף ברכבת עם ראש הממשלה.

בכל מקרה, לא מומלץ להתרגש יותר מדי מאף סולחה או צ'ילבה. הכול זמני בעולם של נתניהו, ויש מעט מאוד חיבוקים אמיתיים, והרבה אינטרסים אד הוק, שינויים וחיבוקים. יעידו על כך גם יובל שטייניץ, מנאמניו הגדולים של ראש הממשלה, שנתניהו לא הצליח, או לא ניסה, למנות לראשות הסוכנות, זאב אלקין, שעדיין ממתין לתמיכתו במרוץ לעיריית ירושלים, ושרים אחרים בליכוד שכבר חוו על בשרם את טעמה של האכזבה. "לביבי אין מושג של חברות", אמר אחד מהם השבוע, "לכן יש פער גדול בין ההערכה אליו כמנהיג, מול ההערכה כאדם". התנהלותו האישית של נתניהו מול שרי הליכוד היא מן המושמצות, אבל השבוע נראה כי הוא מפגין מאמץ מיוחד להפיג מתחים, ולכן צריך לחפש את האינטרס מאחורי החיבוקים: נתניהו חזר להתחבט השבוע ברצינות בשאלת הקדמת הבחירות; לקראת הקמפיין - ייתכן שהוא מנסה לייצר שלום בית.

החיבוקים הווירטואליים של נתניהו הם כאין ואפס לעומת החיבוקים החמים של יו"ר יש עתיד יאיר לפיד עם חברי סיעתו השבוע, שבמפגן פוליטי מוזר, נדיר והזוי חגג עם חבריו הישג של הקואליציה. היממה שלפני ההצבעה על חוק הגיוס הייתה קשה עבור לפיד, שניסה בכל מאודו להסביר את תמיכתו בחוק שמקדמת ממשלה שהוא לכאורה אמור לרצות לשאוף להפיל, והתמודד עם האשמות "בגידה" קיצוניות (ומוגזמות) של המחנה הציוני וחבריו לאופוזיציה, וברגע שזה נגמר השתררה על פניו אנחת רווחה.

לא בטוח שהוא בהכרח ישלם על כך מחיר, כי אחרי עשור של דיון ער, נראה שהציבור כבר קצת אבוד בתוך פרטי הפרטים של הסנקציות, היעדים והמכסות, אבל הוא גם לא הרוויח כלום השבוע, והוא זקוק לכל נקודה בעת הזו. בהשאלה מהסלוגן שהוא עצמו מפמפם באחרונה נגד נתניהו, משהו עובר על לפיד. מאז פברואר, כשנודע שהוא העיד במסגרת חקירת תיק אלף, הוא קצת איבד את ה"מוג'ו" שלו, ושום דבר לא ממש מצליח לו. הוא ניסה להציג אלטרנטיבה והזהיר מפני פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן ונאלץ לחזור בו ולברך על המהלך של טראמפ, והקמפיין המדיני שהוא מוביל על רמת הגולן לא מתרומם.

ההתייצבות התמוהה של לפיד לצד הממשלה דווקא בנושא הדגל שלו שעליו יכול היה לגרוף נקודות לא תבלום את הירידה העקבית בסקרים, והיא עוררה הרבה צחוק, זלזול, ותמיהה מה לעזאזל הוא עושה. התשובה הפוליטית הכי מעניינת שמסתובבת היא שלפיד סגר דיל עם נתניהו, בתיווכו של שר הביטחון אביגדור ליברמן. לפי דיווח בשבועון החרדי "בקהילה", התמורה לתמיכת לפיד בחוק הגיוס היא הבטחה של נתניהו למנותו כשר חוץ בממשלה הבאה. זה הוכחש, מן הסתם, בתוקף על ידי כל הצדדים, אבל יתויג בארכיון תחת הכותרת, "ימים יגידו".

יממה אחרי שטיווח את לפיד בכנסת, המריא יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי לנסיעה קצרה לוותיקן, שם נפגש עם האפיפיור. אצל גבאי ניסו לצקת תוכן מדיני לפגישה, עליה פורסם לראשונה בוואלה! NEWS, אבל חשיבותה, אם בכלל, מתמצה בעצם קיומה, ובעיקר בתמונה המשותפת בכס הקדוש שרק מתי מעט ישראלים זכו לה. לפי הודעת לשכת גבאי, השניים שוחחו על "מנהיגות". במצבו של גבאי, הוא עשוי להזדקק בקרוב לסיוע שמימי בנושא. אמנם, בסיועו הנדיב של לפיד, התרסקות המחנה הציוני בסקרים נבלמה, וגבאי שב להתייצב על 15 מנדטים, ובחסות ההתנגחות בלפיד נרשמה גם הפוגה זמנית בקרבות הפנימיים במפלגת העבודה. אבל השטח ממשיך לבעור מחוסר שביעות רצון, יריביו הפוליטיים לא מפסיקים בתכנוני תוכניות, הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ שוב עקף אותו בדרמטיות בסקר היפותטי, ובעתיד הלא רחוק, הוא יצטרך לקבל החלטה לא פשוטה על עתיד השותפות עם ציפי לבני ו"המחנה הציוני".

הטונים הצורמים שעברו בין לבני וגבאי בשבוע שעבר סביב שאלת ראשות האופוזיציה שככו לבינתיים, ונראה כי השניים הכריזו על הפסקת אש משותפת, או לפחות החליטו ביחד להעביר את המגעים הרחק מאחורי הקלעים. לבני דורשת את התפקיד שפינה יצחק הרצוג כתנאי להמשך שיתוף הפעולה, גבאי דורש שתתחייב על שיתוף הפעולה לפני שהוא נותן לה את ראשות האופוזיציה, ובמהות העניין עומדת השאלה אם הם מפלגה עם ראש אחד או שניים. בינתיים, לבני בודקת היטב את האופציות האחרות, עיקשת בתפיסתה שצריך "שותפות" כדי להביס את נתניהו, ובוחנת ברצינות גם התנתקות מוחלטת וחבירה למועמדים אטרקטיביים אחרים לראשות הממשלה, ע"ע גנץ, וגם אהוד ברק בוחש עמוק בקלחת. גבאי הכריז השבוע בראיון לגלי צה"ל שהוא "האלטרנטיבה היחידה", ושאין שום כוונה להציב מישהו אחר בראשות המפלגה, אבל כשגנץ הולך ומתעצב בדמות המשיח המבוקש ביותר במרכז-שמאל, הוא יצטרך יותר מביקור בוותיקן כדי לשמור על הכס הקדוש.

עם כל הכבוד לנתניהו, לפיד וגבאי, ה-תמונה של השבוע רשומה של שמו של יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, יחד עם המיליארדר היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון, בחגיגות ה-4 ביולי של השגרירות האמריקנית. מזה חודשים שנרשמת התקרבות אינטנסיבית בין בנט לאדלסון, וזו לא הפעם הראשונה שהם מתועדים יחדיו מיודדים, אך עדשת המצלמה של צלם וואלה! NEWS ראובן קסטרו תפסה רגע אינטימי במיוחד, שבו בנט לוחש על אוזנו של אדלסון, כמו שאומרים, ליטרלי. עם נתניהו, מי שהיה בן חסותו העיקרי במשך למעלה מ-20 שנה, אדלסון החליף מילים ספורות בלבד. המוציא לאור של ישראל היום, הולך ומתבהר, השלים את המהפך ועבר הלאה, לדור הבא.