בעוד ההפגנות באיראן נמשכות, כשהמפגינים ממשיכים להעלות ברשת טלגרם את מאמציהם ומעבירים למערב את התיעוד על המאבק הפנימי הדרמטי המתחולל במדינה, מנסות מדינות אחרות לנתח את המצב. מדינות אלה, בהן שכנותיה של איראן ומדינות נוספות בעלות עניין רב במתרחש, וארצות הברית בראשן, מנסות לברר מה באמת קורה, עד כמה האופוזיציה חזקה, ובעיקר - מה יש לעשות.
הדבר המפתה ביותר הוא לא לעשות דבר, לכאורה הנתיב הבטוח. פעולה היא סיכון. מה ששוכחים בדרך כלל הוא שגם אי-פעולה היא סיכון, אבל סיכון שהבוחרים לא מודעים לא. רק לעתים רחוקות, כמו במקרה של החלטת ברק אובמה לא ללנקוט שום פעולה אחרי שהציב קו אדום מפורש לאסד ולמרות זאת הרודן הסורי הפציץ את אזרחיו בנשק כימי, ברורות ההשלכות. במקרים אחרים לא.
לעולם לא ניתן יהיה לדעת מה היה קורה לו ארצות הברית היתה תומכת בגלוי במפגינים נגד זיוף הבחירות לנשיאות באיראן ב-2009, או לפחות מתרה במשטר לא לחסל את ההפגנות באלימות כפי שקרה. ואולם, כעת ארצות הברית מבקשת לדעת מה כן לעשות.
