התמונות שחזרו להתפרסם בכלי תקשורת, עקב חידוש מאבק הנכים בהן הם נראים על כיסאות גלגלים חוסמים את נתיבי הנסיעה של כלי הרכב ריגשו וקוממו רבים. אולם מחאה זו, ספונטנית, אמיצה וחשובה ככל שתהיה, היא רק עדות עצובה למציאות חיינו, שבה בעלי הצרכים המיוחדים נאלצים להיאבק באופן יומיומי על זכויותיהם הבסיסיות ביותר מול גופים, ארגונים ואנשים המגלים אטימות לצורכיהם.
בתחום של שיפור הנגישות קיימות שתי תפיסות מרכזיות. לפי הגישה הראשונה, השינוי במצב בעלי הצרכים המיוחדים צריך לבוא מלמעלה - כלומר בחקיקה מסיבית של חוקים ותקנות. חקיקה זו ת?כפה למעשה על מבני ציבור, על משרדי ממשלה ועל עסקים התקנת דרכי גישה והתחשבות בסיסית בשירותים המוענקים והמותאמים לאנשים עם מוגבלויות.
לפי הגישה השנייה, חינוך והסברה, בייחוד לגיל הצעיר, הם הכלים המרכזיים שבאמצעותם יהיה אפשר להנחיל את חשיבות הנושא. על רקע הפערים הגדולים במצבם של בעלי הצרכים המיוחדים בישראל בהשוואה למדינות רבות בעולם, רק שילוב הדוק ומואץ בין שתי תפיסות אלו יוכל להביא לשינוי המיוחל.
כיושבת ראש ועד, אשר אחראי בין היתר על נופש החברה השנתי של אלפי עובדים ובני משפחותיהם , אני נתקלת לא פעם בדילמות רבות שעולות בקרב עובדים עם מוגבלות המעוניינים לצאת לנופש חברה. האם המלון נגיש? איך ננוע ממקום למקום? האם יהיה לי מספיק מקום בטיסה? יש אפשרות להוסיף מלווה? האם בטיול מודרך יש הנגשה לחירשים? האם עיוורים יכולים לצרף כלב נחייה? תתפלאו, אבל הם רוצים לצאת לנופש כשווים בין שווים - למרות צרכיהם המיוחדים! וזה האינטרס שלנו, כחברה שאמורה להיות מכילה ומשלבת.
אומנם בישראל קיימת כיום חובה להנגיש מבנים חדשים לציבור בעלי הצרכים המיוחדים - אך למרבה הצער, החוק לבדו כאמור לא יוכל להביא לתיקון המצב הקיים. לפיכך, עלינו לפעול גם בהתאם לרוח הגישה השנייה. הכנסת תוכניות לימודים בנושאי הנגישות במגמות ההנדסה, עיצוב, תיירות וכלכלה במכללות ובאוניברסיטאות, לצד הרחבת החוק ומפגשים עם האחראים על הנגישות ועם נציגים מציבור הנכים, הן רק כמה מהדרכים האפשריות להטמיע את שינוי התפיסה שעלינו לעבור כחברה וכמדינה.
במשך יותר מדי זמן מפקירה החברה והמדינה בישראל בעלי צרכים מיוחדים וחוסמת בפניהם את הדרך ואת האפשרות להיכנס בשעריה. הגיע הזמן לפתוח שער זה ולהנגיש אותו לטובת כולנו. אנחנו כאן כדי לסייע להם, לייצר שוויון הזדמנויות עבורן ועבורם לא רק בעבודה, אלא גם בחופשה.
הכותבת היא יו"ר ועד עובדי פרטנר