השלטונות ביפן דחו את בקשתו של מתבודד יפני בן 82 למות באי הבודד ששימש לו כבית במשך כמעט שלושה עשורים. מספומי נגסאקי היה התושב היחיד באי סוטובנארי מאז התנתק מהציוויליזציה בשנת 1989, ואולץ לחזור אליה אחרי שנמצא חולה וחלש על האי.
נגסאקי, שנודע גם בשם "המתבודד העירום", נחשף לראשונה בשנת 2012 כשתועד לראשונה בידי מטייל. הוא עזב את העיר הגדולה ואת עבודתו בתעשיית הבידור כדי להקים בית באי הטרופי "סוטובנארי", שקוטרו קילומטר אחד בלבד, הנמצא במחוז אוקינאווה, קרוב יותר לטייוואן מאשר לטוקיו. האי מבודד לגמרי ובקושי מגיעים אליו מטיילים או דייגים, המתקשים לדוג בזרמים הכבדים שבאזור. מאחר שבאי אין מי שתיה, נגסאקי נאלץ לנסוע אל האי הסמוך בעזרת כסף שמשפחתו שלחה לו כדי להשיג מים ומזון בסיסי כמו אורז, אותו היה מבשל 4 או 5 פעמים ביום. את מי המקלחת והגילוח השיג מהגשם שנאסף בסירי בישול.
"אני לא עושה מה שהחברה אומרת לי, אבל אני כן עוקב אחרי הכללים של עולם הטבע. אתה לא יכול לנצח את הטבע, אז אתה פשוט צריך לציית לו לחלוטין", הוא סיפר למטייל, "זה מה שלמדתי כשהגעתי לכאן, וזו כנראה הסיבה שאני מסתדר כל כך טוב פה". חודש אחרי שעבר אל האי בגדיו נשטפו בסופת טייפון ומאז הוא מסתובב בעירום מלא, "הליכה בעירום לא התאימה לחברה הנורמלית, אבל כאן באי זה מרגיש נכון".
את הימים שלו על האי הוא היה מבלה ברביצה בשמש, בניקיון המחנה שלו ובניסיון להימנע מחרקים. הוא גם חשש לחלות כדי שלא יצטרך להתפנות מהאי, "אני לא יכול לחלוק איתך את הבקבוק שלי", הוא אמר למטייל, "זה לא שאני אובססיבי לניקיון, אבל אתה אולי חושב שאתה נקי אבל יש לך וירוסים שמעולם לא היו לי. זו הסיבה שגרגרתי מי מלח כשהגעת לכאן. זה לא אומר שאתה נגוע במחלות, אבל אני צריך להגן על עצמי כי אני לבד באי הזה".
לצערו של נגסאקי, הוא חלה השנה ונאלץ להתפנות מהאי לקבלת טיפול. 29 שנים מאז עבר להתגורר לבד על האי הוא חזר לציוויליזציה ומתגורר כעת באי אישיגאקי, שם חיים כיום כ-48 אלף תושבים. בחדשות news.com.au דיווחו שנגסאקי חלה בשפעת ושבמצבו הבריאותי טוב. הוא גר כעת בדיור ממשלתי, כ-60 ק"מ מביתו, ונאסר עליו לחזור על האי על אף תחנוניו.
בראיון שצולם לפני 6 שנים סיפר: "לא, לעולם לא אעזוב את האי. לעולם לא אוכל למצוא עוד גן עדן כמו זה". הוא גם התעקש למות באי: "החלטתי שהאי הזה הוא המקום בו ארצה לסיים את חיי. כבר הודעתי למשפחתי שאמות כאן. החלום שלי זה למות כאן. בגלל זה אני לא רוצה לחלות או להיפצע. אמות בטח בקרוב, עוד כמה שנים. אני רוצה שטייפון יהרוג אותי כדי שאף אחד לא ינסה להציל אותי. בכל אופן אני לא מפחד למות". הוא הוסיף: "לא ידעתי לפני כן כמה חשוב לבחור את מקום המוות שלך, אם זה בבית חולים או בבית לצד המשפחה שלך. אבל למות כאן, מוקף בטבע, זה הדבר האמיתי. שום דבר לא יכול להתעלות על זה, נכון?".
הוא גם סיפר אז שאינו מתגעגע לציוויליזציה בגלל שני דברים: כסף ודת. "שני הדברים האלה הורסים את העולם. הדת מעולם לא אפשרה לעולם לחיות בשלום. האי הזה שינה אותי. גיליתי רחמים לבעלי החיים. נתקלתי בנחשים שמעולם לא תקפו אותי כי הם תוקפים רק כדי לשרוד. גם יתושים עוקצים כדי להתרבות. בעלי חיים לא פוגעים באחרים ללא סיבה, לא כמו בני האדם שפוגעים באחרים ממניעים אנוכיים. באי הזה אני משוחרר מכל זה. הפסקתי לדוג דגים כי אני מרגיש רע עם זה. יש גם צבים שמטילים ביצים על האי ואני לא נוגע בהם. ראיתי איך הם בוקעים וזוחלים לכיוון הים. אני מקבל צמרמורת בכל פעם שאני רואה את זה. זה גורם לי להבין כמה החיים יפים וכמה שאנחנו הורסים אותם".
