תסריט האימה של המשטר האיראני: הצטרפות כוחות הביטחון למפגינים

(בווידאו: הפגנות בטהראן, אתמול)

הבזאר בטהראן אינו רק שוק. זהו מרכז חברתי-עסקי המייצג את הרב-תרבותיות העממית האיראנית. במשך שנים הוא שימש למדד וכמייצג סימבולי של הלך הרוח הציבורי, ונחשב לנייר הלקמוס למצב הכלכלי ולתחושות ברחוב. כך, אלפי בעלי החנויות ואנשי בזאר תמכו בהפגנות נגד משטר השאה לפני המהפכה האסלאמית ב-1979. למהומות אחרי בחירות 2009 הם דווקא לא הצטרפו, מצהירים שאין להם עניין בהפלת המשטר.

אם אכן מהווה הבזאר אינדיקציה, המשטר אמור להיות מוטרד מההפגנות שהתרחשו אתמול (שני) בטהראן. הפעם החנויות בבזאר נסגרו והסוחרים שיתפו פעולה עם המוחים, שתבעו מהם לשבות. מכאן התפשטו הפגנות קטנות לערים נוספות ולחלקים אחרים בבירה, כולל הפגנה של כמה אלפי אנשים מול הפרלמנט.

ההפגנות אתמול החלו בטהראן, זאת בניגוד לגל המחאה של סוף 2017. המחאות ברחובות התחדשו גם בשעות הלילה, מיד לאחר סיום משחקה של נבחרת איראן מול פורטוגל. נדמה שכוחות הביטחון בטהראן נתפסו לא מוכנים, ואתמול לא דווח עדיין על מעצרים או על הרוגים. היציאה לרחובות נעשית בקנה מידה קטן, לכאורה בעקבות המצב הכלכלי. במרכז המחאה - נפילת ערך המטבע, האינפלציה, והשחיתות. אך הגל הנוכחי בא על רקע תסיסה קבועה המבעבעת מאז ההפגנות בסוף 2017: שביתת נהגי משאיות, מחאה נגד זיהום האוויר, מחסור במים נקיים ועוד.

אנשי הבזאר הבהירו אמנם שמטרתם שיפור כלכלי בלבד, אבל המפגינים האחרים לא היססו לחשוף את הקרע העמוק מול השלטונות. ברחובות נשמעות הקריאות - "מוות לדיקטטור", ו"מוות לחמינאי". סיסמאות אחרות מופנות נגד המדיניות האיראנית: "מוות לפלסטין", "תדאגו לנו ולא לעזה", "צאו מסוריה".

מסרי המחאה הללו בעייתיים למשטר, בשלושה ממדים משלימים. הראשון, תביעה להפסיק את השקעת הכספים באזור על חשבון הציבור האיראני, וכן קריאה להפנות את תשומת הלב של המשטר לבעיות הפנים ולא לצרות של אחרים. הממד השני כמשתמע הוא שהציבור גם מבין שלפני הסרה של הסנקציות יש לדון בשינוי המדיניות התוקפנית האיראנית, ושהיא ולא נושא הגרעין מהווה את הגורם העיקרי להחמרת הלחץ. הנשיא טראמפ ושר החוץ האמריקני מייק פומפיאו הצהירו כמה פעמים שלא תהיה הקלה כלכלית לפני שינוי ההתנהלות האיראנית בסוריה, תימן, עיראק עזה ולבנון. גם לפני המחאה הנוכחית הייתה ביקורת ציבורית על המעורבות האזורית של איראן, אם כי לא אישית על קאסם סולימאני הפופולרי שסוגר את המעגל, ועומד לאחרונה מול אתגרים לא פשוטים; לא רק התקיפות הישראליות על יעדים איראנים בסוריה, אלא גם ההיחלשות של החות'ים בתימן, העומדים אולי לאבד את השליטה בעיר הנמל החשובה חודיתה לקואליציה שמובילה סעודיה - יריבתה הגדולה של איראן.

פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין החריפה את נפילת ערך המטבע האיראני. זו עוד הוכחה לכך שההשפעה המידית והמשמעותית ביותר של הטלת הסנקציות היא תודעתית. את הציבור האיראני קשה להרגיע בנאומים פטריוטים. הוא כבר חווה שנים קשות תחת משטר סנקציות חמור ולכן יודע היטב מה צפוי לו. תגובת הציבור משקפת תחושת ייאוש ונובעת מהערכה וודאית על נסיגה חזרה למצב הקודם, אחרי תקופה קצרה של תקווה לשיפור. סנקציות נוספות יכנסו לתוקף באוגוסט הקרוב ואחרות בנובמבר. חלק מהחברות הזרות כבר יצאו, והאזרחים ממהרים להוציא כסף ולצבור מטבע זר.

המשטר ינסה כרגיל לתמרן בזהירות בין שחרור מבוקר של הלחץ הציבורי לבין אובדן שליטה. כך הוא מנסה בחודשים האחרונים למשל להיאבק ב"מחאת החיג'אב" - נשים המסירות בפומבי את כיסוי הראש, אך בלי לנקוט אלימות מופרזת. נשים כן הורשו חד פעמית להיכנס לאצטדיון כדורגל לצפייה משותפת בהקרנת משחק של נבחרת איראן במונדיאל. תסריט האימה של המשטר הוא הצטרפות אנשי משטרה וביטחון למפגינים, שאתמול ניסו "לפנות ללב" של השוטרים, ללא הצלחה. אם בימים הקרובים המחאות לא יגוועו מעצמן ינקטו השלטונות באמצעים המוכרים: חסימת ערוצי תקשורת, רשתות חברתיות וגישה לאינטרנט, זיהוי ומעצר ראשי המפגינים, ודיכוי אלים ברחובות.

יתכן שמול אנשי הבזאר הם יעדיפו להגיע להסכמות בדיון, ולא לקומם עליהם את הסוחרים. במקביל בהיבט המדיניות הכלכלית, יש ניסיון להחיות את "כלכלת ההתנגדות" - הסתמכות על ייצור עצמי כדי להפחית את התלות במסחר עם העולם. ממשלת איראן הודיעה אתמול על איסור יבוא של כ- 1,300 מוצרים, במטרה לעודד את התעשייה המקומית.

נפילת המטבע, ההחמרה בתחושות הציבור והמחאה ברחובות הן גם הצלחה ראשונית ומוגבלת לפרישת ממשל טראמפ מהסכם הגרעין. אין בשלב זה ערעור על יציבות המשטר וגם קשה להניח שישנה את התנהלותו האזורית. יחד עם זאת, הדינמיקה באירועי מחאה ציבורית היא בלתי צפויה. אין כמו חמינאי שמודע לכך: מנהיג איראן חווה מהצד המנצח את מהפיכת 1979, ומכיר בעוצמת ההמון. המפגינים ברחובות מזכירים שוב שתסיסה קבועה, התנגדות עמוקה ושורשית לשלטון, ושילוב עם ייאוש מהווים מתכון בדוק לזעזועים. גם אם ידכא כצפוי את הגל הנוכחי יאלץ המשטר למקד את מירב תשומת הלב שלו בלחץ הפנימי.



הכותב הוא סגן ראש אגף המחקר לשעבר במשרד ראש הממשלה.