ההודעה הרשמית של בריטניה היא שביקורו של הנסיך ויליאם בישראל אינו פוליטי. כלומר הדוכס מקיימברידג', שמאז לידתו יושב על כס המלך בבריטניה, אדם שכל מילה מפיו ואקט בחייו מוכתבים על ידי האינטרסים של משפחת המלוכה וארצו, לא יעסוק כאן בפוליטיקה. אנו מעריכים מאוד את היכולת לספר בדיחה מבריקה בפנים רציניות לחלוטין.
מן הסתם הוא לא יצהיר הצהרות פוליטיות, ודאי לא מעוררות מחלוקת, וכידוע אין באזור בכלל ובארץ הקודש בפרט שום סנטימטר, שום אירוע היסטורי שאינו מעורר מחלוקת. לא ניתן להתחמק מכך: עצם הביקור, בחירת מקומות הביקור - הכול פוליטי.
מלבד הנושא הפוליטי, בהודעה הבריטית צוין כי זהו הביקור הרשמי הראשון של בן למשפחת המלוכה במדינת ישראל. בפועל, הנסיך פיליפ, סבו של וילאם, ביקר בקברה של אמו בישראל לאחר שהוענק לה תואר חסידת אומות העולם והנסיך צ'רלס, אביו הגיע לשתי לוויות - של יצחק רבין ושמעון פרס (גם הוא עלה לקבר סבתו, הנסיכה אליס).
אם כך, מדוע הנסיך החליט לשבור את הקיפאון הרשמי ובחר דווקא עכשיו לעשות זאת? הפתגם הציני גורס שלכל דבר יש שתי סיבות - סיבה טובה וסיבה אמיתית. הסיבה הטובה, מבחינת ישראל היא יום השנה המאה להצהרת בלפור, ומבחינת בריטניה חשוב לא פחות - השנה מציינת בריטניה והעולם כולו את יום השנה המאה לסיום מלחמת העולם הראשונה.
בישראל טמונות בבתי עלמין צבאיים עצמותיהם של הלוחמים האנגלים, האוסטרלים, הניו זילנדים שנהרגו בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העותמנית, פקודיו של הגנרל אלנבי שנכנס לירושלים בחג החנוכה 1917 בראש תהלוכה שבה צעד בין השאר לורנס איש ערב.
באשר לסיבה האמיתית - בריטניה נמצאת בתקופת אי ודאות. היא החליטה על עזיבת האיחוד האירופי במשאל העם השנוי במחלוקת, וההשלכות הכלכליות עדיין לא ברורות. היא מוצאת עצמה לפתע מבודדת. המטריה האירופית המחוררת אך בעלת ממד של עוצמה איננה עוד, ובלונדון נושאים עיניים לארצות הברית - בעלת הברית הוותיקה.
אלא שגם שם המדיניות הפכפכה, והבריטים שואלים עצמם עד כמה הם יכולים לסמוך על וושינגטון. ישראל במקרה זה נתפסת כמדינה בעלת עוצמה: מלבד המספרים היבשים, ההערכה הכלל עולמית כי שלמדינת ישראל בכלל, ולראש הממשלה בנימין נתניהו בפרט יש השפעה אדירה בוושינגטון ועל היושב בבית הלבן.
וכך נשלח סוכן הוד מלכותה, ויליאם ארתור פיליפ לואי מאונטבאטן וינדזור, לאזור. הבחירה בנסיך על פני שר החוץ או השר לענייני המזרח התיכון אינה אקראית. השוו את הסיקור שמקבל ויקבל ביקור הנסיך לעומת הסיקור שיקבל ביקור של שר. משפחת המלוכה הבריטית היא מותג, אחד המצליחים בעולם. חתונת אחיו הצעיר הארי סוקרה בשידור חי ברחבי העולם, כולל ישראל. אם מישהו צריך לפרסם את בריטניה - ויליאם הוא בחירה מעולה. בניגוד לשר החוץ בוריס ג'ונסון - הוא לא יעשה כותרות, לדאבון לב העיתונאים ולשמחתם של הבריטים.
זיקה לתנ"ך ואשמה קולוניאליסטית
הקשר של משפחת המלוכה הבריטית עם העם היהודי, ארץ ישראל ומדינת ישראל והמזרח התיכון הוא ארוך שנים ומורכב. לא נחזור עד מסעי הצלב וריצ'רד לב הארי, אפילו לא עד הטבח ביורק וגירוש יהודי אנגליה. בשנת 1865 נתנה המלכה ויקטוריה את חסותה להקמת הקרן לחקר ארץ ישראל, Palestine Exploration Fund. אירוע ייסוד הקרן התקיים כיאה באולם ירושלים בווסטמינסטר, ומשה מונטיפיורי היה מנותני החסות.
הקרן הייתה מיזם בריטי שנועד לחקור את הארץ. ראשית היה הממד המודיעיני - מיפוי כל הארץ. 26 כרכי מפות מרהיבים מדן עד באר שבע שהופקו למקרה מלחמה. ממד נוסף הוא המחקר. הקרן שלחה לארץ קצינים אוהדי ישראל שהותירו את חותמם בחפירות בירושלים - צ'ארלס וורן וצ'ארס ווילסון. הם באו למען התנ"ך הנוצרי - הברית הישנה והחדשה. התערוכה של ממצאיהם בלונדון לא נקראה על שם אוצרות ארץ ישראל. היא נקראה "עולם התנ"ך".
לורד ארתור בלפור היה פילושמי גם הוא, נוצרי מאמין שסיים בכל שנה את קריאת התנ"ך כולו, בדומה ליהודים דתיים. הנצרות האנגליקנית היתה סובלנית יותר מהקתולית למשל. עם זאת, האנטישמיות לא פסחה על הממלכה, ודאי בשנים שבהם עלו הפשיזם והנאציזם וגם קודם לכן. האצולה הבריטית לא קיבלה יהודים לחיקה, גם לא בני המעמדות האחרים.
למרות זאת היהודים הגיעו לצמרת בבריטניה. לורד נתן רוטשילד ושאר המשפחה הידועה, בית מונטגיו, ראש הממשלה המומר דיזרעאלי שהתגאה במוצאו, אילי קולנוע, מייסדי הוצאות לאור מפוארות, פוליטיקאים, מדענים, ויזמים. אפילו גדול המרגלים הבריטים, אדם שספרים נכתבו עליו וסדרת טלוויזיה פיארה את עלילותיו, סידני ריילי המכונה אלוף המרגלים נולד בשם זיגמונד מרקוביץ' רוזנבלום.
בריטניה חשה רגשות אשמה בשל עברה הקולוניאלי - העוולות שנעשו לעמים ילידים ברחבי העולם מקנדה ועד אוסטרליה, באפריקה, בתת היבשת ההודית ובמזרח התיכון. ההבטחות הסותרות ליהודים ולערבים, ימי המנדט שבהם ניסתה בריטניה לתמרן בין התביעות הסותרות בעודה מואשמת בהטיה לטובת הצד האחר. כל אלה הם חלק מהמורשת הבריטית. הם חשו זעם כלפי הישוב שמבחינתם לא העריך את העובדה שחיילים בריטים נהרגים במלחמה נגד הצורר הנאצי, שלח"י המשיכה במאבק נגד הבריטים גם בזמן מלחמת העולם השנייה. שלא הערכנו מספיק את עזרתם בקינדר טרנספורט, קבלת פליטים יהודים ללונדון ברגע האחרון.
מנגד, היישוב היהודי לא שכח את זכר את אוניות המעפילים שהושבו חזרה, המעצרים והסיוע לעתים לערבים. אלו מצדם, זוכרים את הצהרת בלפור, את דיכוי המרד הגדול בשנים 1939-1936. כולם סוחבים פנקס גדול ובו שורת טענות.
כל זאת קרה לפני 70 שנה ועדיין משפחת המלוכה לא הגיעה לביקור רשמי בארץ, עד כה. יש תיאוריות רבות מדוע החרם הזה נמשך זמן כה רב, אבל השורה התחתונה נותרה בעינה: זהו הביקור הרשמי הראשון.
הביקור יימדד על ידי כולם עד לרמת החיוך והבעת הפנים: הירדנים, הפלסטינים וישראל. כמה זמן יוקדש לכל צד, האם הנסיך ימעד בלשונו בירושלים ויצהיר הצהרה שתרמוז שלישראל, או לפלסטינים, יש זכות על העיר הקדושה, האם ימתח ביקורת ולו בנימה קלה שבקלות על צד זה או אחר?
סביר להניח שלא. אחרי ביקורים דומים במדינות רבות ויליאם יודע את העבודה. הוא למד מסבתו לחייך ולהניף יד לברכה בלא התחייבות.
הביקור יקבל תהודה, כי משפחת המלוכה, בלתי חשובה ככל שתהיה בימים אלה מושכת עניין. בכל כלי תקשורת בריטי יש כתב לענייני בית המלוכה, והם עסוקים. נותר לקוות שהביקור יעבור בשלום ובהצלחה - מבחינת המארחים, והאורח.
