רחוק מאוד מהחזית: כיצד יפעיל צה"ל את מפקדת העומק והכוחות המיוחדים?

מעמיק ומיוחד. המלצה על ספר או סרט? פיתוי לקוחות לסיור מוזיאונים באמסטרדם ובלונדון? שיווק עצמי באתר הכרויות? לא הפעם. יש בצה"ל מסגרת כזאת, המתמודדת עם אויבים בחוץ ויריבים בבית, והיא עוסקת בשניים שאינם חיים בהכרח בדו-קיום: "מפקדת העומק והמיוחדים".

כשהרמטכ"ל הקודם, בני גנץ, הקים אותה, לפני שבע שנים, היה לה רק שם משפחה אחד, העומק. אי-מתי, ללא תרועות נוספו המיוחדים, שהתגנבותם אומנותם. צה"ל התאהב בו-ו החיבור: זרוע האוויר והחלל, אגף התקשוב וההגנה בסייבר, מפקד המכללות והגיס הצפוני. כפול או חסכוני? זה עוד יתברר. גנץ נשען על צוות הקמה בראשות גדי איזנקוט, לימים יורשו. המיוחדים נמצאו עדיין רק בקורות החיים של דרגי הפיקוד, עשורים לאחור - גנץ היה מפקד שלדג, ראשון אלופי העומק שי אביטל ושר הביטחון אהוד ברק, שאישר את השינוי, מפקדי סיירת מטכ"ל.

אבל המוצא והגעגוע לא פייסו את האצילים המכהנים, מפקדי הזרועות - אוויר, ים ומודיעין, כי גם אמ"ן הוא זרוע ולא רק אגף במטכ"ל. לכל אחד מהאלופים החזקים יחידה יוקרתית - סיירת מטכ"ל, שלדג, שייטת 13. הם לא התכוונו לוותר על השליטה בהן לטובת גוף חדש, המאיים לנגוס בסמכויותיהם ובתקציביהם, בבחינת זה הקטן גדול יהיה, כמו שקצין החיל הראשי להגנה אזרחית, ראש הג"א התמים או קחל"ר בכינויו החורק, צמח ותפח והיה לאלוף פיקוד העורף. כדי להעריך את עוצמת החיכוך החורך, ניתן להתבונן בייסורי אמ"ן כשאיזנקוט מתחבט אם לקרוע נתחי סייבר מיחידה 8200 ולהעביר לתקשוב, או ליצור מסגרת עצמאית, ולהכפיל בשלוש.

בפוליטיקה הארגונית של הצבא, מוטב היה למייסדי העומק שלא לפתוח במלחמה מיידית בשתי חזיתות. המיוחדים לא נזכרו כלל. חשוב עוד יותר: לא שודרה יומרה למעמד של פיקוד, רק מפקדה. תחום השיפוט: כל מה שמעבר לקו שיוגדר לפיקוד המרחבי, צפון/מרכז/דרום, העסוק בגיזרת הגבול ובטווח הקרוב לה כדי מסע משוריין, צעדה רגלית או סבב קצר במסוקי תובלת סער. רחוק מהעין המשקיפה אל החזית, רחוק מהלב של ההתכתשות הסמוכה.

עוד בתקופת הבראשית של צה"ל היו בו קצינים שחלמו על הפעלת מנופים רחוקים, או על הובלת יחידות פשיטה. באחד המסמכים המוקדמים ביותר בתיקו האישי של סגן בן 20, אריאל שיינרמן, מבקש מי שיהיה אריק שרון לעבור מחטיבת אלכסנדרוני ליחידת הקומנדו של משה דיין, גדוד 89 - כיום, לא במקרה, מספרה של חטיבת הקומנדו שהקים איזנקוט. זה לא הסתייע, מטעמים שלישותיים, אבל שרון צדק בהעידו על עצמו כמתאים במיוחד למשימות כאלה. השירות בקומנדו היה מסעיר ומשאיר - הגדוד פשט על לוד, חלף בעיר בסערה והשאיר לבאים אחריו את המלאכה המפרכת של טיהור, כיבוש והחזקה. יחלפו חמש שנים לפני שדיין ושרון יחברו, בהשלטת יחידה 101 על גדוד הצנחנים 890.

במשרדים, עדיין ברמת גן ולא בקרייה, ישבו וחשבו. "הלשכה לתכנון אסטרטגי" בראשות סגן-אלוף, כיום חטיבה ובראשה תת-אלוף, הפיצה במאי 1950 לאגף המבצעים (שכלל את התיכנון) ולחיל הים מסמך סודי ביותר, "פעולות משולבות - מקרה צפון", בהמשך לדיון בין שני קצינים בדרגת סגן מהמטכ"ל וחובל מהמטה הימי בחיפה. כנראה שבאותה עת עתיקה קבע השכל ולא הדרג.

"הפעולות המשולבות במקרה צפון תוכננו על פי שתי אפשרויות: תפישת שפך נהר ליטני ותפישת וכיבוש ביירות. מבצע נהר ליטני תוכנן כתפישה טקטית של אזור האויב, שבעקבותיו תבוא ההתחברות עם חיל היבשה שיתקדם מדרום או מזרח. הפעולה, בשיט נחיתה, תבוצע על ידי גדוד בעל משימה מיוחדת, שהרכבו יהיה דומה לגמרי להרכב המיועד לפעולה בעזה במקרה דרום, אך עם פחות תובלה ממונעת ופחות תותחים. מבצע ביירות תוכנן כתפישה אסטרטגית של מרכז פוליטי ומרכז הקשר של האויב וטבעו יהיה פלישה. התפישה הראשונית של הנמל וחלקי העיר על ידי הגדוד בעל המשימה המיוחדת, הדומה לזה שבמקרה דרום, אך בלי מכוניות משוריינות. כאשר הנמל ייתפש תנחת בנמל מחמש אניות תובלה חטיבת חי"ר רגילה, יחד עם ארטילריה ופלוגת הפעלת הנמל".

הקצינים הזוטרים והיצירתיים הגו, הציעו ותהו "אם המבצע יתקבל באופן עקרוני על ידי רשויות גבוהות יותר". עדיין לא, כנראה, במעבר מתכנון לביצוע, אם כי חלפו רק 68 שנה ומוקדם לסכם; אבל הדיון האיר נקודה חשובה, לא מילולית בלבד - מי כאן בעצם "מיוחדת", המשימה או היחידה, ומה כל כך מיוחד בה.

במילון מונחי צה"ל מוגדרים כוחות מיוחדים כ"כוחות בעלי הכשרה קרבית מגוונת הדורשת התמחות מיוחדת, שכרגיל אינה אפשרית גם ביחידות נבחרות. ייעודם - מבצעים מיוחדים. לכן הם מאורגנים, מצויידים ומאומנים לצורך זה ביחידות קטנות ורב תכליתיות, בכפיפות קבועה למטכ"ל, או למפקדת זירת לחימה, או למפקדה ראשית כגון מפקדת כוחות האוויר או הים. שלא בזמן מלחמה הם מופעלים בדרך כלל ביוזמת הממשלה ושר הביטחון או באישורם".

באמצע שנות ה-50 תאמה ההגדרה את הצנחנים - תחילה גדוד ובמהרה חטיבה. הצנחנות שידרה יכולת גבוהה של לוחמים ומפקדים, יוזמה מקומית בלי להמתין להוראות ולאישורים בצנרת מסורבלת, כשירות לעצמאות ולשרידות בתנאים קשים של ניתוק מגבול המדינה ומהכוח העיקרי. למרות כל השינויים, זו עדיין אמת-המידה המובילה במבצעים טקטיים בגודלם (פלוגה, גדוד) אך אסטרטגיים במשמעותם, מהמיתלה - לא ההסתבכות המאוחרת והמיותרת של שרון, אלא הצניחה של 890 שנועדה לייצר עילה להתערבות בריטית וצרפתית - ועד אנטבה.

יש בעולם צבאות הרואים בצנחנים את החי"ר המובחר של חיל האוויר, בדומה למארינס כחי"ר המובחר של חיל הים. זה אינו הפתרון המקובל, כי מקומו הנכון של החי"ר בזרוע היבשה. שם הוא גם בליבת הפעילות. מפקד שלדג לא היה מעולם למפקד חיל האוויר, וגם לא יהיה, למעט אם טייס קרב יתבקש לשנתיים לפקד על היחידה, באמצע המסלול הטבעי שלו; הוא יכול להיות אלוף במקום אחר, כמו גנץ, או איל איזנברג, או רוני נומה, או המפקד הנוכחי של העומק, מוני כ"ץ. בחיל הים, חמישה ממפקדי שייטת 13 היו למפקדי החיל, אבל רק משום שעברו גם את מסלול הפיקוד הימי של חובלים. שלושה ממפקדי סיירת מטכ"ל היו לראשי אמ"ן, אך אחרים התקדמו לצמרת בערוץ החי"ר, בעיקר בצנחנים.

כ"ץ, איזנברג, נומה ומפקד סיירת מטכ"ל לשעבר ניצן אלון, עד לאחרונה ראש אגף המבצעים במטכ"ל, היו לפני כתריסר שנים בין המרואיינים של צמד יועצים ארגוניים במחלקת מדעי ההתנהגות, שחקרו "מתחים צבאיים-חברתיים" בסוגיית היחידות המיוחדות. החוקרים טענו שלסיירת מטכ"ל, שלדג ושייטת 13 יש "כבר מזמן משמעויות לאומיות", כי "רבים מייחסים להן יכולות יוצאות דופן ומאמינים באמת ובתמים שיש ביכולתן למצוא פתרון לכל בעיה שתעמוד בפני החברה הישראלית", ולכן גם צונחת החברה לשפל הדיכאון לשמע אסונות כמו צאלים ב' של סיירת מטכ"ל - מספר זהה להרוגי התותחנים בצאלים א' - ו"שירת הצפצפה" של השייטת. הסודיות ואגדות הגבורה בנו "הרתעה של ממש כלפי האויב וסככת ביטחון לחברה הישראלית".

ובהיותם פסיכולוגים כלל לא מודחקים, שמחקרם נועד לפירסום בכתב-עת מקצועי, קבעו היועצים "שהיחידות המיוחדות הן מעין איד פרוידיאני, השואף לרוץ, לבצע ולכבוש, המייצר קונפליקט מתמשך עם הסופר-אגו, הצבא הגדול, שמנהל אותם ובמידת הצורך גם גורם לו לעצור ולחשוב". מתח נוסף הוא פנימי, בתוך קהילת המיוחדים - איזו יחידה הכי-הכי מיוחדת, עוד יותר מיוחדת-על מסתם מיוחדות רגילות, שהן למעשה רק מחלקת תיירים פרימיום במטוס ולא מחלקת עסקים. זה מתח טוב, לדעת החוקרים, ולמרות שמתבזבזים קצת לקחים ואפשר לאחד או לשלב ציוד, נוהל ותורת לחימה, כדאי לשמור על השונות בין המיוחדות, כי היא המושכת אליהן נוער הישגי שספג מורשת קרב.

שבועות מעטים לאחר שהמאמר ראה אור התלקחה חזית לבנון ואחד המרואיינים, ניצן אלון, הוזעק ממשרדו בחטיבת עציון הסמוכה לבית לחם לפקד על מבצע משולב של סיירת מטכ"ל ושלדג בבעל בק, "חד וחלק". הרמטכ"ל, כזכור, היה דן חלוץ מחיל האוויר, שסמך על בית הגידול שלו.

מפקד חיל האוויר כיום, אלוף עמיקם נורקין, אז ראש מחלקת המבצעים במטה חיל האוויר (ולפני כן, בתקופת לבנון, ראש מדור צפון במחלקת המבצעים), כתב אחר כך ב"מערכות" כי "המבצע התרחש תחת פיקוד חיל האוויר. דגם הפיקוד והשליטה הותאם לצורך להפעיל כוח משימה משולב הכולל רכיבים אוויריים רבים ויחידות קומנדו בתווך אורבני צפוף ותחת חשש אמיתי להסתבכות גדולה בעומק שטח האויב. הפיקוד והשליטה על כוחות הקומנדו התקיימו ישירות ממוצב הפיקוד האווירי. המפקד האווירי דילג מעל החוליה של הבקרה ומעל החוליה שמפקדת בדרך כלל על כוחות היבשה הייעודיים". בזכות קיום משותף של טכנולוגיה שחיברה את כל הכוחות לרשת אחידה, של תורת לחימה מעודכנת ושל הכשרת קצינים לתפקידי מפתח בשרשרת, כתב נורקין, הצליח מוצב הפיקוד של חיל האוויר לשלוט גם בשלדג, הכפופה (יחד עם יחידת החילוץ 669) לו, וגם בסיירת מטכ"ל שאינה שייכת לו.

בלי קשר לתועלת הזעומה שהופקה מאותו מבצע, האילתור שנדרש להכנתו, הלחמת שתי היחידות (כמו זו של סיירת מטכ"ל ושייטת 13 באי גרין, ב-1969), בפיקוד קצין חיצוני, אם גם בוגר אחת מהן (תפקיד שנועד לאהוד ברק מעל סיירת מטכ"ל באנטבה, עד שהוסט לניירובי), שיווע להסדרה. איזנקוט, ראש אגף המבצעים, חתר מכבר למיצוי הכוח הגלום ביחידות המיוחדות ובזירת העומק. כך גם עוזרו למבצעים מיוחדים טל רוסו ומי שעמד להתמנות לראש חטיבת המבצעים, אביב כוכבי.

לרוב, הן העומק והן המיוחדות יוצגו בתיקים נלהבים של מבצעי מדע בדיוני, שהמשיכו לנמנם בכספות לעת מלחמה. לכאורה, בדיוק אז זקוקים לפעולה מדהימה ותכליתית, שוברת שיגרה ושוויון, אך למעשה המחליטים - הרמטכ"ל והממשלה - טרודים בבעיות המתנפצות על שולחנותיהם ואינם ששים לייצר לעצמם מטרד מסוכן, שהתרסקות יומרתו תשבור את ראשיהם במאמץ לחלץ הביתה את מיטיבי הלכת שנתקעו מעבר להררי חושך. כולם קראו או ראו את "גשר אחד רחוק מדי". מה שמוצג למחליטים כבונוס מפחיד אותם כאונוס, כנטל ולא נכס. לכן, למרות ההכנות והשידולים, נגנזו לבסוף תיכנונים כגון "אור ירוק", מבצע הנחיתה במפרץ סואץ במלחמת יום הכיפורים, "אור ירוק", שהיה מסוגל להוציא את הצבא המצרי משיווי משקלו ללא הבקעה יקרה.

בעקבות המלחמה וההכאה על החטא הכפול, הזנחת החי"ר ותיוק המבצעים המיוחדים, התמנה דן שומרון לקצין חי"ר וצנחנים ראשי, שלישי במניין אחרי רפאל (רפול) איתן ועמנואל (מנו) שקד - שהיה מפקד מבצע "אביב נעורים" של סיירת מטכ"ל, הצנחנים והמוסד - אך ראשון המשודרגים לחבר המטה הכללי ולמפקד אוגדה ייעודית. האוגדה עברה גילגולים שונים, נודעה במלחמת לבנון כ-96 ומוכרת כיום כ-98. בשגרה, מפקדו של האוגדונר הוא אלוף פיקוד המרכז. בחירום יקצה אותה המטכ"ל לפי הצורך המיידי או ההזדמנות המבצבצת. זו אוגדת המילואים הסדירה ביותר, עם שתי חטיבות סדירות (הצנחנים והקומנדו) לצד שתי חטיבות מובחרות של מילואי הצנחנים. איזנקוט, המשקיע בליטוש חוד החרב ואינו מעוניין להלום באויב בחלקים הקהים שלה, מתייחס לאוגדה 98 כשוות-משקל לאוגדות המשוריינות הסדירות, 36 ו-162, ששוחררו עוד אצל גנץ מאחריותן המרחבית בצפון ובמרכז ופנויות להובלה, לחוד או ביחד.

הייעוד המקורי של 98, מאמצע שנות ה-70 ואילך, נגזר מלקחי מלחמות 1948, 1967, 1968-70 (התשה ארטילרית בגיזרה הירדנית) ו-1973: כוחות משלוח של צבא עיראק תיגברו את החזית המזרחית, הסורית-ירדנית, והכבידו מאוד על צה"ל, במיוחד בבלימת התקפת הנגד של אוגדה 210 בגולן, במלחמת יום הכיפורים. בהיעדר גבול משותף עם ישראל, עיראק היא המדינה היחידה שסירבה לחתום על שביתת נשק איתה. ישראל פעלה לרתק אוגדות עיראקיות הרחק במזרח, באמצעות הסיוע לכוחות הכורדיים בגבול איראן. פגיעה בחיל המשלוח בעודו בתנועה מנהלתית, "אמנעה", יכולה להיות משימה לחיל האוויר, אך גם לכוח מוטס, מוצנח או מובל בשיטה אחרת. היתרון: כושר השהייה בשטח גדול מזה של מטוסי קרב עוברים ושבים. החיסרון: כדי להגיע מהר וממרחקים, על הכוח היבשתי להיות קל, ולכן הוא גם פגיע לשריון האויב ולמטוסיו.

כל עוד ישראל נערכה להתגונן בקווי 1949-67, כולל תיכנונים לפגוש ולהדוף פולשים ליד תל אביב, היה הגיון בנטייה להישען על הקווים הפנימיים של המדינה הקטנה. הטסת כוח למרחבי עיראק, או לפינות מרוחקות במצרים ובסוריה, הייתה עלולה להעביר את יתרון הקווים הפנימיים לאויב. הסיכון היה גדול מדי בעיני רמטכ"לים כמוטה גור ורפול, למרות שעלו לגדולה בצנחנים. "לא השתגעתי לתקוע אוגדה בחארת-אל-טאנק", אמר גור לאלוף שטען שמבצע מיוחד במרחקים יביא תשואה גבוהה במחיר נמוך.

בין מפקדי האוגדה בעשור שעבר בלטו רוסו וכוכבי; שני מפקדים נוספים, אהרן חליווה ואמיר ברעם, קודמו בידי איזנקוט לאלופים. לפני עשור ומחצה קבע כוכבי, בהגיעו מהפיקוד על חטיבת הצנחנים הסדירה 35 ב"חומת מגן", את חזון האוגדה: "חי"ר מוצנח המהווה כוח מהלומה ופשיטה מטכ"לי, מקנה גמישות ופועל בזמינות גבוהה בכל קשת העומקים, המבצעים וההרכבים ונסמך על יכולות ייעודיות". כוכבי שאף למוטט את האויב המרוחק בפעולות בו-זמניות נגד מרכזי הכובד השלטוניים, התשתיתיים והצבאיים שלו, בשטחים עירוניים ובמתחמים הרריים, ככל שיידרש, "לקלף אותו מהחמקנות שלו וללמוד אותו מהר יותר משהוא לומד אותנו".

המפקד הנוכחי של האוגדה, תא"ל ירון פינקלמן, היה בין השאר ראש לשכתו של חלוץ ב-2006 ומפקד גדוד הסיור של חטיבת הצנחנים, החטיבה הצפונית באוגדת עזה וגבעתי. שלושה ממפקדי החטיבות הכפופים לו היו איתו בצנחנים, והרביעי בא מסיירת מטכ"ל. פינקלמן, קצין מקצועי, ערכי וענייני, יפקד על האוגדה לבקשתו שלוש שנים ולא כמקובל שנתיים. אפשר שהוא מרחרח מלחמה שתביא להפעלת האוגדה במתכונת ייעודית - לא כמו שהופעלה אוגדת הקצח"ר אורי שמחוני במבצע ליטני והקצח"ר עמוס ירון במלחמת לבנון, כלומר כאוגדות קרקעיות רגילות.

אפשר להניח שכוכבי, אם יתמנה לרמטכ"ל ובהתבסס על נסיונו המצטבר בצנחנים, באוגדה 98, בחטיבת המבצעים ובאמ"ן, ימשיך את הכיוון שהתווה איזנקוט. אוגדה 98 היא כעת הקומה האמצעית במבנה, מעליה מפקדת העומק והמיוחדים ומתחתיה, יחד עם שלוש חטיבות הצנחנים, חטיבת הקומנדו, שאיזנקוט יצר מהיחידות הנפרדות אגוז, מגלן, דובדבן ורימון. כעת יש לרמטכ"ל ביד עוד חטיבת חי"ר מובחרת, שישית, בנוסף לצנחנים וגולני, נחל וגבעתי וכפיר. במלחמה, כשנחוצות עתודות, עשויה להיות לכך חשיבות. צצה השאלה, איך ניתן להיות מאוחד ומיוחד בעת ובעונה אחת - האם, כאזהרת היועצים האירגוניים שנים לפני הקמת המפקדה והחטיבה, שכר הייעול המבצעי עלול לצאת בהפסד רוח הלוחמים.

בסך הכול, למרות איוושות מירמור של ותיקים המתקשים להסתגל לשינויים שהזמן גרמם, דומה שלא. בבית הספר אולי חשוב אם התלמיד מזדהה עם י' 4, עם השכבה או עם התיכון כולו. בצבא, בסופו של דבר ועם בוא מחזורים חדשים, פחות.

כך ברמת אל"מ ומטה. ברמת האלוף, מפקדת העומק והמיוחדים ויתרה על חלום הזרוע או הפיקוד. היא, למעשה, מפקדת גיס, מסגרת על-אוגדתית שלישית, בנוסף לגיס המטכ"לי (כיום בפיקוד יוסי בכר) ולצפוני (ברעם). במלחמה בוודאי תפעיל את אוגדה 98 וכוחות נוספים - מי יודע, אולי אפילו כבוד סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ושלדג - בכפיפות לרמטכ"ל, לראש אגף המבצעים או לחיל האוויר.

היכן זה יהיה, בסוריה, בלבנון או בזירה חדשה ופתאומית, אין לדעת, אבל ברור שזה לא יהיה מטרים מהבית, בעזה, שכדי לחצות אותה לאורכה מהגדר ועד הים לא זקוק כוח מיוחד ליותר משעה של צעידה מהירה. ובעצם, אסור להתנבא. איש לא חזה לפני שלושה חודשים מה יחוללו העפיפונים, וגם במונדיאל הצבאות החזקים ביותר מתקשים לגבור על מי שסומנו כחלשים.