מצביע אחד כבר יש למצנע: ערפאת

בשבוע שעבר ברך ערפאת על מועמדותו של עמרם מצנע והביע תקווה לניצחונו בבחירות. אין בכך שום פסול, גם לא התערבות בלתי נאותה בבחירות דמוקרטיות במדינת ישראל. להפך, מוטב שנדע כולנו את העדפותיו ואת מניעיהם. השמאל מעודד מקריאה זו. אין זו אלא הוכחה ניצחת, הם אומרים, לכך שערפאת (שוחר שלום מושבע) מעונין בבר שיח ישראלי כשותף ל"שלום האמיצים" שלו. ערפאת עצמו, דובר אמת ידוע, מבקש רק שמצנע ימשיך בדרכו של יצחק רבין ז"ל.

אניח בצד את השאילה מה היתה כיום עמדתו של רבין המנוח, כלפי מי שהוא דרש ממנו בזמנו להלחם בטרור "בלי בג"צ ובלי בצלם". אשאל רק מהם מניעיו הסמויים של ערפאת לתמיכה במצנע?

אין זה סוד שהסכמי אוסלו הצילו את ערפאת וחבר מרעיו. בין לילה, הפך מטרוריסט בינלאומי הגולה בטוניס, למדינאי לגיטימי, אורח על מדשאות הבית הלבן, ולימים, חתן פרס נובל לשלום. המשכו של הסיפור ידוע. נכונותה של ישראל לויתורים טריטוריאליים מפליגים, חימוש הרשות, הסכמה למדינה פלסטינית, דיונים ב"זכות השיבה", כל זאת בזמן שהפלסטינים אינם מושכים ידם מן הטרור. חלקו העדכני ביותר של הטרגדיה עיקרו בקיומה של ישות טרור בקרבינו, ובקרוב ל- 700 "קורבנות שלום" טריים. נקודת אור מדינית ניתן למצוא רק בהצלחתו של אריאל שרון בשכנוע ממשל בוש שעם רב המרצחים הזה ומגוון כנופיותיו, אי אפשר לעשות שלום. אמת, שלום עושים עם אויבים. שלום כזה עשינו עם מצרים וירדן. אך כפי שהבינו בתקופתם צ'רצ'יל ורוזוולט, ישנו סוג של אויב אכזר לגביו אין כל אפשרות (מעשית או מוסרית) אלא לדרוש כניעה ללא תנאי.

על רקע זה יצא לאחרונה אהוד ברק נגד הצהרתו של מצנע לפיו אם ייבחר, ינהל מו"מ עם ערפאת, או כל נציג אחר של הפלסטינים. "אני משוכנע שמצנע יבין שאחרי ששכנענו את העולם שאי-אפשר לדבר עם ערפאת, לא ראוי שאנחנו נחזיר את הגלגל." אמר ברק. לזכותו של רה"מ לשעבר ייאמר לפחות שלמד את לקחו. תשובתו של מצנע לא בוששה לבוא: ברק אינו רלוונטי, לא כן ערפאת. ערפאת איפה רוצה במצנע, כי רק משם תצמח ישועתו.

על הדמיון והשוני בין ברק למצנע נכתב לא מעט בשבועות האחרונים. אומרת סימה קדמון בידיעות אחרונות: " יש הבדל גדול ובולט לעין בין מצנע לברק: מצנע לא מתוחכם. הוא לא אובר-חוכם".(ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 22.11.2002). אילו היה בנמצא ביטוי כזה, לא הייתי מהססת לאומר שמצנע הוא אפילו "אנדר- חוכם". כיצד הוא מציע לנהל את המו"מ עם הפלסטינים? ראשית, יציע להם נסיגה תמורת שלום (בבחינת מה שלא הולך בויתורים, ילך בעוד יותר ויתורים). אם זה לא יצליח (וכאן החוכמה הגדולה), ניסוג ממילא באופן חד צדדי מהשטח. את הפלסטינים הוא מזהיר לבל ימהרו לברך על מועמדותו, הוא ינהל אתם מו"מ קשוח. למשמע האופן שבו הוא מתכנן לשאת ולתת עמם, קשה להניח שהם מ-פ -ח -ד -י -ם. אנחנו, לעומת זאת, ראוי שניבהל, ויפה שעה אחת קודם. לא פלא שגם מי שאינו רוויזיוניסט עקרוני, מעדיף ששרון ינהל את המשא ומתן הזה. מצנע דומה לסוחר המודיע מראש שאם לא יקבל תמורה על סחורתו, יחלקה חינם אין כסף מייד עם תום העונה. מכירת החיסול של מצנע היא אם כן, סיבה נוספת בגינה ממהר יו"ר הרשות להבטיח לו את קולו. ערפאת רוצה את מצנע. העם רוצה שרון. העם יודע למה.