בבתי הדין הרבניים לא זוכרים סיפור כזה: בני זוג שהתחתנו בשנת 1983 חיו יחד כ-20 שנה ונולדו להם שלושה ילדים. לפני כ-15 שנה, ללא התראה, הופיעו בבית המשפחה שוטרים ועצרו את הגבר באישון לילה. האישה חשבה לתומה כי הוא נעצר בגין עבירה שגרתית כמו עבירת תנועה, אך אז התברר לה כי בעלה חשוד ברצח.
במשך יומיים לא שב הבעל לבית המשפחה, והאישה נאלצה לגשת לתחנת המשטרה כדי לברר מה עלה בגורלו. לתדהמתה התברר לה כי בעלה חשוד ברצח בת זוגו לשעבר בצרפת, וכי הוא מועמד להסגרה למדינה. המידע נפל על הרעיה כרעם ביום בהיר, שכן לא ידעה על מערכת יחסים קודמת של בעלה, ובוודאי לא כי זו הסתיימה ברצח שהוא החשוד המרכזי בו.
עוד בטרם התאוששה מהמידע הקשה שקיבלה האישה, הבעל הוסגר לצרפת באמצעות המחלקה הבינלאומית של משרד המשפטים בישראל. בצרפת התנהל ההליך המשפטי נגדו, שבסופו נגזרו עליו 15 שנות מאסר. בעקבות גזר הדין פתחה האישה תיק גירושין בבית הדין הרבני באשקלון, וביקשה לסיים את הנישואין עם בעלה ולקבל את הגט. אב בית הדין הרב ישי בוכריס הוא זה שטיפל בתיק.
"מתייחסים לכל תיק עגינות כאל תיק רצח שלא נסגר"
בשנת 2010 הועבר התיק לטיפול אגף עגונות בהנהלת בתי הדין הרבניים, שם נקטו בצעדים מול הרשויות בישראל ובאירופה תוך קבלת סיוע מקונסולית ישראל בצרפת רחל אגם ומנציגי בית הדין הרבני בפריז, ובראשם הרב בצלאל לוי. אלה נסעו לכלא שבו נשא הבל את עונשו וניסו לשכנע אותו לתת גט לאשתו בישראל, אך הבעל הביע התנגדות. במקביל נעשו ניסיונות על ידי בית הדין הרבני הגדול ובית הדין האזורי בישראל להתיר את האישה מעגינותה תוך מציאת פתרונות הלכתיים יצירתיים, אך ללא הצלחה.
לבסוף ולאחר מאמצים רבים הסכים הבעל לתת גט לאשתו, וזה ניתן בשבוע שעבר באמצעות שליח. "בתי הדין הרבניים ואגף העגונות בפרט מתייחסים לכל תיק עגינות כאל תיק רצח שלא נסגר עד לפענוחו", אמר הרב אליהו מימון, מנהל אגף העגונות בבתי הדין הרבניים. "לכן המאמצים והפעילות אינם פוסקים עד להשגת היעד, הן בתיקים 'קלים' והן בתיקים מורכבים וקשים כמו תיק הרצח בצרפת. אנו שמחים כי הצלחנו בסופו של דבר להביא חירות לאישה נוספת בישראל".