"שר הרווחה סגר את מעון "מאשה והדב" בפתח תקווה", "שר הרווחה יקדם את חקיקת חוק הפיקוח - שיחייב קריטריונים לפתיחת גני ילדים לגילאי 0-3 והעסקת עובדים"... את הכותרות האלה קראנו בשבוע האחרון, והן, למרבה הדאבה, מעט מדי ומאוחר מדי. אי אפשר לקבוע שאת הרצח של יסמין וינטה ניתן היה למנוע, כי גם בהליכי סינון חומקים פנימה אנשים בלתי ראויים, אבל אפשר לומר בביטחון מלא שאלמלא אוירה מתמשכת של זלזול בילדנו, למעט מאבק עקוב מדם על הכסף שמביא עימו תיק האחריות על המעונות הללו, סיכוי טוב שהמוות הזה היה נמנע.
תגובותיו המתבקשות של שר הרווחה הגיעו באיחור מקומם של כמעט חודש. ימים אחדים לאחר הדיווח הראשוני על מותה של התינוקת במעון בפתח תקווה, התברר כי לא מדובר במקרה רגיל. הסייעת נעצרה. מעצרה, כמו גם תוקף צו איסור הפרסום סביב הפרשה, הוארך שוב ושוב וניתן היה להבין שלא מדובר ב"מוות בעריסה" כפי שקובעת המשטרה בדרך כלל כאשר תינוקות מתים "כך סתם" במעון.
אבל כל זה כנראה שלא הדליק שום נורה במשרד הרווחה, ורק שבוע (!) לאחר שנחשפו הפרטים והתבררה הזוועה, התעורר חיים כץ והורה על סגירת המעון. לא יהיה זה תמוה לחשוב שהצעד הזה הגיע רק לאחר שהבין, או שהבינו יועציו, כי הנושא מתחיל לסחוף מחאה של הורים והתעוררות בקרב עיתונאים.
אבל באמת, מה לשר הרווחה ולזה? עד לפני כשנתיים משרדו כלל לא היה בתמונה. מעונות היום המפוקחים, שכוללים כ-100 אלף תינוקות ופעוטות עד גיל שלוש, היו תחת אחריות משרד הכלכלה, מתוך תפיסה היסטורית בלתי פדגוגית שצריך מקום לאפסן את הילדים כדי שהאמהות יצאו לעבוד. מובן שהמעונות המפוקחים לא מספיקים להכיל את הביקוש, וענף המשפחתונים והגנים הפרטיים משגשג, בכל חלל, גם אם הוא עבש, מעופש, חסר חלונות ולא בטיחותי ועם כל איש צוות שמעוניין. ללא שום פיקוח, רגולציה או ידיעה מצד שום גוף.
אלא שלפני שנתיים, הוחלט להוציא את המעונות ואת החינוך המקצועי מידי משרד הכלכלה. אחרי הכל בחינוך עסקינן, ושר החינוך, נפתלי בנט, נלחם - אך מבלי לסכן את הקואליציה - כדי שהאחריות תעבור למשרדו. לא רק פדגוגיה עמדה לנגד עיניו, אם עמדה, אלא שליטה על יותר ממיליארד שקל שמוקצים לסבסוד המעונות עבור אמהות חד הוריות ומעוטי יכולת, ולבניית מעונות חדשים. כלומר, יחד עם האחריות והמיליארד, מועבר לידי השר הממונה פוטנציאל גדול ומשמעותי לכלי תפנוקים פוליטי.
בנט הפסיד בקרב הזה ואת התיק, עם האחריות והכסף, העביר ראש הממשלה נתניהו לידי חיים כץ. אלא שעל כל האופרציה הזאת מפקחות כעשרים מפקחות, ואין אמא שילדיה במעון כזה שלא יודעת שגם שם מעגלים פינות, ויותר מהכל, גם בזמן ששר הרווחה מופקד על המעונות, החוקים הרלוונטיים לפיקוח על מוסדות ה-0-3 עדיין תקועים בצנרת. כל אחד מהם מצוי בהתדיינות וויכוח בין המשרדים הרלוונטיים.
ולמה הדיל הפוליטי הזה כל כך שערורייתי? כי אין ועדה או גוף או מומחה בנושא שלא הצביע על שני דברים מרכזיים:
1. ערכו של החינוך בגילאים הללו לא יסולא בפז. כל מה שילד לא יקבל - יחסר לו משך כל חייו. ההשקעה בילדים עד גיל שלוש היא השקעה מניבה עד יומו האחרון של הילד.
2. האחריות צריכה להיות בידי משרד החינוך. אפיל הסרבול והביורוקרטיה שמאפיינים את המשרד הזה היו תורמים פה ומבטיחים סינון והכשרה לפחות של חלק מהצוות.
כעת צפויים עוד ועוד מקרים של התנהגות בלתי הולמת או התעללות של צוותים בתינוקות להיחשף, כי המוות של יסמין הופך את ההורים לעיניים יותר ומפיל אסימונים. עלינו לדעת שהאחריות מוטלת גם על הכתפיים של מי שעשו דילים פוליטיים על הגב של הילדים שלנו, הרכים וחסרי האונים.