45 שנים אחרי ששכל את כל צוות הטנק שלו, ובתום מאבק משפטי מפרך עם משרד הביטחון, הוכר חייל שהשתתף בקרבות כנכה צה"ל הלוקה בפוסט-טראומה. מלחמת יום הכיפורים, שהותירה צלקות רבות בחברה הישראלית, גבתה מחיר אישי קשה גם מע', המתמודד עד היום עם הזיכרונות ומתקשה לקיים אורח חיים תקין.
עם פרוץ המלחמה ב-1973, הוקפץ ע' לשירות מילואים כמו רבים מחבריו, וביום השני נקלע לקרב שבו כמעט איבד את חייו. "לא הצלחתי להבין אם נפגעתי או לא", שיחזר ע'. "אני זוכר שיצאתי החוצה מהטנק, ראיתי שהתותחן שלנו מת לי בידיים, כל פלג גופו התחתון נחתך. כשבאתי להרים חבר אחר, גיליתי שנקטעו לו הרגליים".
"ואז, משום מקום קלטתי את התותח של הטנק הסורי עומד ממש מולי - מכוון אלי", המשיך. "שכבתי בתוך הצריח עם עוד ארבע-חמש גופות, במשך ארבע שעות. יצאתי משם רק באמצע הלילה. פתחתי בריצת אמוק עד שהגעתי לתאג"ד שלנו, משם כבר הצליחו לחלץ אותי והעביר אותי להמשך טיפולים בבית החולים בצפת".
מראות אלה הוסיפו ללוות את ע' בהמשך חייו. "לאחר המלחמה סבלתי מסיוטים קשים ומהתפרצויות זעם. כל הזמן ניסיתי להחזיק את עצמי ולא להתפרק. חרף מצבי המשכתי בשירות המילואים וניסיתי לקיים שגרת חיים נורמטיבית, עד שבמלחמת לבנון הראשונה חייל איבד עין בסמוך אליי, במהלך הרכבת זחל בטנק". האירוע הציף מחדש את אירועי המלחמה. ע' ביקש מהמ"פ לעזוב את הטנק ולחזור ליחידה. "הרגשתי שכל ההגנות שבניתי סביבי קרסו", סיפר.
הוא המשיך לנהל אורח חיים רגיל עד למלחמת לבנון השנייה. "נסעתי להביא חבילת שי לבני ששירת כמפקד. המראות של כל הכלים הצבאיים והדאגה לשלומו של בני הציפו בי מחדש את המראות, החששות, הרגשות והפחדים ממלחמת יום הכיפורים. באותו שלב קרסתי לחלוטין", סיפר. "מאז ועד היום אני חש באפתיות ובדיכאון, סובל מסיוטים קשים מדי לילה, מתעורר בצעקות כאילו אני במלחמה. הכול חוזר אליי כאילו הייתי שוב במלחמה".
לדבריו הוא כמעט לא יוצא מחדרו ולא נפגש עם אנשים, רק בוהה בטלוויזיה. "שלא לדבר על עבודתי, אותה איבדתי בעקבות מריבות עם לקוחות", הוסיף.
ע' ניהל מאבק משפטי ארוך מול משרד הביטחון על מנת שיוכר לבסוף כנכה צה"ל. להפתעתו, ההליך התארך מאוד, וזאת לאחר שנציגים ממשרד הביטחון החליטו שמצבו אינו נחשב לפוסט-טראומה. מומחה מטעם המשרד שבדק אותו טען כי הוא "סבור שאין קשר בין המקרה דנן לבין השירות בצה"ל, לבין ההפרעה הנפשית של הנבדק - ואין להכיר בו כנכה צה"ל".
"קיבלתי אגרוף ישר לבטן", אמר ע'. "את משרד הביטחון בכלל לא מעניין מה חוויתי במהלך השירות? זוועות שמלוות אותי עד היום, מכאובים שמשפיעים עליי ועל סובביי גם היום. לא מצליח להבין איך למרות כל מה שעשיתי למען המדינה אני צריך לבקש את חסדיו של משרד הביטחון. זה מכעיס מאוד. המדינה שעליה יצאתי להגן זרקה אותי לכלבים".
"התבקש להביא עדים על אף שהיה שורד יחיד"
הפרעת דחק פוסט-טראומית (PTSD) היא הפרעה המתפתחת בעקבות חווית אירוע קשה מאוד. הלוקים בהפרעה מגיבים, לרוב, בתחושות של פחד וחוסר אונים, כמו גם איבוד עניין בדברים אחרים בחייהם ואיבוד הסבלנות לזולתם. יש הרואים בהלם קרב תופעה ייחודית ושונה מהפרעת דחק פוסט-טראומית, מכיוון שהוא בדרך כלל קצר מועד אם הוא מטופל נכון.
פרופסור צבי זמישלני, מומחה בתחום הפסיכיאטריה שמונה על ידי משרד הביטחון לבחון את התיק של ע', התייחס בחוות דעתו למקרה וכתב כי הוא "סובל מהפרעה בתר חבלתית הנובעת מהאירועים אליהם נחשף במלחמת יום הכיפורים. ההפרעה הייתה קיימת בצורה חלקית מאז מלחמת למרות תפקוד תקין יחסית, ובאה לידי ביטוי בתגובות של רה-אקטיבציה בכל פעם שנכסף למאזכרים של הטראומה".
עו"ד שחר המאירי, בעליו של משרד עורכי הדין שחר המאירי ושות' המייצג את ע', סיפר כי "בתחילת שנת 2012, אזר הלקוח אומץ ופנה למשרד הביטחון כדי לקבל הכרה בכך שנפגע במהלך שירותו, אלא שלמשרד הביטחון היו תכניות אחרות לגביו. תחילה, ביקש משרד הביטחון מהלקוח להוכיח שנפגע בשירות ואף דרש ממנו להביא עדים להוכחת האירוע למרות שהיה שורד יחיד באירוע. בהמשך, הפנה משרד הביטחון את המערער למומחה 'שכיר עט' מטעמו אשר שלל שהמערער סובל מהלם קרב, שלל את אבחנות היחידה לתגובות קרב, וקבע שהלקוח סובל מהפרעת אישיות עם בעיות רגשיות מילדות. ולבסוף, דחה משרד הביטחון את פנייתו של המערער וקבע שמצבו אינו קשור לשירות".
בעקבות ערעור שהגיש ע', פסק בית המשפט כי על משרד הביטחון להכיר בכך שהוא סובל מהלם קרב כתוצאה מתנאי שירותו. בקרוב הוא יזומן לוועדה רפואית שתכיר בו כנכה צה"ל.