יומני נסיעה פרטיים של אלברט איינשטיין, שנחשפו לאחרונה, חושפים עמדות גזעניות של המדען היהודי. היומנים נכתבו בין אוקטובר 1922 למרץ 1923, ומתארים את חוויותיו מנסיעותיו למזרח התיכון ולמזרח הרחוק. את הסינים לדוגמה, הוא כינה "מטונפים, אטומים וחרוצים".
זאת הפעם הראשונה שבה היומנים הללו מפורסמים באנגלית ככרך נפרד. הם הוצאו לאור על ידי אוניברסיטת פרינסטון, תחת השם "יומני המסע של אלברט איינשטיין: המזרח הרחוק, פלסטין וספרד, 1922-1923". הם נערכו על ידי זאב רוזנקרנץ, סגן מנהל מיזם יומני איינשטיין של המכון הטכנולוגי של קליפורניה.
הוא נסע מספרד למזרח התיכון ומסרי לנקה, שנקראה אז ציילון, לסין וליפן. עם הגעתו לנמל פורט סעיד במצרים, הוא תיאר כי פגש "לבנטינים מכל הגוונים, שכאילו נפלטו מהגיהנום" שהגיעו כדי למכור את תוצרתם. את קולומבו, בירת ציילון, תיאר: "הם חיים בזוהמה גדולה ובצחנה, עושים מעט וצריכים מעט".
"אומה מוזרה המזכירה עדר"
איינשטיין, שהיה ידוע בזכות גאונותו ותמיכתו בזכויות אדם, שמר את הדברים הבוטים ביותר כלפי הסינים. לפי קטע מהיומנים, שפורסם בגרדיאן הבריטי, הוא תיאר את הילדים הסינים כ"עגמומיים ואטומים" ואמר כי "זה מצער שהסינים הללו דוחקים את יתר הגזעים". הוא כינה אותם "אומה מוזרה המזכירה עדר" ו"יותר רובוטים מאשר בני אדם". עוד הוא טען כי יש "הבדל קטן" בין הנשים לגברים הסינים, ותהה כיצד הגברים "יכולים להגן על עצמם" מפני "המשיכה הקטלנית" של הנשים.
בהמשך חייו, שאותם העביר בארצות הברית מאז נמלט מגרמניה הנאצית ב-1933, הוא היה דווקא תומך נלהב של זכויות אדם והביע סלידה מגזענות. בנאום שנשא ב-1946 באוניברסיטת לינקולן בפנסילבניה - הראשונה בארצות הברית שהעניקה תארים לשחורים - הוא כינה את הגזענות "מחלה של האדם הלבן".