למי שמאמין בדמוקרטיה ליברלית, באינדיבידואליזם, בכך שכלכלה יכולה לשגשג ולפרוח רק בדמוקרטיה מהסוג המערבי - סינגפור מציבה אתגר לא פשוט. זו הייתה ההסכמה הראשונה, מתוך רבות, בראיון המיוחד לוואלה! NEWS עם שגרירת ישראל במדינת האי, סימונה הלפרין.
סינגפור שונה. היא מכנה עצמה, לא ברור עד כמה בהומור, הנקודה האדומה הקטנה שבקצה מלזיה. עיר מדינה, זעירה בכל קנה מידה, התלויה בשכנתה עד לרמת מי השתייה שלה - ובכל זאת מדובר במדינה שהיא מהמשגשגות בעולם, המחזיקה בעתודות מטבע החוץ הגדולות בעולם אחרי סין. מדינה המציבה אתגר לא פשוט למי שגדל במערב ומשוכנע שרק דרך החיים המערבית מובילה לעושר ולאושר.
אולם, סינגפור גם לא מציבה את תמונת הראי למרוץ המערבי. היא בהחלט לא מדינת מזרח שבה ה"שאנטי" וההשלמה עם הגורל היא המודל הרצוי, בגרסה הטיבטית, ההודית או הבהוטאנית. זו מדינה המבוססת על שלטון המצוינות, על מריטוקרטיה - עם סממנים אוטוריטריים.
"היחסים עם סינגפור מעולים", אומרת הלפרין, דיפלומטית ותיקה ומוערכת במשרד החוץ. "נכון, שנים רבות היינו הפילגש המוסתרת, במערכת יחסים סודית וחשאית. אז, לי קואן יו (ראש הממשלה הראשון, המייסד המיתולוגי של סינגפור ואביו של ראש הממשלה השלישי והנוכחי, א.נ.) הוציא אותנו בזיכרונותיו אל האור, חלקית, וכיום מערכת היחסים בין ישראל לסינגפור ידועה". אולם, השגרירה מכירה בכך שישנן רגישויות ביחסים עם ישראל. "בסינגפור יש מיעוט מוסלמי, היא נמצאת בצמידות לשתי מדינות מוסלמיות גדולות - מלזיה ואינדונזיה, כך שלמרות היחסים המעולים, והגלויים, עדיין לא מדובר בברית מלאה, בסגנון ישראל וארצות הברית למשל".
דיור ציבורי וכור היתוך: סינגפור לומדת מישראל
היחסים בין המדינות החלו כיחסים ביטחוניים, והם נמשכים בין השאר כיחסים מעולים בתחום זה - כשסינגפור לומדת מצה"ל את תפיסת המדינה הקטנה, החזקה והמרתיעה, כולל גיוס חובה. גם אם במקרה הסינגפורי מדובר על שירות של גברים בלבד. שיתוף הפעולה קיים וידוע - עד גבול מסוים - והשגרירה הלפרין מחייכת בדיפלומטיות כשאני מבקש פרטים נוספים.
אבל היחסים לא היו ואינם רק ביטחוניים. סינגפור הסתכלה אל עבר ישראל כשלין קואן יו החל לגבש את תפיסת עולמו, תפיסה של כור היתוך, של יצירת מדינה עם זהות לאומית, עם גאווה לאומית ממיעוטים שונים. כ-75% מאוכלוסיית סינגפור הם ממוצא סיני, כ-15% הודים והשאר ממוצא מלאי. אך, זה לא הסיפור כולו מכיוון שמדובר רק באזרחים, ובסינגפור כ-30% מהתושבים, שאינם אזרחים ולא נכללים בסטטיסטיקה, הם אזרחים זרים, מאמריקנים ועד ישראלים.
כך למשל נלקח מודל הדיור הציבורי מישראל, עם שינוי משמעותי אחד: בניגוד לישראל, או בריטניה הדיור הציבורי לא ניתן לדיירים לתקופה אלא נמכר להם, כדי שלא ייווצרו משכנות עוני. בכל פרויקט דיור ציבורי יש הקפדה גורפת שהדיירים יהיו בדיוק, אבל בדיוק, בהתאם למספרם באוכלוסייה הכללית. בכל פרויקט יהיו 75% סינים, 15% הודים והשאר מלאים.
לא רק בדיור, אלא גם בחיים הציבוריים. החשש במדינה היה, והוא מתקיים במידה מסוימת, כי עקב מספרם הגדול ועקב נסיבות תרבותיות סינגפור תהיה לעיר סינית, שבה המיעוטים נדרסים. ועל כן הועבר חוק שאם בכמה מערכות בחירות לנשיאות לא נבחר בן מיעוטים מסוים (הודי או מלאי) אז במערכת הבחירות החמישית, אז מערכת הבחירות החמישית תישמר למועמד בן אותו מיעוט
כך, מערכת הבחירות האחרונה לנשיאות כללה רק מועמדים בני המיעוט המלאי - נשיאת סינגפור היא חלימה יעקוב, המוסלמית. "בסינגפור יש שוויון מוחלט ומלא לנשים", מדגישה הלפרין. "שלוש מתוך 16 השרים הם נשים. וכך במקומות העבודה. מעל ומעבר לכל שכנותיה, וגם בנורמות הגבוהות ביותר העולמיות".
למרות התכתיבים מלמעלה - סינגפור משגשגת
כשאומרים שסינגפור מציבה אלטרנטיבה לא נוחה למי שמאמין שרק הדרך המערבית, הדמוקרטית והליברלית היא המביאה לטוב הרב ביותר למספר הרב ביותר של בני אדם - סינגפור היא, איך נאמר, מדינה מודרכת מלמעלה. יש בה אופוזיציה, שישה מתוך 98 חברי הפרלמנט הם מהאופוזיציה, אבל השלטון הוא סמכותני. לא דיקטטורה בסגנון קוריאה הצפונית, אבל שלטון מפלגה היודעת מה טוב לאזרחיה ומורה להם את הדרך הנכונה.
העניין הוא שזה מצליח: אותם תכתיבים בלתי נתפסים - עד לרמת אילו צמחים מותר לאדם לגדל וכמובן החוקים בדבר לעיסת מסטיק ברחוב - סינגפור היא הצלחה אדירה. שלטון הטובים ביותר. "מהנשיאה וראש הממשלה ועד אחרון פקידי הציבור - כולם באמת ובתמים עובדים מהבוקר עד הלילה במחשבה מה טוב למדינה, מה טוב לסינגפורים", מדגישה הלפרין. "הממשלה מעולה, עובדי הציבור מנותבים לקריירה שבה הם עוברים ממקום למקום כדי ללמוד, להיות מוכשרים לתפקידם. בממשלה יש שישה רופאים, למשל. וזה לא מתחיל ולא נגמר בממשלה: בסוף כיתה ו' יש מבחן, ועל פי התוצאות התלמיד מוסלל הלאה למסלול חייו".
בתום הלימודים ישנה עוד נקודה למעין "מועד ב'" שבו יכולים התלמידים לשפר את ציוניהם כדי להתקדם. שיטה קונפוציאנית, שיטה של מצוינות - המעודדת קיום של חברה מעולה - אבל האדם הבודד, האינדיבידואל לא בא לידי ביטוי במסגרתה. כיום סינגפור מנסה לטפח בתוך החברה בעלת היתרונות - אך המעט חונקת - גם את הבודדים, יוצאי הדופן שיזניקו אותה הלאה בעידן הסטארט אפים. פרדוקס? בהחלט. אבל אם מישהו יכול לעשות זאת זו סינגפור.
השגרירה הלפרין מזכירה את הפתגם המקומי Omgo - one mistake game over. "מצד אחד, זו מצוינות בשיאה. מצד שני, זה לא מעודד תרבות של לקיחת סיכונים. וזו נקודה נוספת שבה סינגפור כיום מסתכלת לכיוון ישראל", היא מסבירה. "סינגפור מעולה במה שהיא עושה - לראייה, מצב השירות הציבורי, מצב העסקים בה, הניקיון ברחובות, כל פרמטר. אבל, כיאות לסינים, הם מסתכלים קדימה, עשרות שנים קדימה, ורוצים לדעת מי יקים את הסטארט אפים הבאים, מי ייקח סיכון בחברה שבה לקיחת סיכון, או ליתר דיוק כישלון בגלל לקיחת סיכון, עלול לסיים קריירה".
"גאים לארח את הפסגה ההיסטורית בין טראמפ לקים"
לדבריה, סינגפור גאה מאוד בכך שהיא המארחת של הפסגה ההיסטורית בין קים ג'ונג און לדונלד טראמפ. "סינגפור רואה בעצמה מודל, מובילה - לא מנהיגה אלא מובילה של האזור", אומרת הלפרין. "היא הייתה ממייסדות ASEAN, הארגון האזורי של מדינות דרום-מזרח אסיה, והיא הנשיאה התורנית של הארגון. מבחינתה זו גושפנקה נוספת למעמדה האזורי, העולמי".
הלפרין מדברת על המדינה שבה היא משרתת כעל מקום בטוח, מאובטח. מדינה שיש לה יחסים טובים עם כולם - בכל העולם. "היא מדינה המתמרנת בלוליינות על החבל הדק של יחסים בין לאומיים בהצלחה אדירה זה 50 שנה ויותר. מדינה שסין בכבודה ובעצמה באה אליה ללמוד אחרי עידן מאו, מקום הנתפס כאובייקטיבי, ניטרלי, הנמצא ביחסי אמון עם כל המדינות האחרות באסיה. מדינה היכולה ללמד דבר או שניים את כולם", היא מוסיפה. כמו ישראל, סינגפור היא מדינה קטנה עם השפעה גדולה. "יש ביטוי באנגלית -punches above his weight. זה נכון למנהיגים הידועים בעולם מעבר למדינתם - קסטרו למשל, או הדלאי למה - וזה נכון לשתיהן".
דבר נוסף המשותף לסינגפור ולישראל הוא כמובן המסורת הבריטית. מערכת המשפט של שתי המדינות מבוססת על ה-"common law" הבריטי. "סינגפור החלה את נסיקתה כשהבריטים הקימו כאן נמל", אומרת הלפרין. "בכל מקום תראה את המורשת הבריטית, ובריטי אחד במיוחד - סר סטמפורד ראפלס, איש חברת הודו המזרחית, שחיפש ומצא נמל לחברה והקים את סינגפור". זה היה בינואר 1819, ותכנון חגיגות 200 השנים לבואו נמצא כבר בהילוך גבוה. מחצית העיר, כך נראה, קרויה על שמו של האימפריאליסט שאולי רק ססיל רודס שווה לו - אלא שכמובן רודס היה לסמל הקולוניאליזם במרעו, וראפלס היה לסמל לקולוניאליזם נאור. אם יש כזה דבר.
השגרירה הלפרין הייתה בין השאר סגנית השגריר בקוריאה הדרומית בזמן ההסכם הידוע לשמצה בין ממשל קלינטון למשטר קים ג'ונג איל. לדבריה, הבעיה באותו הסכם הייתה בראש ובראשונה סיאול. "קוריאה הדרומית כה פחדה מקוריאה הצפונית, לא בלי סיבה כמובן, והיא זאת שראתה את האפשרות לפירוק מהנשק הגרעיני", היא מסבירה. "מדיניותה אז (ואולי גם כיום, א.נ.) הייתה בעצם מדיניות של גזר בלבד, בלי מקל. וזו הייתה גם המדיניות האמריקנית. התוצאות היו בהתאם".
בשנה הבאה יציינו סינגפור וישראל 50 שנות קשרים דיפלומטיים - שהחלו כמעט כחשאיים. כיום כאמור הם גלויים, אבל חלק גדול מהם סמוי מן העין. לא ששכנותיה של סינגפור אינן מודעות אליהם, אבל גם אם יש להן ביקורת כיום הן אינן יכולות להכתיב לאי הקטן דבר. סינגפור עשירה מדי, חזקה ומקושרת מדי. וכך עברו בשקט ובלי ביקורת ביקורים הדדיים בדרג ראשי ממשלה - לא דבר מובן מאליו.
השגרירה הלפרין ומשרד החוץ עובדת יחד עם מקביליה בסינגפור על תכנית מיוחדת לציון יובל לשיתוף הפעולה בין שתי המדינות הקטנות הנמצאות בלב סביבה מורכבת ועוינת לעתים. שני סיפורי הצלחה, שיתוף פעולה לטובת שני הצדדים - והרי זו התמחותה של סינגפור.
