בעוד המוני ישראלים סיננו השבוע בכל עבר "ארגנטינה, ארגנטינה, ארגנטינה", ראש הממשלה בנימין נתניהו שינן: "איראן, איראן, איראן". מברלין לפריז ובסוף ללונדון, נתניהו יצא למסע בשלוש הבירות האירופיות הגדולות בניסיון לקרב אותן לעמדת ישראל בכל הנוגע לאיום האולטימטיבי שישראל רואה שמתפשט מטהראן ברחבי האזור.
הכותרות המסעירות על פארסת מירי רגב וליאו מסי אמנם הסיתו את הזרקור מהמסע האירופי של ראש הממשלה, שקיבל, מן הסתם, הרבה פחות כותרות, אך בניגוד חד למאמץ הישראלי להביא את נבחרת ארגנטינה לירושלים שנחל כישלון והסב אכזבה, כאן המסע הסתיים בהצלחה גדולה. למרות שהאירופים חושבים הפוך לגמרי מנתניהו בשורה ארוכה של נושאים, זה כנראה היה הביקור הכי טוב שלו ביבשת - מזה שנים.
על פניו, בתמהיל הביקור היו אמורים להיות לא מעט מרכיבים בעיתיים: זו הייתה הפגישה הראשונה של נתניהו עם מרקל הגרמניה, מקרון הצרפתי ומיי הבריטית מאז פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין, והוא נתפס במידה רבה כשליחו של הנשיא האמריקני שקיבל את ההחלטה השנויה במחלוקת - ובוודאי כאיש שנתן לו את ההשראה. במקביל, בעוד ישראל נערכת לעוד סבב הסלמה ברצועת עזה - באירופה עדיין מרימים גבה בשל מספרי ההרוגים הגבוהים בעימותים האחרונים של צה"ל.
אבל נראה שכל הצדדים העדיפו להתמקד במה שמשותף על פני מה שמפריד, ולשים את חילוקי הדעות בצד. נתניהו לא דרש מהמנהיגים האירופים לצאת מהסכם הגרעין, והם לא חפרו לו על פתרון שתי המדינות ואת המילה "התנחלויות" בקושי היה אפשר לשמוע. אפילו המפגינים הפרו-פלסטיניים, שרגילים להציף את הרחובות במחאות נגד ביקוריו של נתניהו, התייצבו רק במספרים מצומצמים.
באירופה מבינים שטראמפ בצד של נתניהו
אז מה נשתנה הלילה הזה ואיך קרה שאירופה העוינת מקבלת עתה את נתניהו בשוויון נפש, יש שיאמרו אפילו בהערכה ובהוקרה? התשובה טמונה כנראה איפשהו על התפר שבין הבית הלבן לבין הבית ברחוב בלפור ולמוקטעה ברמאללה. שנה וחצי אחרי בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, נתניהו כבר ממותג לגמרי כחבר הכי טוב של הג'ינג'י, וזה חלק גדול מההבדל.
בימי הנשיא ברק אובמה אירופה נהנתה להתנגח בנתניהו, והיא ניצבה בציר אחד עם ארצות הברית מול נתניהו גם בנושא הפלסטיני וגם בנושא האיראני. היום מדובר בסיפור לגמרי אחר: עכשיו נתניהו הוא שניצב עם הנשיא האמריקני מול שלוש המדינות האירופיות, שמנסות להציל את מה שנשאר מהסכם הגרעין ומתעקשות שהן לא מתכוונות להעביר את השגרירות לירושלים.
גם אם הן היו רוצות להיכנס בראש ממשלת ישראל או למתוח עליו ביקורת, הן לא היו זוכות לגיבוי בוושינגטון. כשברמאללה יש מנהיג פלסטיני בשלהי ימיו, שמפציע בעיקר בזכות התבטאויות אנטישמיות והחלטות מעוררות מחלוקת, גם באירופה נראה שהתייאשו מכך שאין פרטנר.
בעוד העוינות כלפי טראמפ הלא צפוי והקפריזי ביבשת הולכת וגוברת, דווקא לנתניהו ניתנת ההזדמנות לשחק את השוטר הטוב, האיש שאיתו ניתן לנהל שיחה שקולה - ולא להתעורר בבוקר לציוץ שמודיע על מדיניות לגמרי אחרת. אבל זה לא רק טראמפ, זה גם נתניהו עצמו. הפז"ם שראש ממשלת ישראל צבר בתפקיד מרשים בקנה מידה עולמי, בטח ביחס לחלק מחבריו באירופה, ומקרון ומיי "הצעירים" בוודאי מסתכלים בהערכה ובהערצה על נתניהו, שלמרות החשדות והחקירות נמצא בשיא פופולריות של שנים.
אפילו מרקל, שהוותק שלה גובר על זה של נתניהו, יכולה ללמוד דבר אחד או שניים מנתניהו על הרכבת קואליציות ותמרונים פוליטיים. גם אם הם לא אוהבים אותו, באירופה כנראה מבינים שנתניהו כאן כדי להישאר.
אבל לא הכול נופת צופים. מקרון הרס לכולם את חגיגת העברת השגרירות לירושלים כשהטיח בפניו של נתניהו שזה הוביל גם לאלימות, מתים והרוגים, ונתניהו, מצד שני, טרח בנימוסו האופייני להזהיר את מרקל שהתחזקותה של איראן תוביל למלחמת דת ולעוד גלים של פליטים. גם הפגישה החריגה שקיים בשדה התעופה עם השגריר האמריקני, שהסעיר השבוע את המערכת הפוליטית בברלין בהתבטאויות חריגות, לא ממש עומדת בפרוטוקול הדיפלומטי.
אבל אלה היו צלילים חריגים בכוונון הטון הכללי, שהבהירו שאף אחד לא שינה את העמדות שלו, ובכל זאת - כולם מנסים ממש לא לריב. במיוחד נתניהו. אפילו הוא לא בא לריב. הוא שב והדגיש שהוא לא ביקש מעמיתיו לעזוב את הסכם הגרעין - כי הוא סבור שההסכם נמצא בדרכו למות נשיקה בכל מקרה וכי הלחץ הכלכלי יכריע את החברות שסוחרות עם איראן. נתניהו הכריז על מטרה חדשה, שבה, לפחות כך אומרים בירושלים, הוא כבר רשם הצלחה, והיא זו שעומדת בראש מעייני פעילותו המדינית האינטנסיבית בחודשים האחרונים, שהתמקדה בעיקר מול ארצות הברית ורוסיה, אך כוללת גם רגל אירופית ארוכה.
היעד הבא: גיוס תמיכה נגד התבססות איראן באזור
מבחינת נתניהו, הסכם הגרעין הוא סיפור גמור, ועכשיו הוא עבר למטרה החדשה - לחץ מסיבי על איראן בתחומים שבהם הסכם הגרעין לא מטפל - התבססותה הצבאית של איראן ברחבי המזרח התיכון - ובמיוחד בסוריה ובלבנון - והפעילות הבליסטית שלה. במקביל, סימני השאלה על עתיד הסכם הגרעין, שמגובים במסמכי הארכיון הגרעיני של טהראן שהמוסד חשף בסוף אפריל, מעלים מחדש את שאלת הפיקוח על איראן. נתניהו הצליח לשכנע את שלושת המנהיגים ללחוץ על הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) לבחון את החומר המודיעיני שישראל חשפה.
בפגישותיו באירופה נתניהו הצליח, לטענתו, להשיג הסכמה של שלושת המנהיגים האירופים לדרישת ישראל לפינוי כל הכוחות האיראניים מסוריה ומלבנון; זו מטרה גרנדיוזית, אולי אפילו לא ריאלית, אבל ההבנות וההסכמות שהושגו ב"יורוטריפ" של ביבי מאפשרות לצה"ל להמשיך לפעול נגד מטרות איראניות בסוריה ובלבנון ומייצרות מאגר של לגיטימציה מדינית לחודשים הקרובים שתאפשר פעולות נוספות. הביקור הזה באירופה מסמל את קו המעבר מהמאבק בהסכם הגרעין - ליעד הבא.
על הדרך, נתניהו קיבל גם הרבה כבוד, בפגישות ואירועים מיוחדים עם אנשי עסקים, חברי פרלמנט, אקדמאים ובכירים בקהילה היהודית, ונהנה מארוחות פאר במסעדות יוקרה - ומפריז אפורה אך פסטורלית ומיום שמש נדיר בלונדון. השלווה האירופית שבה הוא שהה הייתה רחוקה שנות אור מהזעם הרועש בארץ על ביטול המשחק עם ארגנטינה ומאווירת הציד של חיפוש האשמים. הוא ניסה בכל כוחו לא להתייחס לנושא ולא לתת לשערוריות של מקורבתו רגב להרוס את הביקור, ולא סטה מהנושא העיקרי - איראן
נתניהו נשאל אתמול במכון מחקר בלונדון מה תהיה המורשת שלו. "שומר ישראל ומשחרר הכלכלה", השיב. הקמפיין המדיני האינטנסיבי שנתניהו מנהל בחודשים האחרונים - ובעיקר המתנות של טראמפ עם ביטול הסכם הגרעין והעברת השגרירות לירושלים - יירשמו ללא ספק בספרים ובמאמרים של מורשת נתניהו. אלו משחקים גם, אולי בעיקר, תפקיד מכריע במאבק בעננת השוחד והשחיתות שעוד תשוב מתישהו לחיינו. בשבוע הבא צפויים חוקרי המשטרה שוב לצוץ לכותרות, ולהרוס לנתניהו, לפחות קצת, את האידיליה.
