הפסקת האש בין ישראל לחמאס שהגיעה אחרי יממה עמוסת שיגורים לכיווננו, לוותה בתחושות קשות אצלי ואצל מרבית מחברי בעוטף עזה. מכל עבר נשמעו טענות אודות אובדן הרתעה ושגיאה חמורה מצד צה"ל והדרג המדיני.
בשנים שחלפו מאז "צוק איתן", הייתה תחושה שהדרג המדיני וצה"ל פשוט למדו לעבוד מול ארגוני הטרור ברצועה. ישנה תחושה שצה"ל הבין מה שרבים מיושבי בתי הקפה ואבותינו, שגדלו יחד עם ערביי עזה, הבינו כבר מזמן - מולם זה רק כוח. "הם מבינים רק כוח", טענו תמיד. ואכן בשנים שצה"ל שידר כוח ראינו תוצאות - הרגשנו בפחד של החמאס וחשנו בביטחוננו.
רק לפני כשבועיים הפחידו אותנו שעל פי תרחישים אופטימיים של צה"ל, כאלפיים פעילי טרור יחצו את הגדר מעזה וזאת, בחסות הפגנות וצעדות השיבה. בליבנו חשבנו כי אם צה"ל יגיב בחוסר איפוק, הכל יעבור בשלום, ואכן כך היה - צה"ל ניהל את האירוע בעוצמה רבה. כל ניסיון חדירה גרר תגובה חריפה של ירי על מנת לעצור, מהלך שהביא לנפגעים רבים בצד הפלסטינים אך הוביל לאפס הצלחות מצידו של חמאס ולאפס נזקים בצד הישראלי. ההפגנות היו אמורות להימשך כמה ימים ואף שבועות אך נקטעו ביום אחד כשחמאס הבין שאיננו יכול לשאת את המחיר הכבד שנאלץ לשלם.
אנחנו גאים בצה"ל ובמערכת הביטחון, מלמלנו בינינו לבין עצמנו. "הם הבינו, צה"ל הבין, ביבי, ליברמן. כולם הבינו את מה שסבא היה אומר - רק בכוח ועוצמה הם מבינים", המשכנו בהרהורינו. כעת תחושות הביטחון הפכו לחששות, חששות כבדות לקראת מה שצפוי לנו אחרי שחמאס כנראה שכח את מה שהבין לזמן קצר, ואף קצר מאד.
אנו מבינים את הטענות שזה לא הזמן לכבוש את עזה וכי אין רצון בהסלמה נוספת. אבל אנחנו אומרים בקול ברור - זה היה אמור להסתיים אחרת. בלי כיבוש הרצועה אבל עם פגיעה משמעותית בתשתיות חמאס, ואולי אפילו פגיעה אישית בראשי הארגון, הצד השני צריך להבין שהמשוואה אומרת שישראל תגיב באפס סובלנות נגד כל הפרה הכי קטנה של ריבונותנו. אולם, רק יום אחד עבר וכבר טרור העפיפונים שב למחוזותינו. שריפות משתוללות בפאתי היישובים במוקדים שונים.
הפסקת אש אמרתם? הצחקתם את המנצחים של הסבב האחרון. לא ככה צפינו סבב של יותר ממאה טילים לעבר יישובי ישראל. את המחיר נשלם כנראה כבר בקרוב עם שיגורים נוספים, עוד טפטופים ותוספת של מנהרות. הלוואי שאנחנו טועים.