יומן סטודנט: הליכודניקים - מזדהים עם מפלגת העבודה, מצביעים מח"ל

אצלנו בקפיטריה דיברו ביום ראשון בעיקר על הדרבי של שבת ועל הבחירות בליכוד. באותו הלהט באותו השצף ובאותו הקצף. ככלל, נאמנותם הפוליטית של מצביעי ישראל למפלגה פוליטית דומה לנאמנותם של אוהדי קבוצת כדורגל לקבוצתם. משהו מבפנים, סנטימנטלי יותר משכלתני, אמוציונלי יותר מרציונלי, הרבה מהבטן וקצת מהראש. יקום הבית"רי (של דדש,לא של ז'בוטינסקי) שהיה בעברו מכביסט. אין המצאה כזאת. לקבוצה נולדת ולקבוצה תמות.

מה בין ספורט של שבת לבחירות? כמעט הכל. בן לאבא ששנא מפא"י ואשר נשבע שמה שהפריד בינו לבין הצלחה מטאורית זה הפנקס האדום לעולם לא יצביע "עבודה" (הוא גם תמיד יקרא לה "מערך"). ולא יעזרו כל ההסברים והניתוחים שאחרון "המאפיניקים" הוא שרון וכי מפא"י הייתה ואיננה עוד. פתק "עבודה" משול אצלם לסדין אדום. ישתכנעו כבר שהישיבה בשטחים היא הרת אסון , ישבעו בדם בניהם שבשביל שלום יהיו מוכנים להרחיק לכת - ו"עבודה" לא יצביעו. זר לא יבין זאת. לך תסביר סקר המראה רוב מחוץ לפינוי התנחלויות יחד עם רוב חסר תקדים לאביו מולידו של מפעל ההתנחלויות,מר "דין נצרים כדין תל אביב". שרון שלא עוצר באדום נהנה היום מרמזור פוליטי שנתקע על ירוק מהבהב ומה שהיה פה שנתיים הוא שיהיה.

כל ההופך אבן בדרך להסדר מדיני נתפס כעוכר ישראל והמפריח סיסמאות של לא ניכנע, לא ניסוג, נפציץ, נחריב ונכבוש הוא ציוני בן ציוני. עד מתי ימשיכו פה להלין על המצלצל בפעמון האזעקה ומתריע מפני סכנה וישאירו לנפשם את מציתי האש.
צו השעה הוא להיפרדות מהשטחים, אם בדרך של הסכם ואם באופן חד צדדי.
כל זמן שנשב ככובשים בשטחים לא נביא להכרעה. אנחנו הרי לימדנו את העולם, מדוד (בן ישי) ועד דוד (בן גוריון) שלא תמיד הכוח הפיזי קובע. זכרו כמה מעטים היינו פה כשהקמנו מדינה. בערך כמו מספר מצביעי מפלגת העבודה כיום.

שיפסיקו להפחיד אותנו בסכנה שבכיווץ מותניה של המדינה. אם קיומנו היה נשען על כמה מאות נערי גבעות ועל מפעל התנחלותי בן 35 שנה כבר מזמן לא היינו פה. ובכלל, פה הפסיכולוגיה משחקת תפקיד הרבה יותר משמעותי מהגיאוגרפיה.
כל זמן שאנו הכובשים והם הנכבשים נגזרים עלינו חוקי משחק שלא נוכל לעמוד בהם. אם המתאגרף מייק טייסון היה נלחם ביריביו לפי חוקים של התעמלות קרקע הוא לעולם לא היה מנצח. כל משחק והחוקים שלנו ומדינת ישראל היום ניצבת על מגרש עם חוקי בומרנג.

וגם אם לנצח נאכל חרב, עת נפנה את ההתנחלויות ונאמץ וניישם מוסכמות בינלאומית ישתנו כללי המשחק. תחת כובש מול נכבש זו יהיה מאבק בין מדינתי בו מותרים הטנקים והמטוסים. הסכסוך הישראלי – פלסטיני איננו מתנהל בואקום וכן חשוב "מה יאמרו הגויים" גם אם היה פה פעם מי שחשב אחרת.

אבל גם אני, מכביסט, לעולם לא אחצה קווים, גם לא אחרי ההצגה כושלת בדרבי של שבת, ממש כשם שתומכי הליכוד לא ייכנעו להיגיון שבמצע מצנע.