15 מתוך 24 רשויות מקומיות במדינה (62%) אינן עומדות בדרישות הנגישות לחופי רחצה - כך עולה מבדיקה שערכה עמותת "נגישות ישראל". לקראת הקיץ, ועונת הרחצה שנפתחה, מתברר כי מרבית החופים במדינה אינם נגישים, למרות תקנות משרד הפנים בנושא שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. בין הרשויות שלא עומדות בתקנות: איגוד כנרת, טבריה, עמק הירדן, עכו, קריית ים, המועצה האזורית מטה אשר, נהריה, ג'סר א-זרקא, חדרה, חוף השרון, גן רוה, פלמחים, בת ים, מועצה אזורית חוף אשקלון, אשקלון ואילת.
במכתב שנשלח מטעם "נגישות ישראל" לשר הפנים אריה דרעי נקרא האחרון "לפעול ולאכוף עמידה מלאה בתקנות הנגישות". בעמותה ציינו כי מדובר "בהנגשה של בין חוף אחד לשניים בלבד לכל רשות, דרישה סבירה לחלוטין". במכתב לשר דרעי נכתב עוד כי "לא ייתכן שהרשויות לא יעמדו בכך ולא יאפשרו לציבור האנשים עם המוגבלויות והקשישים ליהנות מרחצה בים".
בין היתר קובעות התקנות כי בחופים שבתחומי הרשויות המקומיות צריכות להימצא חניות מותאמות לנכים, דרכי גישה מוסדרות לחוף וכן מתקנים נגישים בשטחו, לרבות: הכניסה הראשית, קופת התשלום, מזנון, שירותים ומלתחות. עוד נקבע כי לפחות 20% מפינות הצל בחוף צריכות להיות מונגשות וכן דרך הגישה עד לקו המגע עם המים. ב"נגישות ישראל" דורשים בנוסף כי ברשות שבשטחה ישנם ארבעה חופים, אחד מהם לפחות יונגש; וכי ברשויות גדולות יותר - שני חופים על כל חמישה. עוד ביקשו בעמותה כי רשות הטבע והגנים תפעל להנגשת 50% מהחופים שבתחום אחריותה.
לטענת "נגישות ישראל" משרד הפנים אינו מפרסם הסדרי נגישות מפורטים של חופי הרשויות המקומיות, וללא המידע לא מתאפשר לאנשים עם מוגבלות לדעת היכן יוכלו לבלות בים. גם באתר משרד הפנים וגם באתרי הרשויות לא קיים מידע או שהוא חלקי בלבד. החופים אינם מחויבים בתקנות הימצאות כיסאות גלגלים מיוחדים לכניסה למים, ובהדרכות למצילים כיצד להשתמש בהם, או להגדרות כמותיות ואיכותיות של המתקנים בשטחם. עוד הצביעו בעמותה על כך שבאילת לא קיים אתר המיועד לצלילה עבור אנשים עם מוגבלות.
פאני אדם, תושבת הרצליה בת 50, נעזרת בכיסא גלגלים בשל מחלת שיתוק ילדים שבה לקתה בעבר. "כמו כל אדם, גם אנשים עם מוגבלות רוצים ללכת לים", אמרה בשיחה עם וואלה! NEWS . "כשיש מוגבלות פיזית אז לרוב החופים לא נגישים, אין גישה לחוף, אין מסלול שמגיע לקו המים, אין מלתחות, אין שירותים, אם יש מזנון או קיוסק אי אפשר להגיע. יכול להיות שחלק כן נגיש אבל אין שילוט, אין את מי לשאול".
לדבריה, יש חופים שבהם ההגעה מהחנייה לקו המים עוברת במסלול ארוך. כך למשל ציינה אדם את חוף הנכים בהרצליה, שם שוקעים גלגלי הכיסא שלה בכורכר בדרך לחוף עצמו. "תל אביב היא היחידה שהנגישה את כל החופים שלה למעשה", הוסיפה. "במועצה האזורית חוף אשקלון אין כלום, יש סככה עבור אנשים עם מוגבלות, עם שלט של כיסא גלגלים, אבל אי אפשר להגיע אליה כי יש מדרגה גדולה. אין גישה לשירותים, כשניסינו לשאול איפה יש אז התחמקו מלענות לנו".
אדם מספרת על תחושה של הדרה מהחברה. "זה כמו שתראי שפתאום את לא יכולה לגשת למקומות ציבוריים", אמרה. "רוב המקומות לא נגישים, צריך לאכוף ולהנגיש את כל השטחים הציבוריים שגם אנשים עם מוגבלויות יוכלו לבלות ולגשת לכל הסידורים שהם עושים. גם בחיי היומיום וגם לתרבות ופנאי. אני רוצה ללכת לים, אבל אני לא הולכת כי כל פעם צריכה לבדוק איזה חוף נגיש, מה נגיש שם, מה לא נגיש, בסופו של דבר את צריכה לעשות איסוף מודיעיני כדי ללכת וליהנות מחוף הים ולהיות עצמאית".
אורין: "כשהולכים לים רוצים להירגע, אבל בפועל בשבילי זה ההיפך"
נעמה אוריאן, תושבת חולון בת 35 ואם לשניים, נתקלת אף היא בקשיים כשהיא רוצה לבלות עם ילדיה בחוף הים. "זה נורא מתסכל", היא אומרת. "זה נורא תלוי לאיפה הולכים ומה המטרה, אבל כל פעם אני מגלה הפתעה חדשה בחוף. יש חוף שפעם הוא נגיש ופעם לא נגיש, את לא יודעת למה לצפות, בעבר הייתי מגיעה לחוף בבית ים, היו שם סככות צמודות לחוף, מאוד נהניתי מזה. בפעם השנייה פשוט הורידו אותן".
לדבריה, "בכל פעם מגלים הפתעות חדשות. אני לא אלך לבד, כי אין שום שביל שמגיע למים. אני לא יכולה לקחת סיכון שהילדה שלי תגיע למים לבד. אני לא מצליחה ליהנות עם הילדים שלי, כי אני לא יודעת אם תהיה לי סככה שאוכל לשבת בה או שאצטרך לשבת רחוק מהחול".
אוריאן מוסיפה כי חוסר היכולת לתכנן את הבילוי גורם לתסכול. "כשהולכים לים רוצים להירגע, אבל בפועל בשבילי זה ההיפך. זה כל פעם לקחת סיכון מחדש, האם אני אוכל ליהנות שם או לא אוכל ליהנות שם. במשרד הפנים וגם הרשויות צריכים להבין שברגע שהם לא מתחזקים את החופים כנגישים זה משפיע גם על משפחות של אנשים עם מוגבלות. זה מתסכל את הילדים שלי שאני לא יכולה להגיע איתם עד לחול".