מטרתן של "צעדות השיבה" של חמאס, אותן הפגנות ענק על גדר רצועת עזה, הייתה להסיט את הביקורת של הרחוב הפלסטיני נגד הארגון, ולחולל תהליך שיביא להסדרה עם ישראל והרשות הפלסטינית. חמאס כשל במטרתו, והחל לכוון את מרבית האנרגיות וההסתה ליום הנכבה, ב-15 במאי. מאותו היום הידרדרה המציאות הביטחונית בגבול. חמאס שחרר את הרסן: הונחו מטעני חבלה, חוליות חדרו לישראל, הציתו ציוד צבאי והביכו את אוגדת עזה, בוצע ירי על סיורים ושוגרו עפיפוני תבערה בהיקפים גדולים מאוד שגרמו למכה כלכלית קשה לחקלאי הנגב.
ביום ראשון השבוע זיהה צה"ל היערכות של שתי חוליות על הגבול, והצליח להרוג שלושה פעילי הג'יהאד האסלאמי ופעיל חמאס. חטיבת המחקר בפיקודו של תת-אלוף דרור שלום העריכה כי לג'יהאד יש כוונה לנקום - הארגון סוחב רצון לנקום את הרג הפעילים והמפקדים הבכירים שנקברו תחת המנהרה שהופצצה על ידי צה"ל בשנת 2017.
עוד בנושא:
גורם מדיני: האחריות היא על חמאס, אם האש תתחדש - נגיב בעוצמה
בעלת הבית שנפגע מפצמ"ר באשכול: "בור נפער, רסיסים עפו לכל עבר"
תיעוד: צה"ל תקף 65 יעדים בכל רחבי רצועת עזה
ביום שני פתחו פעילי הג'יהאד האסלאמי באש מקלעים לעבר שדרות. זהו אמצעי לחימה יעיל, ובנס האירוע הסתיים ללא נפגעים. צה"ל לא הגיב, למעט ירי ארטילרי נקודתי. ההתנהלות הצטיירה כחולשה, וביום שלישי בשעה 7:00 הלמו פעילי הג'יהאד בתופי המלחמה כששיגרו מטחי רקטות ופצצות מרמה מתוצרת איראן לעבר יישובי הנגב המערבי, בזמן שההורים והילדים נערכים להגיע למוסדות החינוך. עוצמת התקיפה הפלסטינית החזירה את האזור לימי מבצע צוק איתן בקיץ 2014. זאת, בניגוד גמור למדיניותו של הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט, שהנחה את פיקוד הדרום בפיקודו של איל זמיר לשמר יציבות שתאפשר, בין היתר, את המשך בניית החומה התת-קרקעית.
במערכת הביטחון ביצעו הערכות מצב, ובאישור הדרג המדיני תקפו אתמול 25 מטרות שונות לאורך הרצועה בתקווה להביא לריסונו של הג'יהאד. מדובר בתקיפות ממוקדות, ללא הרוגים בצד הפלסטיני, כדי לא להרחיב את ההסלמה. אחת התקיפות כללה מנהרה בעומק 900 מטר לשטח מדינה ישראל. גם את זה פירשו בג'יהאד כחולשה, והמשיכו לשגר רקטות. מנהיג חמאס ברצועה יחיא סינוואר התבונן מהצד, וראה כיצד הג'יהאד, שממומן על ידי משמרות המהפכה האיראניים, גונב לו את התהילה ברחוב הפלסטיני ומביך את הזרוע הצבאית שלו. סינוואר חישב מסלול מחדש, והורה לפעיליו להצטרף לשיגור הרקטות.
עד השעה 17:00 שוגרו במצטבר יותר מ-60 רקטות ופצצות מרגמה. לקראת השעה 21:00 החלו בכירי הנהגת חמאס בעזה לפזר ידיעות על הפסקת אש עם ישראל. לשכת ראש הממשלה וגורמי ביטחון התעקשו שאין שום הבנות או הפסקת אש. חיל האוויר החל להשלים את מנת התקיפות, והפציץ עוד 40 יעדים, בהם מחסני נשק, אתר ימי, מפקדות, עמדות רעועות על הגבול, מחרטות ואתר לאחסון רחפנים וכלי טיס זעירים.
צה"ל שוב הקפיד מאוד על תקיפות כירורגיות כדי לא לפגוע במחבלים ולא באזרחים שאינם מעורבים. הניסיונות של חמאס להרגיע את השטח לא צלחו, והחל מהשעה 01:00 הוא החל לפזר את כוחות הריסון שלו במרחבי השיגור כדי לעצור את האש. הנהגת הג'יהאד החליטה להתיישר להחלטה על בלימת האש, אך פעילים סוררים של הארגון הצליחו לשגר מטחי רקטות עד השעה 05:00. אין הסכם להפסקת אש, אבל הצדדים מבינים שאין כוונה להמשיך את ההתגוששות האלימה. אם לא ישוגרו רקטות, צה"ל לא יתקוף בחזרה. עדיין ניתן להעריך שתהיה כאן יממה מתוחה, עד שיהיה ברור שהסבב הסתיים. לוקח זמן לאבק לשקוע אחרי שהסופה חולפת.
אז מה יצא מהסבב האלים הזה? חמאס אמנם שחרר לחץ, נתן לזרוע הצבאית שלו ולג'יהאד לפרוק זעם, ואולי גם ייצר מעט הרתעה לגבי מה שעשוי לקרות בגבול במידה שהצד הפלסטיני יאבד את זה. מנגד, בעיות הביוב, החשמל, המים והכלכלה המקרטעת של הרצועה לא נפתרו. אין לחמאס כל הישג מדיני או כלכלי, ובמשך חודשיים נהרגו יותר פעילים של הארגון מבכל תקופה אחרת מאז מבצע "צוק איתן". לכן, ברור לכל שהסבב האלים הבא בפתח. לא ברור מתי, אבל מוקדם יותר ממה שכולם חושבים. אם חמאס לא יצליח לייצב את הרצועה ללא סיוע כספי וללא אופק מדיני, ייפתח בגבול עוד סבב אלים. הפעם זינב הג'יהאד בחמאס והצליח להפתיע בעוצמה את העורף הישראלי, אך מה יקרה בפעם הבאה? בקרוב יסתיימו הוויכוחים ברצועה על האופן שבו התנהל הסבב הזה, והמתח רק יגבר בצל הביקורת על הנהגת חמאס, שמיהרה להנמיך את גובה הלהבות ולהכריז על הפסקת האש. לא ככה היה רוצה אלוף זמיר לשרטט את אקורד הסיום שלו.
אין דרך אחרת לתאר את מה שקרה בנגב המערבי השבוע: הג'יהאד יזם וצה"ל הגיב, ולא הפוך. אם אגף המודיעין העריך כי הארגון ינקום על מות פעיליו, מה הייתה מידת המוכנות בעורף, ומה היה קורה אילו היו משגרים מטחי רקטות בזמן שהילדים נמצאים בכניסה לבתי הספר ולגני הילדים? לא נכון היה למנוע את המתקפה אם ידעו שכך יהיה?
ללא אופק מדיני והסדרה - העתיד קודר מתמיד
בצד ההתקפי, הסיפור שנוי במחלוקת. לאחרונה הוחלט לצרף שחקן חיזוק משמעותי בדמותו של אלוף יוסי בכר, שהתמנה לתפקיד סגן מפקד פיקוד הדרום. למרות הרגישות והאגו, שקיימים בכל מערכת, מדובר במהלך נכון לתקופה זו. בכר הוא אחד האלופים עתירי הניסיון בלוחמה נגד ארגוני הטרור בכל הגזרות, ובהיתקלויות מטווח אפס עם חוליות מחבלים בפרט. הוא ערן זהבי של ההתקפות בממד הצבאי. בכר הוא קצין יוזם ומאוד התקפי, לשעבר מפקדת חטיבת הצנחנים, אוגדה 91, אוגדת עזה ומפקד גיס. אז איך קרה שאף חוליית שיגור רקטות לא חוסלה ביומיים האחרונים? מיקוד סביב החוליות היה משיג אפקט אחר - הרתעה אמתית. ייתכן שהדבר מעיד על החיבור בין האש למודיעין בזמן אמת, או על שינוי המגמה.
צה"ל תקף 65 יעדים, בהם מנהרת חמאס ארוכה במיוחד - העשירית שהצליח הצבא לנטרל מאז נובמבר האחרון. זה נתון שלילי מאוד מבחינת חמאס, אך זה ממש לא רמה שירתיע את הנהגת הארגון ואת פעיליו. המדיניות והחיבור לאידיאולוגיה קיצונית הם הדלק העיקרי להמשך ההשקעות בתחום המנהרות, ובבניין כוחה של הזרוע הצבאית. עד שלא יניחו איום ישיר ומוחשי על מנהיגי ארגון הטרור ופעיליו, לא נראה כאן שינוי בתפיסה. צה"ל אמנם השיג שקט, אך פגע בהרתעה.
הנקודה האחרונה והמדאיגה ביותר היא הענן השחור שהולך וגדל מעל שמי רצועת עזה. ללא אופק מדיני והסדרה שתביא לשינוי כלכלי, נראה עתיד האזור קודר יותר מתמיד. לא בכדי הניח על שולחן הממשלה מתאם פעולות הממשלה בשטחים היוצא, אלוף יואב מרדכי, הצעות לשיפור מרקם החיים הפלסטיני. הדרג המדיני דחה את הרעיונות. מנגד, היומיים האחרונים מעידים יותר מכל ששני הצדדים לא מעוניינים במלחמה, אז אולי כעת יתחולל תהליך שבמסגרתו יפנה הקבינט המדיני-ביטחוני יותר קשב למאמץ האזרחי ברצועת עזה, כדי למנוע מלחמה בעתיד הנראה לעין.