חודש אחרי שנספתה באסון השיטפון בנחל צפית, הגיעה לידי בני משפחתה של אילן בר שלום מזכרת אחרונה ממנה. השוטרים העניקו לאוריאל ורותם, הוריה של אילן, את החולצה שלבשה בתם במסע שממנו לא חזרה. "רותם זיהתה מיד את החולצה של אילן", סיפר אוריאל. "הפריט הזה מצטרף לתיק המסע של אילן שהגיע אלינו לפני כמה שבועות, ואותו כבר פתחנו בהתרגשות ובגעגוע עמוק לאילן. עדיין לא מצאנו את הנעליים שנעלה אילן במסע, ואנחנו מקווים שגם הן יימצאו בעתיד".
בנוסף להוריה של אילן, גם קרובי משפחתם של תשעת בני הנוער האחרים שנהרגו באסון ממשיכים להתמודד עם האובדן. עמית, אחיה של אלה אור ממעלה אדומים, החליט לרדת דרומה ולבצע בעצמו את המסלול בנחל צפית שבו היא נהרגה. משם הוא כתב: "אחותי. הייתי שם היום! עשיתי את המסלול! בדיוק איך שאתם הלכתם לפני פחות משבועיים. כל העדויות מכל עשרות האנשים, החבר'ה שניצלו, החיילים, מתנדבים מיחידת החילוץ, מהמשטרה, כל הסיפורים ששמעתי, התחברו היום לתמונות".
"עם כל המידע שאספתי מאין ספור כיוונים, התמונה שהתגבשה בראשי במהלך השבועיים האחרונים הייתה מאוד דומה למה שראיתי היום בעיניים", הוסיף עמית. "התצפית, הירידה, הכניסה למעוק, הסולם, הפיתולים, הקירות הגבוהים משני הצדדים ורגע אחרי הפתיחה הרחבה והיציאה לנחל. אבל עדיין חסר לי משהו. הממדים. העוצמה. הכמות. אני לא מצליח לתפוס את סדר הגודל של השיטפון. זה היה צריך להיות משהו מטורף".
עמית הוסיף במכתבו: "היית בדיוק שם..במקום הכי מסוכן ברגע הלא נכון. יש שיגידו חוסר מזל, אחרים יגידו שמישהו שם למעלה החליט. ואני?! לא יודע. אולי קצת מזה וקצת מזה..אבל מה זה כבר משנה..אוהב אותך אחותי הקטנה וכבר מתגעגע".
במלאת 30 למותם של הנערים שלחה יפה שי חדד, יו"ר עמותת המדרשה הישראלית למנהיגות "בני ציון" שמאחורי פעילות המכינה הקדם-צבאית, מכתב אישי להורים שאיבדו את ילדיהם באסון. "אסון נורא קרה בבית שלנו", כתבה במכתב, שהגיע לידי וואלה! NEWS. "אין בנו מילים שיוכלו לנחם, ואין דרך לתאר את הסבל והצער, את אובדן החיים הנורא של עשרה עולמות שלמים מלאי יופי, ערך, כשרון ומשמעות, אשר אבדו ברגע מר אחד. המחשבה על כך אינה נותנת לנו מנוח".
"אנו סבורים כי אין די בריענון נהלים, ואך לא בהפקת לקחים טכנית, יסודית ככל שתהיה", הוסיפה שי חדד. "עלינו החובה המוסרית לקיים חשבון נפש עמוק ומקיף, בו נבחן ביסודיות ובנכונות הנפשית המרבית אמות מידה וערכים העומדים בבסיס תפיסתה החינוכית של המכינה, ונדגיש ביתר שאת ערכים של מתינות וצניעות. לאור חשבון נפש שכזה, נפיק את מלוא הלקחים הנדרשים על מנת שאסון נורא מעין זה, או אחרים לא ישנו". היא חתמה את מכתבה בהבטחה שלפיה: "נעשה כל שביכולתנו, ונהיה רתומים במלוא כוחותינו ומאודנו, על מנת ששירת החיים הנפלאה שפעמים בצעירים נפלאים אלו, בנותיכם ובנכם, לא תיפסק לעולם".
רותם, אמה של אילן, התייחסה בפייסבוק למכתב מהמכינה. "המכתב שהגיע אלינו מטעם ראשי המכינה וחברי העמותה הגיע מאוחר מדי, וגרוע מזה, מלא בסיסמאות ריקות מתוכן - אין בו לקיחת אחריות. נכתב כי 'אסון נורא קרה בבית שלנו' - הוא לא קרה במקרה. היה מי שגרם לו לקרות", כתבה בר שלום. "אין בו אמירה ברורה וחד משמעית על כוונה להשהות את פעילות המכונה במטרה לבחון לעומק, במקצועיות וללא עכבות מה הגורמים שהביאו לאסון הנוראי הזה".
יעל כהן, אמה של רומי, ספדה לבתה בפייסבוק. "כמה חיים היו לך רומי, כמה אהבה, שטופים באהבה. כולנו כאן עומדים מסביבך, מכונסים לתוך צפיפות החסרון. בתוך גל השיטפון, הוא לקח אותנו. את בטח מחייכת. רומי, רציתי להגיד לך תודה, רציתי לבקש ממך סליחה, בשם כולנו", כתבה.
מסוף השבוע האחרון מתקיימים ברחבי הארץ טקסי גילוי המצבות והאזכרות לעשרת הרוגי האסון, בהם גם רומי כהן, גלי בללי, צור אלפי, שני שמיר, עדי רענן, יעל סדן ואגם לוי. ביום שישי הוריה של מעין ברהום, שנהרגה באסון אף היא, ערכו טקס לגילוי מצבת ביתם שבהרי ירושלים. "את תישארי צעירה לנצח", אמרו מעל קברה. "מעייני, את שומעת? את נוכחת בהיעדרך", ספד לה דודה. "לבבות התרחבו והמיסו גבולות, גם כאלה שלא הכירו אותך לפני ואת נוכחת בהיעדרך. הדברים ששמעתי עליך העלו בי תחושת החמצה".
אורית, אחותה של מעין, אמרה בהספדה כי "תמיד היית ותמיד תהיי אחותי הקטנה. והפעם לא הייתי שם בשבילך. מצטערת שלא הייתי שם. מבת יחידה הפכת אותי לאחות. תודה על כל האושר שהכנסת לחיים של כולנו ולימדת אותי מה זו אהבה הארץ ונתינה".