את בוקר 24 במאי 2000 סימון כייליקיאן לא ישכח לעולם. צוער קורס הקצינים במשטרה הגר כיום בנהריה, היה בן מעט יותר מ-11 כשצה"ל נסוג מלבנון - ועמו אנשי צבא דרום לבנון (צד"ל). השבוע, 18 שנה בדיוק לאחר שחצה את הגבול - במעין סגירת מעגל שאיש לא תכנן - עבר סימון את הבוחן המסכם בבית הספר לשוטרים בבית שמש שאחריו יוסמך כקצין במשטרת ישראל.
בשבוע הבא הוא יעמוד על מגרש המסדרים ויעשה היסטוריה - עם הפיכתו לקצין ראשון במשטרה מקרב משפחות יוצאי צד"ל. בקהל ישבו לצד בני משפחתו של סימון לא מעט מבני הקהילה הלבנונית לשעבר ויראו כיצד מעניקים לו המפכ"ל רוני אלשיך ומפקד בית הספר תת-ניצב חיים בלומנפלד את דרגות הקצונה.
ההיערכות בצה"ל לנסיגה לא כללה תחילה תאריך ברור. הכוונה הייתה שעד לסוף חודש יולי יצאו הכוחות מאדמת לבנון ויערכו על קו הגבול, מראש הנקרה ועד החרמון. אלא שיממה לפני 24 במאי החל צד"ל לקרוס ולנטוש מוצב אחר מוצב ברצועת הביטחון. באותו בוקר הגיעו בכירי צד"ל ובני משפחותיהם לגדר הגבול עם ישראל. חלקם זכו לקליטה מיוחדת מצד אנשי קהילת המודיעין.
שעות ספורות אחר כך, לקראת שעות הצהריים, החלו להיווצר פקקי תנועה ענקיים, כשאלפי פליטי צד"ל הגיעו למעברי הגבול - בתורמוס, בראש הנקרה ובגדר הטובה ליד מטולה. הם עמדו שעות בחום בדוחק, חלקם מחזיקים ילדים בוכים ביד אחת, ובידם השנייה רובה קלצ'ניקוב - להגנה מפני חוליות חיזבאללה שזינבו בשיירות הפליטים שנמלטו אל שטח ישראל.
"אבא אסף אותנו ואמר שצריך לעזוב עכשיו את הבית", נזכר סימון באותו יום. "זה היה מוזר. לקחנו דברים, העמסנו מזרנים ונכנסנו כל המשפחה לאוטו ונסענו לכיוון ישראל. בהתחלה הגענו לראש הנקרה אבל היה שם עומס ופקק תנועה ארוך מאוד. אז אבא החליט שניסע למעבר בגדר הטובה ליד מטולה. במשך שעות המתנו עד שנכנסנו לצד הישראלי של הגבול. במשך יומיים ישנו אני והאחיות שלי בתוך המכונית. היה צפוף ולא נח. אבל אחר כך העבירו אותנו לדירת מגורים".
המפגש עם השוטרים כנער נטע בסימון את הרצון ללבוש מדים
כבר מילדותו בעיירה הנוצרית ג'זין בצפון רצועת הביטחון, סמוך למוצב דלעת, ספג סימון את הזיקה לישראל. אביו השתתף בלא מעט קרבות של צד"ל מול חיזבאללה. לכן, קרוב לשני עשורים מאז הנסיגה שמו של האב עדיין מופיע ברשימת המבוקשים של הארגון השולט בדרום לבנון. למרות שלא מעט מאנשי צד"ל שבו עם השנים ללבנון, בישראל נותרו כ-2,500 מבני הקהילה החיים במדינה כישראלים לכל דבר.
הם נחשבים לגרעין הקשה של אנשי צד"ל שחיזבאללה והמשטר בלבנון רואה בהם אויבים - חזרתם לארצם עלולה לעלות להם בחייהם. "יש לי חברים שחזרו ללבנון. היום אני לא בקשר איתם", אומר סימון. "ברור לי שאני ומשפחתי לא יכולים להיכנס ללבנון. אבא שלי מופיע ברשימת המבוקשים וגם אני כבנו נכלל בה. לבנון היום היא מדינה שנשלטת על ידי ארגון טרור. יש לי געגועים ללבנון שעזבנו, אבל לא נראה לי שאוכל לחזור פעם לבית בג'זין או למרג' עיון".
כבר בגיל 15 ידע סימון שהוא רוצה להיות שוטר. זה קרה במקרה - בדרך לביתו בנהריה עצרה לידו ניידת משטרה והשוטרים החלו לתשאל אותו. משהו במפגש הזה הסעיר את סימון שהחליט באותו רגע שהוא רוצה להיות שוטר כשיגדל. שנה אחר כך, כשהיה בכיתה י' ונדרש לעשות מחויבות אישית - כחלק מהתנאים לקבלת תעודת בגרות - ידע סימון כי הוא הולך להתנדב במשטרה. ב-2006 כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, וילדי נהריה ישבו במקלטים, סימון רץ בין זירות נפילות הטילים בעיר כמתנדב של המשטרה וסייע לתושבים.
חודש אחר כך כבר התגייס לצה"ל ושובץ בחיל השריון. בשל רצונו העז להיות שוטר ולאחר פניות רבות למפקדיו הועבר סימון לשירות חובה במשטרה (שח"מ) - אז לבש לראשונה את המדים הכחולים. לאחר שירותו הסדיר היה זה אך טבעי עבור סימון להישאר בתחנת משטרת נהריה, ותוך זמן קצר הוא מונה לראש משמרת הסיור בתחנה. מכאן הדרך לקורס הקצינים הייתה ברורה.
"כשאעמוד על רחבת המסדרים אהיה גאה בדרך שעשיתי"
בעוד חודשיים אמור סימון להינשא לחברתו, אף היא בת ללוחמי צד"ל, ואל טקס סיום קורס הקצינים שלו בשבוע הבא יגיעו גם בני משפחתה. סימון הפך בשבועות האחרונים לגאוות הקהילה של יוצאי צד"ל, הוא ניפץ את תקרת הזכוכית ופתח דרך לכל אנשי הקהילה, שעתה יכולים לא רק להשתלב בצה"ל ובמשטרה או בגופי ביטחון וממשל אחרים בישראל - אלא גם להגיע למסלולי פיקוד וקצונה. "אמנם נולדתי בלבנון, אבל אני רואה את עצמי קודם כל ישראלי", אומר סימון. "פה גדלתי, יותר מחצי מחיי אני כאן בישראל. אני מאמין שהרבה ילדים אחרים מקרב יוצאי צד"ל ילכו בדרכי. ביום חמישי כשאעמוד על רחבת המסדרים אני אהיה גאה בדרך שעשיתי".
מפקד המכללה הלאומית לשוטרים תנ"צ בלומנפלד שעקב אחר סימון במשך שמונת חודשי הקורס מסר כי "בהתאם למדיניות המשטרה ולתכנית אמון בהובלת המפכ"ל, המכללה הלאומית לשוטרים הופכת הלכה למעשה את המשטרה לתמונת מראה של החברה המגוונת החיה בישראל. המכללה מובילה תכניות לימוד והכשרה של שיטור בחברה רב-תרבותית על מנת לקרב את השוטרים לתרבות המכוונת של האוכלוסיות הנדרשות לשירותיה".
לדבריו, "על המשטרה לשקף נאמנה את פסיפס העדות והדתות המרכיבות את החברה הישראלית - באופן שיגביר את אמונן של קבוצות אוכלוסייה שונות. אני תקווה כי הצוער סימון כייליקיאן, העומד להפוך לקצין סיור ולחזור לתחנת משטרת נהריה, כקצין וכמפקד, יפרוץ את הדרך בעבור רבים מבני קהילת צד"ל אשר ילכו בעקבותיו ויראו במשטרה מקום עבודה ודרך חיים להשתלבות בחברה".
סימון התקשה להאמין השבוע, כשהגיע לקו הסיום בבוחן ההסמכה, איך הגורל סידר מפגש כזה של תאריכים - ביום שבו הגיע לגבול ישראל כפליט הוא מסיים את המבחן המכשיר אותו לפקד כקצין על שוטרים בישראל. "מבחינתי אין סגירת מעגל טובה מזו", אמר בהתרגשות.