כחודש לאחר האסון בערבה, בו נהרגו עשרה בני נוער בשיטפון בנחל צפית, עלו היום (שישי) בני משפחתה וחבריה של מעין ברהום שנהרגה במהלך הטיול שערכה מכינת בני ציון, לטקס גילוי המצבה בהר המנוחות בירושלים. "את תישארי צעירה לנצח", אמרו מעל לקברה.
"מעייני, את שומעת? את נוכחת בהיעדרך", אמר דודה שספד לה במלאות 30 למותה. "לבבות התרחבו והמיסו גבולות, גם כאלה שלא הכירו אותך לפני ואת נוכחת בהיעדרך. הדברים ששמעתי עלייך העלו בלי תחושת החמצה".
אורית, אחותה של מעין, ספדה לה אף היא: "תמיד היית ותמיד תהיי אחותי הקטנה. והפעם לא הייתי שם בשבילך. מצטערת שלא הייתי שם. מבת יחידה הפכת אותי לאחות. תודה על כל האושר שהכנסת לחיים של כולנו ולימדת אותי מה זו אהבה הארץ ונתינה... אני חולמת ומדמיינת את הפנים היפות שלך, שמש קטנה. תמיד תהיי איתי. כמות האנשים שאוהבים אותך לא נתפסת מדהים בכמה אנשים נגעת ועל כמה השפעת. כולם באו להיפרד... מתגעגעת אלייך אחות שלי, תישמרי על כולנו ותנוחי בשלום. אוהבת אותך".
חברתה של מעין, שי, תארה את הכאב שמלווה אותה מאז מותה באסון השיטפון. "כבר כמה ימים אני מנסה לחשוב מה אפשר לכתוב לאזכרה של חברה שמתה", אמרה. "לא חשבתי שאצטרך להתעסק בדברים האלה ולארגן לך טקס. הכאב הזה שהיה לי בחזה כשהודיעו על מותך מעולם לא הרגשתי כמוהו. לא מאמינה שעבר כבר חודש ואני מסרבת לעכל שאת כבר לא פה. את ילדה מיוחדת ואני לא אכיר עוד כמוך. רוצה להודות שזכיתי להכיר אותך. הלב שלי שבור לרסיסים. מצטערת שלא הספקת לעשות כל מה שרצית בחיים הקצרים שלך. אני אוהבת אוהב לנצח. תודה על הכול ותשמרי עלינו שם למעלה".
במהלך השבוע צפויים להתקיים טקסי גילוי מצבות להרוגים הנוספים באסון. במלאות 30 למותם של הנערים, שלחה יפה שי חדד, יו"ר עמותת המדרשה הישראלית למנהיגות "בני ציון" העומדת מאחורי פעילות המכינה הקדם צבאית, מכתב אישי להורים שאיבדו את ילדיהם באסון. "אסון נורא קרה בבית שלנו", כתבה במכתב שהגיע לידי וואלה! NEWS. "אין בנו מילים שיוכלו לנחם, ואין דרך לתאר את הסבל והצער, את אובדן החיים הנורא של עשרה עולמות שלמים מלאי יופי, ערך, כשרון ומשמעות, אשר אבדו ברגע מר אחד. המחשבה על כך, אינה נותנת לנו מנוח".
"האסון כבד מנשוא ומחייב אותנו להתבונן באומץ במראה, ולבחון את עצמנו ואת דרכנו", ציינה שי חדד במכתבה למשפחות. "אנו סבורים כי אין די בריענון נהלים, ואך לא בהפקת לקחים טכנית, יסודית ככל שתהיה. עלינו החובה המוסרית לקיים חשבון נפש עמוק ומקיף, בו נבחן ביסודיות ובנכונות הנפשית המרבית אמות מידה וערכים העומדים בבסיס תפיסתה החינוכית של המכינה, ונדגיש ביתר שאת ערכים של מתינות וצניעות. לאור חשבון נפש שכזה, נפיק את מלוא הלקחים הנדרשים על מנת שאסון נורא מעין זה, או אחרים לא ישנו".
"כמו כן, אנו רואים מחויבות לעדכן אתכם בצעדים האופרטיביים שתנקוט המכינה, ולחלוק עמכם את תובנותינו, ככל שתחפצו בכך", המשיכה. "מאז האסון אנו מנסים לעשות כל שביכולתנו על מנת ללוות אתכם, לחבק ולחזק. אני יודעת שלכאב אין נחמה, אך מקווה שהחיבוק הזה מוסיף מעט אור בימים קשים אלה. מרגע האסון אנו מלווים את חניכי המחזור הנוכחי וחניכי המחזור הבא שנכחו בטיול וניצלו מפגעי השיטפון, ולהם פצעים נפשיים וגופניים ומייחלים לבריאותם המהירה. כמו כן, אנו מלווים את שאר המעגלים שהאסון הכבד נגע בהם - משפחות הפצועים, כלל החניכים שאיבדו את חברותיהן וחברן, וההורים".
"משפחות אבלות יקרות, ליבי כואב אתכן עד בלי די. נעשה כל שביכולתנו, ונהיה רתומים במלוא כוחותינו ומאודנו, על מנת ששירת החיים הנפלאה שפעמים בצעירים נפלאים אלו, בנותיכם ובנכם, לא תיפסק לעולם", חתמה את מכתבה להורים.
רותם בר שלום, אמה של אילן שנהרגה באסון, התייחסה בפייסבוק למכתב ראשי המכינה. "המכתב שהגיע אלינו מטעם ראשי המכינה וחברי העמותה, הגיע מאוחר מדי, וגרוע מזה, מלא בסיסמאות ריקות מתוכן - אין בו לקיחת אחריות. נכתב כי 'אסון נורא קרה בבית שלנו' - הוא לא קרה במקרה. היה מי שגרם לו לקרות. אין בו אמירה ברורה וחד משמעית על כוונה להשהות את פעילות המכינה במטרה לבחון לעומק, במקצועיות וללא עכבות מה הגורמים שהביאו לאסון הנוראי הזה", כתבה בר שלום.
"מסתתרים מאחורי עורך דין מהשורה הראשונה"
בחודש שעבר יצאו 25 חניכים ומדריכים מהמכינה למסע גיבוש לקראת תחילת שנת הפעילות במוסד - המכשיר בני נוער לקראת גיוסם לצה"ל. במסע שהסתיים באסון נהרגו, רומי כהן, גלי בללי, מעין ברהום, אילן בר שלום, צור אלפי, שני שמיר, עדי רענן, אלה אור, יעל סדן ואגם לוי. הוריהם של בני הנוער שנהרגו באסון מתחו ביקורת על המלצות המשטרה להעמיד לדין את מדריך המכינה אביב ברדיצ'ב בגין הריגה, וההמלצה להעמיד לדין את המנהל יובל כהאן לדין על גרימת מוות ברשלנות. כמה מההורים אמרו כי כהאן אחראי לתהליך קבלת ההחלטות שהוביל לאסון.
בשבוע שעבר האשימה יעל, אמה של רומי, את יובל כהאן, מנהל המכינה שהתפטר בכך שלא עדכן אותה בזמן אמת על כך שבתה הייתה בין הנפגעים במקום. "אחרי האסון יובל לא טרח להתקשר אלי, לספר שבתי מעורבת באירוע", כתבה כהן בחשבון הפייסבוק שלה. "אני קיבלתי הודעה מהמכינה רק ב-16:34, יחד עם כל עם ישראל. בינתיים התקשרתי למיליון מוקדים, למשטרה, הפעלתי פרוטקציות כדי לברר מה קורה ולא קיבלתי שום מידע".
כהן שחזרה בפוסט דברים שנאמרו במהלך ימי השבעה בבית המשפחה, אליה הגיע ארז אשל, ממייסדי המכינות הקדם-צבאיות וחברו של כהאן. "לעומת זאת הוא כן התקשר לארז אשל ואמר לו: 'הרסתי את המכינות'. הוא לא אמר לו 'הרסתי 10 משפחות... גדעתי חיים'. גאווה מתחילה בחוסר הרגשת הזולת", הוסיפה כהן. "מכינות אמורות לייצר דור של מנהיגים. כולנו כבר מבינים שהשורש לטרגדיה שפקדה אותנו הוא גאוות האדם. האם זו גאוותו של יובל כהאן בלבד? או שיש בחברה הישראלית חינוך לגאווה יתרה? כולנו יודעים את התשובה, וחווים אותה בכל מקום". לדבריה, שאלה את אשל במהלך השבעה על מקור ההשראה לפעילות המכינות וזה סיפר כי הקמתן לוותה בסיור באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג' באנגליה, "שם מתחנכים ג'נטלמנים". כהן כתבה כי השיבה לאשל כי "בשורש הגאווה היתרה שלכם, בעם שלנו, עם ישראל, מצוי שורש אחר, של חינוך לאהבת אדם, באשר הוא. לא חינוך למצוינות, להתעלות מעל האחר. כל עוד תחפשו את ההשראה בחוץ לא תמצאו". עוד כתבה כי יש לחנך את בני הנוער לקבלת "כל אחד כשווה" וכי "חינוך כזה ימנע את האסון הבא! בדק הבית חייב להתרחב".
שבוע לפני כן, הוריה של אילן, אוריאל ורותם, הביעו את מורת רוחם וכעסם על כך שהגורמים האחראיים למחדל לא לקחו אחריות. "אין לי מילים להביע את האכזבה שלי מכל שדרת הניהול הפדגוגי, שמלבד תהליך קבלת ההחלטות שהביא למותכם המצמרר, לא העזו לעמוד ולקחת אחריות ובכך שמטו את הבסיס המוסרי והערכי של המדרשה למנהיגות", כתבו השניים בפוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק של אוריאל. השניים לא חסכו בביקורת גם כלפי ראשי העמותה המפעילה את המכינה. "חברי עמותה, זו שעת משבר והנה אתם שותקים מעל לשבוע ימים. תודה לכל המנחמים, אולם אין די בכך. שוחחנו עם יו"ר העמותה בסיום השבעה שלנו ולאור קריסת המערכות הערכיות לכל אורך שדרת הניהול במכינה, אנו מבקשים מכם לקחת אחריות על האסון הנורא ולסגור את המדרשה", כתבו. "אנו מכירים בעובדה שהעמותה מפעילה פרויקטים חשובים ואותם ניתן להמשיך ולהפעיל. אולם, המדרשה למנהיגות שמטה את מה שנותר מהבסיס המוסרי והערכי לפעילותה ברגע שראשיה, מנהל המדרשה בתל אביב וראש המכינה, החליטו להסתתר מאחורי עו"ד מהשורה הראשונה ולהסתפק בהתפטרותו של ראש המכינה ללא לקיחת אחריות מפורשת".
(עדכון ראשון: 14:58)