בעשרת הימים האחרונים הזהירו רבים מהפרשנים שלא למהר ולהזמין מקומות בטיסות ובבתי המלון בסינגפור ל-12 ביוני, מועד הפסגה שתוכננה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ושליט קוריאה הצפונית קים ג'ונג און. על אותו משקל, מאותן הסיבות ניתן לומר היום למי שכבר טרח והזמין - לא למהר ולבטל. הפסגה לא מתה, לפחות לא סופית.
לכאורה הכל ברור: טראמפ ביטל את הפסגה המתוכננת עם קים. זאת, דווקא ביום שבו קוריאה הצפונית מפוצצת מנהרות, ולכאורה מוכיחה שהיא עומדת בהבטחתה ומשביתה את אתר הניסויים הגרעיניים שלה. אז מדוע וושינגטון מבטלת את הפסגה, שלכבודה כבר נוצק מטבע מיוחד? הסיבה הרשמית, לפי המכתב של טראמפ, היא הכעס והעוינות של קוריאה הצפונית. לאחר שסגן הנשיא מייק פנס איים על פיונגיאנג בגורל דומה לזה של לוב - כלומר, בהפלת משטרו של קים - אמרה בתגובה קוריאה הצפונית שדבריו טיפשיים ושעל ארצות הברית לבחור אם להיפגש בשולחן המשא ומתן או בעימות גרעיני.
דבריה של פיונגיאנג אמנם חמורים, אבל יש להזכיר שקים כבר כינה את טראמפ טיפש, מטורף ופסיכופת, כך שלשמוע ביטויים מלאי כעס ועוינות מקוריאה הצפונית זה לא חריג, אלא הנורמה. במושגים שלהם, מדובר במילים סבירות.
טראמפ אמר גם שהופתע מהודעתה של פיונגיאנג כי לעולם לא תוותר על נשקה הגרעיני, אך אינני מכיר שום מומחה לנשק גרעיני, לקוריאה הצפונית או לחדשות חוץ שסבר אחרת.
ייתכן שטראמפ חשש מסיטואציה שבה יגיע לפסגה, בחצר האחורית של קים, יצטלם איתו, ויגרום לשליט הקוריאני להיראות כמו מנהיג עולמי בכיר ולטראמפ עצמו להיראות מושפל. התרחיש הזה סביר, ואכן מהווה סיבה לבטל את הפסגה, או לא להתחייב לקיימה קודם לכן.
ואולם, מוקדם עדיין להספיד את פסגת יוני, ובטח שאת התהליך כולו. הפסקה האחרונה במכתבו של טראמפ מפויסת עד מתנצלת. הוא מזכיר את הדיאלוג הנפלא שנוצר בין שני המנהיגים, מוסיף תקווה לפסגה עתידית ומודה שוב על שחרור האמריקנים שהיו עצורים בקוריאה הצפונית. בקיצור, גט כריתות זועם אין כאן.
כעת הכדור עבר למגרשו של קים. התגובה הפבלובית של קוריאה הצפונית במצבים כאלה הייתה לגייס את נשק יום הדין - רי צ'ון הי, קריינית החדשות המיתולוגית - על הכלבים האימפריאליסטים מוושינגטון ומלחכי הפנכה שלהם מסיאול. אם זה היה קורה, וזה עדיין יכול לקרות, נדע שקים החליט לשבור את הכלים, ולו זמנית. אבל יש מנעד רחב של תגובות, וקים בחר, לפחות כרגע, את המתונה מכולן - להביע צער על ההחלטה האמריקנית ולאותת, גם מצידו, שהדברים בהחלט הפיכים. וגם אם התגובות הרשמיות יהפכו בשלב מסוים לזעם, עלבון ואיומים - משני הצדדים - הרי שיש גם קשרים מאחורי הקלעים, מתחת לרדאר, ישירות ודרך מתווכים, בראש ובראשונה בייג'ינג.
טראמפ מאותת שהוא קשוב לרעיון הפסגה עם קים, ואף מעוניין בו. גם קים הודיע גם הוא על רצונו בכך. בסופו של דבר, ייתכן שיש לנו משבר, או משברון, כמקובל בכל משא ומתן - מקניית מכונית משומשת ועד הסכם שלום. אבל להבדיל מקניית מכונית או דירה, בעסקה מול קים לא ברור על מה חותמים, שכן בהחלט יכול להיות שהחתימה תידחה. האם מה שייחתם גם יבוצע? זו כבר שאלה אחרת.
