בית הדין הרבני מחייב את ל', ילד חילוני, ללכת עם אביו לרבנים, במטרה שישכנעו אותו ללמוד בחינוך תורני. הילד מסרב ורוצה להירשם לחטיבת ביניים ממלכתית, אך אביו לא חותם על טופס ההרשמה לבית הספר ובכך מונע ממנו את ההרשמה לשנת הלימודים הקרובה. אמו של הילד, שעמה הוא מתגורר, טוענת כי מדובר בכפייה דתית, וכי הילד ייאלץ להישאר בביתו ולא ללמוד בשל החלטת בית הדין.
זה עשר שנים שא' חיה חיים חילוניים יחד עם בנה ל' בן ה-12, לאחר שהתגרשה מבעלה הדתי. לפני כחצי שנה החלה בהליך רישום של בנה לחטיבת ביניים, אך האב לא שיתף פעולה כפי שעשה בשנים קודמות. העניין הגיע לפתחו של בית הדין הרבני, בבקשה לרשום את הילד לחטיבת ביניים חילונית ללא חתימת האב, כהמשך למסגרת שבה הוא לומד היום. האב התנגד לעניין, למרות שעל פי האם הקשר בין הילד לאב רופף מאוד, וטען כי על הילד ללמוד במוסד תורני.
מאז בקשתה של האם ולקראת תחילת שנת הלימודים הבאה, טוענת האם כי בית הדין הרבני מעביר אותה תלאות רבות בעניין, ועד היום היא לא מצליחה לרשום את בנה למסגרת חינוכית. בית הדין הפנה את האם ליועץ חינוכי, שייתן חוות דעת בעניין טובת הילד, וזה המליץ לאם באופן חד-משמעי לרשום את הילד לבית ספר חילוני. למרות המלצתו ביקש בית הדין הרבני לפגוש את הילד בנוכחות הרבנים בהרכב מלא כדי לשמוע את עמדתו, והוא טען כי הוא מעוניין ללמוד עם חבריו בבית ספר חילוני, כי אינו דתי.
למרות כל אלה, בין הדין קיבל החלטה שלפיה הוא ממליץ לאב לקחת את בנו אל הרבנים כדי לדבר אל לבו של הבן, בתקווה שישנה את עמדתו ויסכים ללמוד בבית ספר דתי כרצון האב.
"מדובר בכפייה דתית של ממש. לא ייתכן שבית דין יחייב ילד ללמוד בבית ספר דתי לאחר שמונה שנים שבהן למד במסגרת חילונית וחי חיים חילוניים לגמרי", אמרה האם בשיחה עם וואלה! NEWS. "כיום בני אינו רשום לחטיבת הביניים, ומשרד החינוך לא יכול לרשום ילד ללא חתימה של האב, גם במחיר שהילד יישב בבית ולא ילמד בבית ספר. נכון להיום, ההרשמה לחטיבה הסתיימה. אינני יכולה אף לבחון מקומות רלוונטיים עבור בני, כיוון שאין באפשרותי להגיש טפסים ללא האב. במצב שבו הילד מרגיש עוינות כלפי האב, אין אפשרות שהוא ילך עם אביו לשמוע רבנים. כך נוצר מצב שבשנה הבאה, במקום שבני יתחיל ללמוד במוסד חינוכי, הוא יצטרך לשבת בבית".
"האב 'הרוויח' את המצב כשלא היה בקשר עם בנו"
בחודש מרץ האחרון הגיש אברהם כץ, יועץ משפחתי ומנהל מכון נתיבות, חוות דעת לרב ישראל שחור מבית הדין האזורי בתל אביב, שלפיה רישומו של הילד לבית ספר חילוני יטיב עמו. "בתחילת חוות הדת אני מבקש לציין שאני ממליץ שהילד ל' יוכל להירשם לחטיבת ביניים חילונית, שהיא בית ספר ממלכתי ולא דתי", כתב. מנימוקיו של היועץ עולה הטענה כי הילד גדל עם אמו ולא קיים מפגשים מוסדרים ועקביים עם אביו, ולכן יהיה לו קשה להזדהות עם דרך חייו של האב. במכתב ציין כץ כי "בשיחה עם הילד שאלתי אותו לרצונו והוא אמר חד-משמעית שהוא לא רוצה ללמוד בבית ספר דתי. הוא אמר שיברח משם אם יכריחו אותו ללמוד שם".
היועץ ציין כי "הילד מפחד שיהיה שם (בבית הספר התורני - ד"י) לבד, כי רוב חבריו מבית הספר הנוכחי והשכונה ממשיכים לחטיבת הביניים הממלכתית שבה הוא רוצה ללמוד". היועץ ציין גם את טיב היחסים בין האב לבן בחוות הדעת שלו. "האב טוען כי הילד מושפע מאמו על ידי הפעלה של כוח שכנוע, והילד מרגיש חובה לרצות את אמו. ייתכן שהאב צודק, אבל לצערם של בני המשפחה, האב 'הרוויח' את המצב לאור העובדה שבשנים הראשונות הוא לא היה מספיק בקשר עם הילד". לדברי היועץ, "אדם בוגר ועוד יותר ילד, לא מסוגל ללמוד ולהפנים חומר תורני שבסופו של דבר גורם לו סתירה, קונפליקט ואי-שקט יומיומי. בתנאים האלה, לא רק שהוא לא מזדהה ומפנים את התכנים התורניים, אלא הוא יכול לפתח רגשות של זלזול ודחייה כדי להרחיק את עצמו ממקור הבלבול".
גם לאחר קבלת חוות הדעת של יועץ המשפחה, ברבנות לא ויתרו והחליטו לשמוע את הילד בהרכב מלא של רבנים. למרות דבריו של הילד, שדבק בעמדתו, ב-27 באפריל הגיעו ברבנות להחלטה שלפיה "בית הדין ממליץ לאב לקחת את בנו לכבוד הרבנים שליט"א, ו/או לכל איש חינוך לדבר על לב הבן שישנה את עמדותיו ויסכים ללמוד בבית ספר דתי כרצון האב לדרך החינוך של הוריו בעת פרידתם, ולאור התחייבות מפורשת בהסכם הגירושין".
מהנהלת בתי הדין הרבניים נמסר בתגובה כי "שיקול משמורת הילדים נשען באופן מוחלט על תסקירי גורמי הרווחה ובשום אופן לא קשור להשקפת עולם דתית של מי מההורים. מעבר לכך, אנו מנועים מלהתייחס לתיק שחל בו חיסיון משפטי. על כל פנים, בפני הנידונים נתונה האופציה לערער על ההחלטות לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים".