שר החוץ של ארצות הברית מייק פומפאו הגיע אתמול למכון הריטג' בוושינגטון, כשהוא לבוש בחליפת האיומים, שלא הוגבלו רק לאיראן, נושא הנאום. ההבדל הוא שמול איראן האיומים היו ברורים ומפורשים - ככל שאיום יכול להגיע ללא איום במלחמה כוללת - ומול מדינות אחרות האיומים היו מרומזים יותר.
הוא יותר מרק רמז שארצות הברית רוצה לא רק לבטל את הסכם הגרעין, אלא להפיל את המשטר באיראן. היא רק לא מעוניינת לעשות זאת בדרך הישנה והטובה, או הרעה - משלוח כוחות צבא או לפחות ארגון הפיכה צבאית.
שנות ה-50 וה-60 עברו, ומה שאפשר היה לעשות בווייטנאם, באינדונזיה, בצ'ילה וכן, גם באיראן של פעם, אי אפשר לעשות יותר. לא בעולם של רשתות חברתיות, ביקורת ציבורית ואזרחים המביעים את דעתם ברשתות חברתיות. אז נושא שינוי המשטר נותר לאיראנים, ופומפאו והנשיא דונלד טראמפ מקווים מאד שהחבילה שהציג שר החוץ תעשה את העבודה.
פומפאו הציג דרישות לאיראן בתמורה לכך שארצות הברית תשוב להסכם הגרעין, ושאיראן תשוב להרוויח מההסכם. הדרישות לגמרי הגיוניות - הפסקת מעורבותה של איראן במדינות השכנות, הפסקת התמיכה בחיזבאללה, שקיפות מוחלטת בנושא הגרעיני וכך הלאה.
ואולם, אם באמת מבקשים להשיג את המטרות הללו, אז הדרך לעשות זאת אינה נאום פומבי, שמבחינת האיראנים מציב בפניהם שתי חלופות בלבד - כניעה משפילה או התנגדות. במצב כזה, כל מדינה למעשה בוחרת בהתנגדות, מה גם שלאיראן עוד יש כמה כלי נשק באמתחת הספציפית הזאת - גיבוי מהאיחוד האירופי, גם אם לא בהכרח מהמדינות המובילות באיחוד, וגיבוי מסין ורוסיה, וזה משמעותי יותר.
בלי רוסיה וסין
סנקציות כלכליות הכבדות בהיסטוריה יוטלו על איראן, הוא הבטיח, וזה בהחלט אפשרי. אבל יש כמה חורים ברשת האמריקנית וראינו שלוקח הרבה מאד זמן עד שמשטר מתמוטט עקב לחץ חיצוני כלכלי, אם בכלל. אפילו המשטרים בקובה, בווייטנאם ובקוריאה הצפונית שרדו אמברגו אמריקני מוחלט.
הנקודה של פומפאו הובהרה לעין כל, והוא שלח מסרים עקיפים למדינות שארצות הברית מצפה מהן להשתתף בלחץ על איראן: הוזכרו למשל קוריאה הדרומית ויפן, "רמז דק" שמי שרוצה שאמריקה תגן עליו צריך להתייצב לצדה, תמיד. מי שלא הוזכרו ברשימת המדינות המתבקשות לשתף פעולה בטבעת המצור הן בעיקר רוסיה וסין. איך שהוא שמן נשמט, והרי הן המדינות הקריטיות לנושא.
הלחץ האמריקני יעבוד, ואיראן תרגיש אותו. אירופה תתייצב, בחירוק שיניים אולי, לצד אמריקה ולו מבחינה מעשית - חברות אירופיות לא יסתכנו בלעורר את זעם וושינגטון עבור השוק האיראני.
האם זה יעבוד, האם המשטר יפול? כאן השאלה. איראן הודיעה שהיא לא תציית לארצות הברית. לעתים מדינה מתמוטטת תחת לחץ חיצוני - ולעתים היא מחליטה שאין לה שום בררה אלא לצאת למלחמה למען הכבוד הלאומי, כמו יפן במלחמת העולם השנייה.
בכל מקרה אחרי שנות עמעום דיפלומטי דבר חשוב אחד עשה נאום פומפאו - לכולם ברורים קווי הגבול, ומה מוטל על הכף. הוא הדגיש שהמטרה היא להגן על האמריקנים. לא על העולם, לא בעלי בריתה של ארצות הברית באזור - גם לא ישראל - אלא על אמריקנים ארצות הברית מכתיבה תנאים ודורשת שיתייצבו לידה.