בקולנוע ההוליוודי יש מדי פעם סצנה שבה הגיבורים נקלעים לסצנה שחורה. כשהאחים בלוז מגיעים לכנסייה שבה הכומר קליאופוס ג'ונס - הוא ג'יימס בראון - נושא דרשה מרטיטת לבבות, כשהסטודנטים הפרועים של אחוות בית החיות מגיעים למועדון רית'ם-אנד-בלוז, כאשר לבן אחרי לבן מנסה להיות היפ, להיות קול, או בקיצור להיות שחור. תמיד זה מסתיים בדרגות שונות של מבוכה. הפעם, מעבר השני של האוקיינוס האטלנטי, זה היה הפוך. שונה ומרגש לרבים, ומן הסתם חילול הקודש לרבים אחרים.
החתונה של הנסיך הארי ואהובתו מייגן מרקל, ששודרה בשידור ישיר לכל קצות העולם הוכיחה שוב את יכולתה של משפחת המלוכה הבריטית להשתנות ולהתגמש נוכח הדרישות של עולם כה שונה מבעבר. פרט לכמה זקנים מופלגים, אין שום בריטי שיכול לזכור עולם שבו לא נוכחת המלכה אליזבת השנייה. בתקופת חייה של המלכה האימפריה לחמה בנאצים, התכווצה, נעלמה, משפחת המלוכה עברה מהפכים, הפופולריות שלה צנחה ושוב עלתה. אליזבת למדה להסתגל, להשתנות ולשנות - בגיל שבו שאר המין האנושי נמצא עמוק בתוך הפנסיה.
אחותה של המלכה אליזבת לא יכלה להתחתן עם אהוב לבה - טייס מעוטר של חיל האוויר המלכותי, אנגלי לבן אבל לא בן אצולה. הדוד רבא שלה נאלץ לוותר על כס המלכות כי רצה להינשא לאמריקנית גרושה. והנה, הנכד שלה מתחתן עם אמריקנית גרושה - שהיא גם אפרו-אמריקנית למחצה ומבוגרת מהחתן. בלשון המעטה, ואין כמו הבריטים בלשון המעטה, זה לא מובן מאליו.
הכלה לא מגיעה רק כדי להיות סינדרלה - כלה פעורת עיניים מהכבוד שנפל בחלקה. ראו, ובעיקר שמעו את טביעות אצבעותיה בטקס. היא הדגישה לא רק את הצד הפמיניסטי והמודרני שלה, למשל כשלא אמרה שהיא מתחייבת לציית לבעלה, אלא גם את הצד האמריקני מאוד - הצד השחור מאוד, במובן הטוב של המילה.
ראשית, הדרשה. נכון, הארכיבישוף מקנטרברי ג'סטין וולבי אמר את דבריו באופן שנראה לנו מוכר - הרי ראינו ושמענו דרשות כאלה בכנסיות כפריות אינספור בסרטים כמו "ארבע חתונות ולוויה אחת" ובסדרות טלוויזיה. אבל מיד אחריו עלה הכומר האמריקני מייקל ברוס קארי. הוא לא דיבר על האל, או לא רק עליו. הוא דיבר על אהבה - לא בין בעל לאישה אלא בין בני אדם. הוא נשא דרשה מלהיבה ומעוררת, וגם ארוכה, יש לומר. מי שעצם את העיניים שמע את ההשראה לדרשה, ד"ר מרטין לותר קינג כמובן.
הדרשה הייתה מהסוג שהלהיב את המאמינים ועורר אותם בכנסיות של הדרום העמוק, שם המטיפים חזרו על המסר בפני צאן מרעיתם המעונה, המושפל, המדוכא, שאינו יודע קרוא וכתוב. אז נכון, היו לנו שני אנשי כנסייה במדי המקצוע - אבל הם לא יכלו להיות שונים יותר. ולא, זה לא רק צבע העור. יש כמרים שחורים מאופקים, וקארי לא נמנה עליהם.
כמו שכל כלה וחתן יודעים, בחירת השיר המלווה את הטקס אומרת משהו עליהם ועל המסר שהם מעבירים זה לזה ולקהל באולם (במקרה הזה, גם לשני מיליארד האנשים הצופים בבתיהם). השיר הוא שיר נשמה קלאסי של הזמר בן אי. קינג - Stand By Me - עמדי לצדי.
לא ניקח את ההשוואה לקומדיה אמריקנית רחוק מדי. לא ראינו כאן את סצנת הסיום של "הנזירות בלוז", שבה הכנסייה כולה קמה לרקוד ולשיר שירי נשמה. ראינו קפלה אנגלית מהמאה ה-15, בטירה עתיקה המזוהה עם בית המלוכה. ראינו חליפות וכובעים כמיטב המסורת הבריטית ומכוניות רולס רויס נוצצות. ראינו נסיכים לבושי מדים, מדגישים בכך שהם בראש ובראשונה ממלאי חובה. לא נסיכונים חסרי אחריות ופוחזים, אלא אנשים המייצגים יום יום ושעה שעה את הממלכה המאוחדת, את המותג בריטניה, את המותג משפחת המלוכה הבריטית.
השיר Stand By Me בחתונה המלכותית
עם ההמנונים, הכרכרות, דגלי אנגליה ומה לא, פרץ לקפלה גם משב רוח אחר. זה שהחל עם הנסיכה דיאנה, המשיך בוויליאם והארי ולא הוכתם גם כאשר היו שיות שחורות במשפחה - שרה פרגוסון למשל.
אפשר לראות את זה גם כך: זוג צעיר ומאוהב, שמכריח את משפחת החתן הצפודה קמעא להתגמש, להכניס שמחת חיים. חשבו על כל קומדיית בורקס שבה ראיתם חתונה בין משפחה אשכנזית גנרית למשפחה ספרדית גנרית - תכשיטים מצד אחד, שמחת חיים מהצד השני. וכמו שהקומדיות לא משקפות את החיים, כך גם הטקסים. אך ההבדל חשוב: את הטקס הזה ראתה בריטניה כולה. הם ראו איך באולם בקתדרלה לא נמצאים רק רוזנים אירופים לא רלוונטיים, אלא בני הדור החדש של בריטניה ואמריקה הקוליות - דיוויד בקהאם ואשתו ויקטוריה, אופרה ווינפרי, ג'ורג' קלוני ואשתו אמל, ורבים רבים אחרים.
ומה הלאה? ראשית, שיהיה במזל טוב. אך האם מרקל תוכל לעמוד בעומס הבלתי אפשרי של עמידה בעין המצלמה 24/7? כשכל עווית, קריצה ושמלה מנותחות לעייפה?
הזוג המלכותי החדש צריך להחזיק מעמד עשור וקצת, עד שג'ורג', שרלוט ולואי האחיינים יגיעו לפרקם. אחרי הכל, הם היורשים של אביהם, שיירש את סבם. תשומת הלב תתמקד בהם, ואז אולי אפשר יהיה לאחל להארי ולמייגן את שורת הסיום של כל אגדה המכבדת את עצמה - והם אכן יחיו באושר ובעושר, עם המנונים אנגליקניים - ועם שירי נשמה אמריקניים.
