שר החוץ האמריקני, מייק פומפאו הציג הערב (שני) את האסטרטגיה של ארצות הברית נגד איראן. זה היה נאום חד ונוקב שבו הבהיר כי ארצות הברית לא תסיר את הסנקציות מעל איראן כל עוד הרפובליקה האיסלאמית ממשיכה את תמיכתה בטרור במזרח התיכון, מקדמת את תכנית הטילים הבליסטיים, וקוראת להשמדת ישראל. זה גם היה נאום מדיניות החוץ הראשון של פומפאו מאז נכנס לתפקידו, וניכרו בו שני הבדלים משמעותיים בהשוואה לקודמו בתפקיד: ההבדל הראשון הוא המדיניות עצמה, שנראית קרובה הרבה יותר לזו של טראמפ מאשר למדיניות שקידם רקס טילרסון, אשר תמך בהישארות הסכם הגרעין על כנו והסתייג מהעברת השגרירות לירושלים.
ההבדל השני הוא האמון שפומפאו זוכה לו מן הנשיא. טילרסון אמנם נסע ברחבי העולם ונפגש עם מנהיגים, אולם לא אחת הנשיא סתר את עמדותיו בפומבי, כולל בחשבון הטוויטר שלו. הדוגמה הטובה ביותר לכך היתה באוקטובר 2017, אז אמר טילרסון כי ישנו חלון הזדמנות דיפלומטי לפתרון המשבר עם צפון קוריאה. בתקופה ההיא, טראמפ וקים החליפו איומים הדדיים, והנשיא לא התלהב בכלל מן המגעים שקידם שר החוץ שלו. "אמרתי לרקס טילרסון, שר החוץ הנפלא שלנו, שהוא מבזבז את זמנו במשא ומתן עם איש הטילים הקטן. שמור על האנרגיה שלך, רקס, אנחנו נעשה מה שצריך!", כתב אז הנשיא. עם פומפאו, ברור מן ההתחלה שזה לא המצב, וכשהוא נואם על מדיניות החוץ של ארצות הברית כלפי איראן, למשל, אין ספק שזו גם עמדת הבית הלבן.
יש לציין כי במקביל הודח גם היועץ לביטחון לאומי, הגנרל הרברט מקמסטר שנחשב לבן ברית של טילרסון, והוחלף בג'ון בולטון, הקרוב מאוד מבחינה אידיאולוגית לשר החוץ החדש. שני המינויים הללו מסמלים שינוי תפיסתי משמעותי במעגל היועצים הקרוב של הנשיא.
שלושה שבועות בלבד חלפו מאז שאושר מינויו של מייק פומפאו. מיד אחרי אישור המינוי בקונגרס בסוף חודש אפריל, הוא חצה את הכביש לעבר בית המשפט העליון, שם הושבע לתפקידו. משם, המשיך הישר לבסיס חיל האויר אנדרוז, ועל המטוס כבר חיכה לו כל הצוות וקיבל אותו במחיאות כפיים. כעבור דקות, הוא המריא לנסיעה המדינית הראשונה שלו: הוא ביקר בירושלים ובריאד, בבריסל ובעמאן. קודמו בתפקיד, טילרסון, לא היה בישראל במשך כמעט שנה וחצי בתפקיד. לפומפאו זה לקח שלושה ימים. בביקורו באזור הוא נמנע מהגעה לשטחי הרשות הפלסטינית.
לפני כשבועיים, פומפאו נסע לקוריאה הצפונית, לפגישה שנייה במספר עם קים ג'ונג און, כדי "לתפור" את הפרטים הנוגעים לפגישה המתוכננת עם הנשיא טראמפ בסינגפור בחודש הבא. מן המפגש הזה הוא שב עם שלושת האזרחים האמריקנים השבויים, מהלך שסיפק לטראמפ תמונת ניצחון דיפלומטית. וזה לא היה הביקור הראשון. חודש קודם לכן הוא ביקר בדיקטטורה המבודדת בתור ראש ה-CIA. כל השליחויות הללו ששר החוץ האמריקני מבצע עבור הנשיא מחזקות את הרושם כי להבדיל מטילרסון, טראמפ סומך על פומפאו ורואה בו איש אמונו.
"הוא עושה שתי עבודות בבת אחת. הוא החל למלא את התפקיד המסורתי של מזכיר המדינה לפני שהוא אושר באופן רשמי", הסבירה לוואלה! NEWS אן גייראן, המסקרת את הבית הלבן עבור ה"וושינגטון פוסט". היא אמרה כי דווקא בתור ראש ה-CIA היה היגיון לשלוח את פומפאו לקוריאה הצפונית ולא את טילרסון בשעתו. "זה היה מבצע מודיעני, אבל גם ערוץ תקשורת. כיוון שאין לנו עם קוריאה הצפונית קשר דיפלומטי, ה-CIA היה ערוץ חשוב כדי להעביר את המסרים האלה. על אף שאף ממשל לא מדבר בגלוי על הקשרים האלה, זה היה הגיוני מתוקף העובדה שערוצים אלה קיימים שהוא יהיה האדם הטוב ביותר לעשות זאת".
לטענת גייראן "לקוריאה הצפונית לא אכפת מהפרוטוקול", זאת בהקשר להחלטה לשלוח את פומפאו לקוריאה הצפונית בתור ראש ה-CIA, עוד טרם מונה לתפקידו הנוכחי. "הם רצו לדעת האם האדם שהם מדברים איתו זה מישהו שבאמת מדבר בשם הנשיא ויכול לגרום לדברים להיעשות - לקבוע את הפגישה. זה יהיה אסון לשני הצדדים אם הדבר הזה ילך רע, אבל זה יהיה יותר גרוע עבור קים, ולכן הצפון קוריאנים רוצים לדעת מראש שגבולות הדיון ברורים ושהם יכולים לצאת מזה עם משהו טוב. פומפאו, מנקודת מבטם, הבטיח להם שזה נכון והם הסכימו. קים לא היה עושה את ההכנות האלה אם הוא לא היה מרגיש שזה נעשה בתום לב".
כשהיא נשאלה על השינוי בגישה של טראמפ כלפי פומפאו בהשוואה לקודמו בתפקיד, שהנשיא למעשה לא נתן לו את המושכות ביחסי החוץ מן היום הראשון, ענתה: "אני חושבת שטראמפ מאוד מחבב אותו, וטוב לו שמישהו כזה אחראי על יחסי החוץ. מדובר בזירה פעילה מאוד כרגע, אחרי שנה שבה הממשל התעסק כמעט אך ורק בענייני פנים. כעת, הבית הלבן פונה למדיניות חוץ ולא רק לנושאי הגירה ומסחר. בזמן הזה, ובעת שטרמאפ מסתכל מסביב לעולם, יש לו מישהו שהוא באמת יכול לדבר איתו. הניגוד מול טילרסון? זה ברור, תסתכל על כמות המחמאות שהוא חולק לו".
"טראמפ היה שואל לדעתו בעוד טילרסון נוכח"
מייק פומפיאו, בן 54, נולד בקליפורניה, והוא בן למשפחה ממוצא איטלקי. בצעירותו למד בבית הספר "לוס אמיגוס", שם גם שיחק כדורסל בנבחרת של בית הספר. הוא נבחר לארבע תקופות כהונה רצופות בבית הנבחרים מטעם מדינת קנזס, ומיד לאחר שנבחר בפעם הרביעית לתפקיד הוא מונה לראש ה-CIA על ידי טראמפ. כחבר בבית הנבחרים, היה חבר בוועדת המודיעין וכן כחבר בוועדת החקירה לאירועי המתקפה על שגרירות ארצות הברית בבנגאזי בתקופה שבה הילרי קלינטון היתה שרת החוץ. הוא משתייך לאגף מסיבת התה, בקצה הימני של המפלגה הרפובליקנית.
לפני כן היה איש עסקים בחברות שעסקו בייבוא משאבות נפט וכן בייצור רכיבים לתעשיית הביטחון והחלל. הוא למד במכללה הצבאית "ווסט פוינט", וכקצין בצבא ארצות הברית הוא שירת באירופה בתקופה שלפני נפילת חומת ברלין. לאחר מכן, למד משפטים באוניברסיטת הרוואד, והיה בחבר העורכים של כתב העת הנחשב Harvard law Journal.
הוא חולק השקפת עולם מאוד דומה, שלא לומר זהה, עם הנשיא טראמפ. שניהם היו מתנגדים חריפים להסכם הגרעין עם איראן, שניהם תומכים באופן מובהק בישראל בכל הנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שניהם תומכים בהשארת מתקן המעצר בגוואנטנמו פתוח ושניהם תומכים בעינויים כטקטיקת חקירה של חשודים בטרור.
היחסים בין השניים נוצרו בין היתר סביב שולחן הקבינט. "לטראמפ נהיה נוח עם פומפאו בתקופה שהוא כיהן כראש ה-CIA. הם לא ממש הכירו לפני כן, כי הוא היה חבר קונגרס. אבל לאורך השנה הזו, השניים האלה, שגם ככה חלקו עמדות דומות - הרגישו שיש קונטרה לטילרסון", הסבירה גייראן. "טראמפ היה פונה לפומפאו בישיבות קבינט ושואל מה דעתו, מבקש ממנו לדבר על דברים שהם תחת האחריות של טילרסון, בעוד שר החוץ יושב מסביב לשולחן. היה ברור שהוא פונה למישהו שנוח לו איתו", המשיכה. "טראמפ אומר שהוא אוהב לשמוע ויכוח בין היועצים, אבל בתוך כל ההחלטות האלה, ברור שהוא רצה מישהו לידו שמייצג אותו ושהוא מרגיש יותר קרוב אליו".
כשהיא נשאלה מה פומפאו מביא איתו לתפקיד ועל מה עלינו לצפות ממנו, הצביעה גייראן על עמדתו העקבית של שר החוץ החדש נגד הסכם הגרעין. "אנחנו לא יודעים לגמרי איך הוא יעשה את העבודה", אמרה. "אנחנו יודעים שיש לו השקפות שונות מאוד. ההשקפות שלו הן בדיוק כמו של טראמפ, והעסקה עם איראן היא הדוגמה המושלמת לכך. טילרסון אמר לטראמפ מההתחלה ש'אולי אתה לא אוהב את העסקה אבל זה עדיף מכלום', ואתה יכול לראות איזה טיעון ניצח".
כעת, השאלה הגדולה שנותרת פתוחה היא שאלת הוועידה עם קוריאה הצפונית. בימים האחרונים לא ברור אם הוועידה תתקיים או לא. לדברי גייראן, "אני חושבת שיש פה הזדמנות. טראמפ עושה זאת הפוך מאיך שהתנהלו משאים ומתנים קודמים שנבנו על בסיס המון פגישות קטנות ופגישות הכנה. הוא רואה את עצמו כאיש שסוגר עסקאות, וזו הזדמנות עבורו להראות שהוא יכול לבסס יחסים אישיים עם המנהיג של הצד השני. זו כמובן לא גישה קונבנציונלית, אבל זה לא אומר שזה לא יצליח".
היא הוסיפה כי טראמפ "רואה את האיום העצום של קוריאה הצפונית, והוא מרגיש שיש לו מחויבות לטפל בזה. הוא קיבל ביקורת רבה על הטון שלו כלפיהם בשנה שעברה. בשבוע שעבר הוא התבדח, והסביר שכעת הוא מנסה לרכך את זה. אבל ברור שהוא רואה את האלטרנטיבה לשלום כאיום ממשי על האינטרסים של ארצות הברית, ולכן הוא מעוניין לנסות ולסגור עסקה".