בין המפגינים העזתים ליישובים סמוכי הגדר: מבט מהגבול הנפיץ

ממזרח לגדר המערכת ניצבת תלולית עפר שבנו הדחפורים של חיל ההנדסה באוגדת עזה לאורך מוקדי ההפגנות. צה"ל הציב בכל 150 עד 200 מטרים בממוצע רשתות הסוואה שבהן הצטופפו חוליות הצלפים. העשן הסמיך, הרוח החמה והאבק שהגיע עם הרוח המערבית מהים כיסו את עמדות הצלפים. בזמן שהעשן השחור נדד מערימות הצמיגים שהעלו באש הפלסטינים, בשילוב החום הכבד ולהקות הזבובים, התמודדו הצלפים עם משימת איתור הפלסטיני שעוד רגע יגיע לגדר, ישחית אותה ויפתח בה פתח כדי לחדור לשטח מדינת ישראל.

למרגלות תלוליות העפר הציב צה"ל כוחות עתודה, תחת צליות ורשתות הסוואה, שאבטחו את הצלפים. חלק מהם העבירו את הזמן בשיחות נפש, והחלק האחר ישנו על מיטות מתקפלות. כשעייפים מאוד מצליחים לנמנם גם עם אפוד, ברכיות ונשק צמוד לגוף, מוכנים לכל אירוע. "תזכור דבר אחד כשאתה מביט מרחוק על הגבול", הסביר אחד הלוחמים שהגיע מהגדר. "עשן לבן זה שדה חיטה שעולה באש בגלל עפיפון בוער, ועשן שחור זה החרא שאנחנו נושמים כאן כל היום - עשן צמיגים".

בתדריך לפני העלייה לקו הגבול הסבירו המפקדים ללוחמים כי אחד התרחישים החמורים הוא שכוח משמעותי של מחבלים יחדור לישראל, יקיף את הכוח הקטן על תלוליות העפר וינסה לחטוף חייל. תרחיש שכזה הם אמורים לסכל. החידוד הקבוע הוא שתחת סכנת חיים ממשית, לפי מדיניות האש של צה"ל, הלוחמים לא צריכים אישור מאף אחד כדי לירות.

בצה"ל לא לקחו סיכונים, והעדיפו להציב גדר "תלתלית" כמכשול ממערב לגדר המערכת, על קו הגבול הדמיוני בין השטח הפלסטיני לישראלי. הגדר הפכה להיות יעד להתקפת המפגינים הפלסטינים מדי יום. הם מסתערים עליה וגוררים אותה באמצעות חוטי ברזל לעומק השטח הפלסטיני. למחרת כבר נכנסים דחפורים של צה"ל מוקדם בבוקר, לפני תפילות הצהריים, כדי לפרוס שוב קילומטרים של הגדר.

בין תלוליות העפר הגבוהות, שמהוות חומת מגן לכל מי שנמצא בשיפולים המזרחיים שלהן, לבין הכביש הסלול שמכונה "ציר בורמה", נבנה כביש אספלט רחב ידיים. בקצה שלו נבנית במלוא הכוח פיסת היסטוריה, עוד פרק של צה"ל בלוחמה נגד הטרור הפלסטיני. אותו רעיון הנדסי שיעצור את הזרוע האסטרטגית של חמאס: החומה התת-קרקעית לסיכול מנהרות שבונה מנהלת הגדרות בפיקודו של תת-אלוף ערן אופיר, הקצין שאחראי על כל בניית הגדרות בגבולות המדינה, וכרגע מחלק את זמנו בין עזה ללבנון.

הפרויקט ההנדסי של תא"ל אופיר הוא יעד משמעותי עבור חמאס, שמנסה להבין מה באמת עושים המנופים ומקדחי הענק לאורך הגבול. האם הם באמת יהיו אלה שיסתמו את הגולל על הרעיון הפלסטיני לבנות מנהרות התקפה לכיוון ישראל? לכן, יש להניח כי חמאס מתאמץ מאוד לאסוף מודיעין על הפעילות ההנדסית, ובלא מעט מקרים לשלוח חוליות טרור שיציתו את הכלים ההנדסיים כדי לעכב את העבודות. כרגע זה לא ממש הולך לו.

מתוך 65 קילומטרים של גבול, נבנתה חומה תת-קרקעית לאורך תשעה. קצב בניית החומה עומד בתכניות של משרד הביטחון. קצב העברת מוטות הברזל לכיוון הגבול והעברת מכליות הבטון המיוחד מעידים על העוצמה של הפרויקט ועל עלותו, שנאמדת במיליארדי שקלים, אבל שווה כל שקל. לאחר מכן יקים תא"ל אופיר על החומה גדר ברזל גבוהה כמו בגבול מצרים, ירדן, רמת הגולן וקטעים מלבנון. הסיכוי שמחבלים יצליחו לעבור אותה הוא קלוש.

מבט ממעוף הציפור על המשך הדרך מגלה עוד עמדות צלפים בהתאם לריכוז ההפגנות סביב הגדר. כוחות סיור של צה"ל על גבי ג'יפים מאובזרים באנטנות - ג'יפים מסוג "דוד", חמושים בתותחי גז מדמיע, שיודעים להטיל על אזור הגדר מטח של רימונים. בחלק מהמקרים, ובגלל כיוון הרוח, ענן הגז נוחת על עמדות הצלפים. רכבי שטח אחרים שמוצבים במקום משמשים את יחידות העילית להעביר לוחמים מנקודה לנקודה במהירות ולהגיב לתרחישים שונים בהפתעה.

נגמ"ש הנמר מככב בגבול עזה בשבועות האחרונים, מאז החלו ההפגנות נגד הגדר בסוף מרץ. עד אז היה הנמר פעיל בעיקר בגזרות מתוחות במיוחד, כמו בגבול הצפון. אין עוררין על יכולת הנשיאה והתמרון של הנמר, גם תחת אש ובפני סכנת מטעני החבלה. לא הרחק ממנו, מדי כמה דקות ניתן לראות טנקי מרכבה סימן 4 "עטופים" במערכת מעיל רוח, שמגנה מפני כל סוגי טילי הנ"ט, כולל המתקדמים שבהם.

באזורים מסוימים נבנו במות שמאפשרות תצפיות באמצעות טכנולוגיות כבדות במיוחד. מעת לעת מגיעים לשם קצינים בכירים וגורמי מודיעין כדי לבחון מקרוב את מה שקורה בצד הפלסטיני ואת האופן שבו צה"ל מתמודד עם ההפגנות, כולל בכירי הזרוע הצבאית. במקרה אחד לפחות ראה מפקד החטיבה הדרומית, אלוף-משנה קובי הלר, את מפקד חטיבת רפיח.

מבט במשקפת מגלה אלפי פלסטינים בקרבת הגבול, ערימות צמיגים בוערים שעשן שחור מיתמר מהם, אוהלים, שירותים ודוכני אוכל ושתייה, מסיתים צועקים באמצעות מגפונים וכן מאות מפגינים משולהבים ואלימים בחזית. חלקם משליכים אבנים ובקבוקי תבערה ואחרים מתקדמים בזחילה לעבר הגדר, תוך שהם נותנים לענני הגז המדמיע לעבור מעליהם. זוהי משימה לא פשוטה עבור צלף לכוון את הקנה לעבר מפגין בצורה שכזו.

ברקע ניתן לראות בנייה חסרת תקדים בצד הפלסטיני, הכוללת מבנים שנוגסים באדמות החקלאיות ומגדלי מגורים שחלקם, על פי גובהם הרב ומספר החלונות המצומצם, עשויים לשמש כמבנים צבאיים, לא הרחק מהגבול.

מחשבה רבה הושקעה בצה"ל לקראת ההפגנות, וגם במהלכן, בניסיון ללמוד תוך כדי תנועה וליישם לקחים. בחלק לא מועט מהאירועים אפשר היה לראות את קצין חי"ר וצנחנים ראשי תת-אלוף רסאן עליאן משוחח עם מפקדים ולוחמים כדי להבין מה הפערים המבצעיים וכיצד ניתן לצמצם אותם. כך, למעשה, עלתה הדרישה לשימוש ברחפנים לטיפול במפגינים כשהם במרחק רב מהגדר, ולא כשהם מסתערים עליה. מפקד זרוע היבשה אלוף קובי ברק, אישר באופן מיידי פיתוח ורכש כלים מתאימים למשימה זו.

בקרבת הגבול ניתן היה לראות גם את ראש תורת חיל הרגלים והצנחנים אל"מ שוקי ריבק, שנע בין כוחות חטיבת גולני שנפרסו בשטח בתגבור פלס"ר שריון, חיל האיסוף הקרבי, מפעילי הרחפנים ולוחמי גבעתי. מפקד חטיבת גולני אל"מ שלומי בינדר מעולם לא ספג כמות כזאת של עשן, ובטח שלא נשרף תחת קרני השמש לאורך זמן ממושך.

אפילו הרמטכ"ל רב-אלוף גדי איזנקוט, הרבה לבקר בשטח ולדבר עם המפקדים על מדיניות הוראות הפתיחה באש, זאת כדי למנוע אירועים חריגים או דילמות ו"שטחים אפורים", במיוחד בקרב הצלפים. היו רגעים שבהם מפקדי הגדודים נדרשו לאשר כל ירי בנפרד, וגם כאלה שבהם מפקד החטיבה המרחבית הדרומית, אל"מ הלר, החליט שכל ירי יעבור את אישורו.

בצה"ל הסבירו שכל ירי של צלף מקבל אישור, מתועד בווידאו או לחילופין נרשם בפנקס ומפוקח מחדרי הפיקוד הקדמיים ומהחמ"ל המרכזי. בתוך כך, דילמות ברורות עברו תחת עיניהם של היועצים המשפטיים בפיקוד, שקיבלו תגבור. את האירועים החריגים בוחן כבר בימים אלה צוות מטכ"לי בפיקודו של תת-אלוף מוטי ברוך, ראש חטיבת התורה וההדרכה באגף המבצעים.

היקף ההרוגים עד להפגנה בשבוע שעבר עמד על 54 בני אדם. ביממה אחת התווספו 61 מפגינים - על אף שמאוחר יותר אחד מבכירי חמאס טען כי 50 מהם הם פעילי הארגון. למרות זאת ישנו ויכוח על היקף ההרוגים.

בצה"ל ניסו להסביר כי לא מדובר בהפגנות אזרחיות, אלא בהפגנות משולבות בטרור עממי שבהן משליכים בקבוקי תבערה, מטענים וכן גולות מתכת שפוגעות בשמשות כלי הרכב הממוגנים ומאיימות לפעור בהן חורים. מפגש בין גולה שכזו במהירות גבוהה עם ראשו של חייל יכול להסתיים במוות. היו גם מקרים של ירי אש חיה מתוך המון המפגינים לעבר חיילי צה"ל שהסתיימו ללא נפגעים. במקרים בודדים חוליות טרור ניסו להגיע אל הגדר, לפגוע בה ולפתוח פתח עצום שיאפשר נהירה לשטח ישראל. במקרים אחרים הגיעו חוליות כדי לבצע פיגוע בגזרה.

אף אימון או הכשרה לא היו מכינים את כוחות צה"ל להפגנות המונות 40 אלף אזרחים, במספר רב של מוקדים, על פני 65 ק"מ. כל מפקד גדוד שעמד בין ההפגנות והביט לאחור - ראה את קו היישובים ואת מוצבי צה"ל הקרובים והבין את חשיבות ההגנה על קו המגע. המחשבה על כך שהוא עשוי להיפרץ אמורה לעורר בכל מפקד מתח עצום, בלשון המעטה.

למרות זאת, בצה"ל העדיפו להגיע אל ההפגנות בכוחות מתוגברים ודרוכים לקראת כל ניסיון פריצה או פעולת טרור. מודיעין איכותי לא יכול להכין לכך, מכיוון שקשה לנבא את המחשבות של המון פלסטיני מוסת ומשולהב שברגע אחד עשוי להחליט להסתער בלי כל הסבר הגיוני כשניצבים מולו 150 צלפים, מהטובים שיש לצה"ל, ומאחוריהם כוח אש עצום.

מפקדים בצה"ל קיימו שיחות מקצועיות עם מפקדים במשמר הגבול, שמוגדרים כמומחים הטובים ביותר בישראל, להתמודדות עם הפרות סדר. המסר שעבר לצה"ל היה ברור: צריך לדייק, לברור את המטרות ולהיות נחוש כדי לייצר הרתעה. אחרת זה יהיה בלתי סביר לעצור המון מסתער.

כך למעשה הפכו הצלפים ל"אמצעי אל-הרג", לפי הגדרת מפקדים בצה"ל. לדבריהם, מצד אחד מדובר בנשק חם שמסוגל להרוג, ומצד שני רמת הדיוק והיכולת לבחור את המטרות שמתאפשרת עקב טווחי הירי הרחוקים גרמו בעיקר לפציעת המפגינים שנבחרו בקפידה.

בזמן שעפיפונים בוערים ריחפו בשמיים ועברו אל הצד הישראלי, על הקרקע התנהל תרחיש "הוריקן". זה השם שניתן לרגע שבו תצפית מדווחת על מחבלים שזוחלים לכיוון הגדר בלילה וביום. המפקדים בחנו את המקרה והחליטו האם לאשר ירי או לא. במידה שניתן אור ירוק, תהיה משימת הצלפים לסכל את האירוע. המחבלים יסתתרו מאחורי תלוליות עפר, יתחפרו מתחת לאדמה במידת הצורך, ויעשו הכול כדי להקשות על הצלף ש"נכנס בין כוונות", לוקח נשימה ארוכה ומביא בחשבון את הטמפרטורה והרוח כדי לדייק בפגיעה במטרה, לפני שהוא סוחט את ההדק בעדינות.

למרות הביקורת על השימוש הצלפים, לפחות בגזרת החטיבה הדרומית לא אותרו אירועים חריגים של ירי בניגוד להוראות הפתיחה באש. העובדה שנבחרו למשימה צלפי יחידות העלית של צה"ל בסדיר ובמילואים הקלה על ביצוע המשימה ועל תהליך קבלת ההחלטות של המפקדים.

בזמן כתיבת שורות אלה ממשיכים חיילי צה"ל להתמודד עם הפגנות אלימות על גבול רצועת עזה. עוד נכונו להם אתגרים, מאחר שהאויב תמיד לומד ומשתפר וצה"ל נדרש תמיד להקדים אותו בצעד אחד לפחות. זו מערכה אחת שטרם הסתיימה. בקרוב תחל המערכה מול משרד האוצר למימון ההוצאות הגדולות של מבצע "שומרי הסף".