ההפגנות על גבול הרצועה - כל העדכונים:
- בצה"ל נערכים ליום נוסף של עימותים
- יותר מ-40 אלף פלסטינים הפגינו אתמול ב-12 מוקדים
- משרד הבריאות הפלסטיני: 59 אזרחים נהרגו בעימותים
- צה"ל חיסל חולייה של שלושה מחבלים שהתכוונה להניח מטען בגדר
- חיל האוויר תקף חמש עמדות של חמאס
- מעבר כרם שלום נפתח למעבר סחורות
-טורקיה ודרום אפריקה החזירו את השגרירים להיתייעצות
זה היה ללא ספק אחד הימים הדו-קוטביים ביותר בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כמעט בגדר מציאות בלתי נתפסת. בעוד הצמרת הישראלית, בלוויית כמה פקידים אמריקנים בכירים, חוגגים את העברת שגרירות ארצות הברית לירושלים, ועוד עשרות אלפי ישראלים מקבלים את פניה של נטע ברזילי בכיכר רבין בתל אביב - ברצועת עזה נספרו 59 הרוגים, לא פחות, מאש חיילי צה"ל שניסו למנוע מהם לפרוץ את גדר הגבול.
היום הזה הפך לאחד מימי האבל הקשים ביותר שידעה עזה, בוודאי שלא במהלך מלחמה. המועד שבו התחוללו כל האירועים אינו מקרי, כמובן, ומתקשר לסתירה שבין הנרטיב הפלסטיני לזה הישראלי: הפלסטינים מציינים היום, 15 במאי, את ה"אסון", הנכבה, לנוכח ההכרזה על הקמת המדינה ב-14 במאי 1948, יום לפני פקיעת תוקפו של המנדט הבריטי בפלשתינה.
יום חגם של הישראלים הפך ליום אסונם של 55 משפחות עזתיות, ועוד עשרות משפחות של פצועים באורח קשה שחייהם ישתנו לעד. בערבו של יום המלחמה בעזה והחגיגות בתל אביב ובירושלים, נדמה שהקרע בין שני העמים התרחב לו עוד יותר ושהשנאה רק גדלה.
אבל אולי צריך להתחיל מהסוף. בשעות אחר הצהריים, לפחות במאהל מחאה אחד על הגדר, עברו אנשי חמאס בלבוש אזרחי והורו למשתתפים "לכו הביתה". זו הייתה התפתחות בלתי צפויה בעלילה, שבאה זמן קצר לאחר ההפצצות הישראליות על כמה יעדי חמאס ברצועה, כאשר כבר ברור שיש עשרות הרוגים ויותר מ-2,000 פצועים. בשעות הערב, לאחר שנפוצו השמועות כי חמאס רוצה להפסיק את המחאה ואת הניסיונות לפרוץ את הגדר, כינס אחד מראשי חמאס ברצועה, חליל אל-חייה, מסיבת עיתונאים בעזה ושם הודיע כי "ביום מבורך זה נמשכת צעדת עמנו הלא אלימה". זו הייתה הודעה מפתיעה עבור ארגון שדגל מאז ומתמיד ב"התנגדות צבאית" - פיגועים ורקטות נגד ישראל - ובוודאי לאחר שיותר מ-50 פלסטינים נהרגו מאש חיילי צה"ל. רבים בעזה העריכו לפני אירועי אתמול שאם מספר הפלסטינים ההרוגים יהיה גבוה, הרי שחמאס יחדש את ירי הרקטות. אולם חמאס מודל 2018 למד להשתמש בסיסמאות שמזכירות את אלה של יו"ר הרשות אבו מאזן - "התנגדות לא אלימה" ו"מאבק עממי" למשל.
בחלוף זמן קצר, הוועדה שמארגנת את ההפגנות בעזה קראה להמשיך בתהלוכות בימי שישי, ולאחר מכן למקד מאמץ מיוחד ב-5 ביוני - הוא יום הנכסה, יום התבוסה (לציון מלחמת ששת הימים). הקריאות האלה שיוצאות מהרצועה מרמזות שעל אף המספר העצום של ההרוגים, חמאס אינו ממהר לשבור את הכלים. במידה רבה, הארגון תומך בהמשך התהלוכות ה"לא אלימות", כהגדרתו, כל עוד הן תחת שליטה ולא רוצה, כך נראה, להיגרר למלחמה כוללת. מבחינת חמאס, אתמול אחר הצהריים הגיעה נקודה מסוימת שבה הוא כמעט איבד שליטה, אז ברור היה שפני הדברים להסלמה, שישראל עושה שימוש בחיל האוויר שלה, ושעוד ועוד פלסטינים מוכנים לרוץ לעבר הגדר ולהקריב את חייהם.
נראה שמישהו בצמרת חמאס חישב אתמול באותה הנקודה מסלול מחדש, ונתן את ההוראה לעצור את ההפגנות ולהרגיע מעט את הרוחות. על פי מקורות פלסטיניים בעזה, אין מדובר בעצירה מוחלטת של ההפגנות אך לפחות בניסיון לשלוט בהן בצורה טובהדר יותר. ושוב - המשמעת שהצליח חמאס להפגין, לא רק בקרב המפגינים אלא גם בקרב הקבוצות החמושות - שכולן נמנעו בלילה האחרון מירי תגובה לעבר ישראל - מלמדת משהו על יכולת השליטה המרשימה של הארגון במתרחש ברצועה.
עבור חמאס יש בשלב זה עדיפות למאבק בדרך זו - כלומר, הקפאה לזמן מה של דרכי "ההתנגדות" הקלאסיותיר של הארגון, כמו ירי רקטות ופיגועים מעזה, והתמקדות בתהלוכות בשליטה. מתברר שההפגנות העממיות הללו הביאו לא מעט הישגים לחמאס, ולכן הוא רוצה בהמשכן: השיח הפנים-פלסטיני הפוליטי מתמקד בתהלוכות השיבה, דעת הקהל הבינלאומית ממקדת את תשומת הלב שלה בנעשה ברצועת עזה, ואין כמעט מי שבא בטענות לחמאס (מלבד החברים בממשל האמריקני). כולם רואים בישראל אשמה במצב ובהרג האזרחים. ההבנה בחמאס בשלב הזה, כך נראה, היא שמלחמה עלולה לגרום נזק רב יותר מאשר תועלת. הארגון לא מעוניין להסתכן באובדן שליטה או בפגיעה בבכיריו, ואת המחיר היקר באמת שילמו הצעירים הפלסטינים שנהרגו אתמול בהמוניהם לעבר גדר הגבול.
ואכן, הצפייה בתמונות ובסרטונים שתיעדו את 40 אלף בני האדם שהגיעו לאזור הגבול מעלה תהיות לא פשוטות. כיצד זה שהנחיל האנושי הזה לא חשש לחייו, ורבים מהמשתתפים בתהלוכה ניסו לפרוץ את הגדר בשלב כזה או אחר ושילמו על כך בחייהם? ההסבר היחיד שניתן לכך הוא השילוב בין רצונם של הצעירים הללו להיות גיבורים בחברה שבה הם גדלו, לבין התחושה של רבים מהם ש"אין מה להפסיד", או במילים אחרות - הנכונות למות. החיבור בין הייאוש לבין הרצון לבלוט ולהצטייר כגיבור מהווה, כך נראה, מנוע לגיוס עוד ועוד מפגינים שמוכנים לעשות הכל כדי לפרוץ את גדר הגבול עם ישראל.
ועדיין, קשה לראות כיצד הטקטיקה החדשה יחסית מבית היוצר של חמאס, זו של התהלוכות בשליטה, מחזיקה מעמד עוד חודשים ארוכים. מספר המשתתפים בהפגנות אמנם הגיע אתמול לשיא חדש, אלא שבימי השישי האחרונים כבר ניכרה ירידה משמעותית בהיקף ההפגנות. ללא תמורה של ממש או שינוי במצב בעזה, לצד ירידה במוטיבציה של תושבי הרצועה להשתתף בתהלוכות, ניתן לשער שבשלב כזה או אחר חמאס עלול להתפתות ל"אינסטינקט הבסיסי" של הארגון, כלומר ליזום הסלמה צבאית באמצעות ירי רקטות, או לחילופין לנסות להוציא לפועל פיגועים בגדה ובכך להרחיק את סכנת המלחמה בעזה - אך להרוויח נקודות בדעת הקהל הפלסטינית, שדורשת נקמה.
