טראמפ החזיר את הבנים, אך נטישת הפסגה עם קים תהיה הרסנית

חמישי לפנות בוקר, בסיס חיל האוויר אנדרוז, פרברי וושינגטון הבירה. כ-150 עיתונאים מכל רחבי העולם עומדים על משטח הבטון הקר של מסלול הנחיתה, וממתינים. סביב השעה 2:00 לפנות בוקר הם מגיעים. תחילה סגן הנשיא מייק פנס נוחת במסוק. דקות אחריו, גם דונלד ומלניה טראמפ עם המסוק הנשיאותי, המארין 1. לא חולפות חמש דקות וגם שר החוץ מייק פומפאו נוחת במטוסו.

זה לא קורה בכל יום וגם לא בכל שבוע שהשלושה הללו נוכחים יחד באותו האירוע, דבר שמראה מה החשיבות שהנשיא רואה באירוע הזה.

במרכז הרחבה הוצבו שני מנופים שמרימים יחד דגל ענקי של ארצות הברית. בשעה 2:40 בדיוק, נוחת המטוס ועליו שלושת האזרחים האמריקנים ששוחררו מן השבי בקוריאה הצפונית. המטוס נוסע בדיוק עד לנקודה שבה הוא מקביל לדגל, ונעצר. זוהי תמונת הניצחון הדיפלומטית שטראמפ חיכה לה.

כבש המטוס נפתח, טראמפ ואשתו עולים יחד במדרגות, פוגשים את שלושת האזרחים אסירי התודה, ויורדים יחד עמם למטה. הנשיא מתקרב לעיתונאים, והוא במצב רוח מרומם. "אני בטוח שזה שיא רייטינג לשעה שלוש בלילה", הוא אומר, ומודה מקרב לב לקים ג'ונג און. "למה לדעתך הוא החליט לשחרר אותם מהשבי?" צועק לו אחד הכתבים, מנסה להתגבר על הרעש של מנועי הבואינג שעדיין פועלים. "אני חושב שהוא באמת רוצה להשיג משהו", משיב טראמפ.

אם הכל יילך כשורה, בעוד חודש, ב-12 ביוני, יתקיים אירוע שאפילו טראמפ מודה כי היה נראה בדיוני עד לפני כמה שבועות: נשיא ארצות הברית ושליט קוריאה הצפונית ייפגשו לוועידת פסגה בסינגפור. אירועי הלילה הזה, שבו שוחררו השלושה, היה מעין "דמי רצינות" מצידו של הרודן הצפון קוריאני בדרך למפגש שעיני כל העולם יהיו נשואות אליו.

האירוע המסקרן וההיסטורי הזה טומן בחובו הזדמנויות גדולות לצד ספקות רציניים באשר לרצינות כוונותיו של "איש הטילים הקטן", כפי שכונה על ידי טראמפ לא אחת (כינוי שבינתיים נזנח בניסיון לשפר את היחסים), והחשש כי כפי שקוריאה הצפונית עשתה פעמים רבות בעבר, מדובר בסך הכל בתרגיל שנועד לקנות עוד זמן.

בבית הלבן ובמחלקת המדינה מודעים לך היטב, ועושים הכל כדי להבהיר שטראמפ לא יגיע עד לסינגפור, מרחק של כמעט 20 שעות טיסה, רק בשביל תמונה משותפת מבלי שיובטח להם כי קים רציני בכוונותיו.

בשיחה עם וואלה!NEWS, אומר ד"ר הווארד סטופר, בכיר לשעבר במחלקת המדינה ששירת בשורה של תפקידים במשרד בין 1980 ל-2005, כי הוא ספקן באשר לכוונות של קים. סטופר, מרצה באוניברסיטת ניו הייב שמילא במשך שבע שנים את תפקיד סגן מנהל היחידה למאבק בטרור במועצת הביטחון של האו"ם, נחשב למומחה לביטחון לאומי, בדגש על חימוש גרעיני.

לדבריו, "קים משחק את זה יפה. הוא אומר, למשל 'הפסקתי את הניסויים', והוא יודע שזה מציב אותו במצב שבו הוא נראה כאילו הוא מבצע ויתורים שהם למעשה לא ויתורים. לומר 'אני לא אעשה יותר ניסויים' זה חסר משמעות. הוא יודע שתמיד הוא יוכל להמשיך את הניסויים בכל זמן שהוא יירצה, אלא אם כן יהיה הסכם שבמסגרתו ניתן יהיה להציב פקחים בשטח שיוודאו זאת".

סטופר הוסיף: "לומר שהוא מקבל את זה שתהיה נוכחות של האמריקנים בדרום קוריאה? זה למשל מעולם לא היה על השולחן מהצד של ממשל טראמפ. כלומר הוא מקבל פה משהו שלא הוצב כתנאי. הוא יודע היטב שהכוחות האמריקניים לא ייסוגו מדרום קוריאה בעוד עשרות שנים, גם אם המצב שם ישגשג, כפי שהיום - 70 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, יש לנו נוכחות צבאית בגרמניה".

הוא אומר כי התנהלותו של הרודן הצפון קוריאני היא חכמה, כיוון שהוא "נותן הצהרות שלמעשה מכירות במציאות בשטח בלי לוותר על דבר". עם זאת, הוא מסייג ואומר: "כן, יש פה טון שונה. טוב בהרבה שהוא ידבר כך, מאשר שיגיד 'אני עומד לשגר טיל גרעיני על ארצות הברית'. בסתיו האחרון, המילים הללו עוררו דאגה בכל דרום מזרח אסיה".

מה גרם לצפון קוריאה לשנות את הטון שלה כלפי אמריקה והמערב?

"קים רואה פה הזדמנות. משחקי החורף התקיימו בקוריאה הדרומית, וכמדינה ריבונית יש לו זכות לשלוח לשם ספורטאים. הוא רצה לשלוח ספורטאים, והתגובה של הדרום הייתה מאוד מקבלת וחמה. למרות שזה היה אחרי המועד האחרון לרישום, הם קיבלו בברכה משלחת מקוריאה הצפונית, משלחת הוקי והחלקה על הקרח. וכשהם הגיעו לשם האצטדיון הריע להם בתור קוריאנים", אמר.

לדבריו, "אחותו של קים קיבלה שם יחס של ראש מדינה. וזה גרם לקים להבין שאולי ניתן לעשות עם הדרום עסקים. כי מבחינתם כולם קוריאנים, אף שיש להם שתי מדינות נפרדות לחלוטין. הם רוצים לחוש אותו דבר כמו שהעם היהודי רוצה לשתף פעולה, על אף שיש בינינו חילוקי דעות בנושאים רבים, עדיין רואים אחד את השני כיהודים. ומשם נוצר מומנטום שהביא אותם לדבר על פגישת פסגה ופגישה עם טראמפ".

מדוע הוחלט לשלוח לשם את מייק פומפאו?

"יש לנו כמה ערוצים לדבר עם קוריאה הצפונית: בניו יורק (מטה האו"ם), בז'נבה ובבייג'ינג. אבל בסופו של דבר, כשרוצים לתכנן פגישת פסקה צריך מישהו בכיר בשטח. טראמפ שלח את פומפאו בשעתו כראש ה-CIA כי הערוצים באותו הזמן לא היו דיפלומטים אלא ערוצים של שירותי המודיעין. הם דנו שם בפרטים, מה יהיה המקום הכי טוב לעשות זאת. קיבלו אותו מאוד יפה, היו לו פגישות טובות, קים התייחס אליו מאוד יפה, וזה בהחלט נקודת פתיחה טובה".

על ההחלטה לקיים את הפסגה דווקא בסינגפור, הרחוקה מאוד מארצות הברית, אומר סטופר: "אחת הבעיות של הצפון קוריאנים היא שיש להם צי מטוסים מיושן מאוד שלא יכול לטוס רחוק מאוד, ובוודאי שלא יכול להגיע לאירופה, וזו הסיבה שבגללה נבחר המיקום".

עם זאת, הוא מבהיר כי המיקום הוא שולי והשאלה היא על מה השניים ידברו. "ארצות הברית דורשת שפירוז חצי האי הקוריאני יהיה על הפרק. קים לא יוותר על זה בקלות, אלא אם יקבל ערובות שהוא יקבל הכרה בינלאומית ויחסים דיפלומטיים עם קוריאה הדרומית וארצות הברית. וגם אז, הוא לא יוותר על זה בקלות. הוא אמר שזה צריך להיות מתואם. כלומר, על כל פעולה שהוא ינקוט - הוא מצפה מארצות הברית להסיג חלק מכוחותיה. יש הרבה דברים שניתן לעשות כדי להפחית את המתיחות בגבול בין הקוריאות".

מה המוטיבציה של קים להיכנס לשיחות השלום האלו?

"חלק יגידו שזה הכל משחק, אבל אני חושב שברמה מסוימת הסנקציות מארצות הברית והאו"ם החלו ממש להכאיב. הם מתקשים לקבל אותה תמורה לייצוא שלהם, העובדים הצפון קוריאנים שבים מרוסיה בגלל הסנקציות, וכמובן הם לא מקבלים נפט בכמויות שהיו להם, והם נאלצים לצרוך את הפחם שהם מפיקים, כשבעבר הם היו מעדיפים לייצא אותו".

הוא אמר כי מדובר במשטר רודני, המפר זכויות אדם בסיסיות ושולח אזרחים לעבודות כפייה ומחנות ריכוז, אולם באותו הזמן, קים מנסה לשפר את איכות החיים במדינה, ורוצה להיזכר כמי ששיפר את רמת החיים. "כן, יש שם מחנות ריכוז, והם מפרים זכויות אדם בסיסיות. ומנגד, יש מעמד ביניים קטן שצומח, ואנשים מוצאים שכוחות אלה משפרים את הכלכלה למרות הסנקציות", אמר.

סטופר גם מציין מקרים נוספים של דיקטטורים שראו בנשק גרעיני תעודת ביטוח לשרידות המשטר. "יש לו נשק גרעיני והוא רוצה לוודא שיקבל כמה שיותר תמורת ויתור על זה. בעבר, הוא אמר שהוא ראה את סדאם ואת קדאפי מוותרים על הנשק הגרעיני שלהם והם מתו, והוא לא רוצה להיות השלישי שויתר על הנשק הגרעיני שלו ומת".

איך אתה מעריך שזה יסתיים?

"טראמפ אמר שאם הפגישה לא תעלה יפה, הוא יעזוב באמצע. זה יהיה דבר נורא כי זה אומר שאין יותר על מה לדבר, והשלב הבא הוא מלחמה. זה קשה לחזות מה טראמפ יעשה, הוא לא צפוי והוא אוהב להיות לא צפוי. אבל בעולם שבו מתעסקים עם נשק גרעיני, להיות צפוי זה דבר טוב. ככה הסובייטים והאמריקנים נמנעו ממלחמה גרעינית בעת המלחמה הקרה, במו במשבר הטילים בקובה, ששני הצדדים הבינו שמלחמה גרעינית תביא להשמדה דו צדדית.

כשאתה לא צפוי, זה אומר שכל אחד עושה מה שהוא רוצה ולא משנה מה ההשלכות. אבל יש השלכות. אני מקווה שכשהפגישה תתקיים, הם יסכימו על צעדים, על צוותי עבודה שידונו בכל הפרטים כדי שהמנהיגים יוכלו אולי להיפגש בעוד שנה או שנתיים כדי לחתום על הסכמים. אבל באמת, לטובת העולם, אני מקווה שהפגישה תהיה חיובית ושהתהליך יתחיל כי יש הרבה בעיות בעולם, כמו מה שהאיראנים עושים בסוריה ומה שישראל צריכה לעשות כדי להגן על עצמה".