תודה על כל מה שחבטתן

לכבוד:

מרטינה, לינדזי, אנה, מוניקה, ונוס וסרינה

הנדון: תודה

1. תודה לכן על שנה נפלאה של טניס. על משחקים מרתקים, הפתעות, מהפכים וים של חיוכים. לנו, שמוצפים מבוקר עד הלילה בפיגועים, הפגזות ושאר ירקות, קשה למצוא פינה של שקט. אפילו שכשאנחנו מנסים לברוח קצת מהפוליטיקה, אז מנפחים לנו את הקופסה עם מי ומה תקעו איפה ולמה. אז רק רציתי שתדעו שמלב המזרח התיכון, החיוכים שלכן נראים יפים במיוחד. ואם יוצא לכן לפגוש כמה מעמיתיכם הגבריים למקצוע (אלה עם השערות על הרגליים), תמסרו להם בבקשה שאם עדיין לא הגיעה אליהן השמועה, אז הנהלת ה-ATP הודיעה שמותר למתוח את השפתיים לפינות תוך כדי החבטה.

2. תודה על שהוכחתן לכל המקנרו'אים למיניהם, שספורט נשי זה לא רק חצאיות קצרות ורגליים חטובות. בשם המין הגברי אני רוצה להבהיר משהו - זה הכי סבבה בעולם לראות טניס, כשמצורפת אליו ההזדמנות לשטוף קצת את העיניים ואולי לנדוד קצת בפנטזיות, אבל גם אם תתחילו ללבוש חרמוניות ותסדרו את הפריזורה אצל ספר גדודי בגולני, חבטות ההעברה והיעף שלכן ימשיכו להיות יותר יפות מאלף 'סנדיבריות'. חוץ מזה, אם למישהי זה מפריע שמיליוני גברים מתחרמנים מאנה המושלמת: תעבירי ערוץ, תנקי את המשקפיים ותמסרי ד"ש לפטריק.

3. תודה לכן ונוס וסרינה (טייגר כבר קיבל אימייל), שהוצאתם את הספורט ה"אפרו-אמריקן" מחוץ לגטאות של הכדורסל והפוטבול והראיתם לנו שוב, שכשהכוח השחור (זו לא גזענות, זו קינאה) מתחבר לשכל ורצון, כדאי לכל אשכנזי ואשכנזיות העולם למצוא להם איזו פינה להתחבא בה. רק בקשה אחת: תתפסו באיזה הזדמנות את אבא ריצ'ארד, תושיבו אותו על הברכיים שלכן ותספרו לו את הסיפור על ההוא עם הזאבים שצעק יותר מידי. אם זה מצליח לכן, אני מבטיח עוד מכתב תודה בשנה הבאה.

4. תודה מוניקה, שלימדת אותנו שאת האהבה לספורט ואת הרצון לנצח אי אפשר להרוג בדקירת סכין. המשחק הנפלא שלך בגמר "צ'ייס" מול מרטינה החזיר אותי לאותו מקום 8 שנים מוקדם יותר, לימים שלעמוד אתך על אותו מגרש מהצד השני של הרשת היה בערך כמו להסתובב בעזה עם כרזה של כהנא. ניפגש במלבורן.

5. תודה לך מרטינה, שעזרת לי לקוות שגם בעוד מאה שנה ימשיכו להתרוצץ על המגרשים אנשים בשר ודם ולא כל מיני מפלצות מתוכנתות. אז לקחו לך את אוסטרליה, את הרולאן- גארוס, את ווימבלדון ואפילו את הפלאשינג-מדו, אבל בסוף את ממשיכה לצחוק על כולן מלמעלה (או מלמטה בעצם). אבל מה זה משנה, העיקר שתמשיכי לצחוק. לנו שרגילים לספורט שמנוהל על ידי כל מיני 'גברי', מחמם את הלב במיוחד לראות ששכל זו עדיין לא מילה גסה.

6. ושוב תודה לכולכן ותמסרו גם למרי, קים, אלנה וילנה, שלמרות השיטה האידיוטית שבה בנו לכם את סבב התחרויות, אני מצליח סופסוף למצוא עוד אנשים שיכולים לדבר איתי על המשחק של מרטינה ואנה מאתמול. אבל תיזהרו, הגאון שהצליח לתכנן את שיטת הדירוג של ה-WTA, אותה הוא בעצמו לא מבין, בטח לא קולט שהסיבה היחידה שיותר ויותר אנשים באים או מתיישבים מול המסך לראות אתכן, היא כמה אתן מדהימות. אז רק בשביל התקווה שאולי תעזרו לו להבין, אני רוצה להוסיף עוד אחת על החשבון – תודה.

שלכן גם לשנה הבאה.