חמאס ספג בשבועיים האחרונים מכות כואבות. למרות זאת, מסתפקים ראשי הארגון במתן הצהרות ואיומים ולא שוברים את הכלים. זה התחיל בפרסומים אודות פעולת חיסול מהנדס במלזיה שיוחסה לאנשי המוסד, דרך תקיפת שישה כלי שיט של מנגנוני חמאס בחופי עזה על ידי צה"ל, פיצוץ מסתורי ביום שבת שהרעיד את הרצועה - ממנו נהרגו שישה פעילי הזרוע הצבאית של הארגון ובתחילת השבוע הרג של שלושה פעילים בעת שניסו לחדור לעומק שטח ישראל. עשרה הרוגים בפרק זמן קצר יחסית.
כדי להבין את המתרחש יש לטפס לנקודה הגבוהה ביותר בגבול עזה. לצה"ל יש מספר יתרונות ונקודות תורפה בכל הקשור להתנהלות בגבול. הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שמעורב משמעותית במה שקורה בגזרה, מנסה לאזן ביניהן. הוא מעוניין מאוד לא להסלים את המצב ולמנוע פיגועים מסוגים שונים במרחב הגדר, ולאפשר מנגד הפגנות ומחאה הרחק מהגבול. איזנקוט מעוניין גם לאפשר את המשך בניית פרויקט החומה התת קרקעית לסיכול מנהרות שמתקדם לפי התכנון אך באיטיות בשל המצב הביטחוני, במניעת הסתה ואירועים שיציתו גם את יהודה ושומרון ועוטף ירושלים, וגם תחזק את תכנית האימונים החדשה 17/17 (17 שבועות אימונים ו-17 שבועות פעילות ביטחון שוטף - א"ב) של חטיבות החי"ר. מעל להכול, איזנקוט מעוניין לשמר גבול יציב כדי להפנות את מרב הקשב לגבול הצפוני - שם הולך ומתפתח האתגר הגדול ביותר שיכול להיות לצה"ל מבין כל הזירות.
בזמן שהרמטכ"ל מנסה למצוא נוסחת פלא לשימור הסטטוס קוו בגבול עזה, בהנהגת חמאס בראשות יחיא סינוואר פירושו ככל הנראה את האיפוק היחסי של צה"ל כחולשה וכהזדמנות להרחיב את האלימות על הגבול. הדבר נעשה בכסות של הפגנות, בהפעלת טרור עממי ועפיפונים ששורפים את פרנסתם של חקלאי הנגב המערבי ללא מענה אפקטיבי (רק אתמול השתוללו שלוש שריפות בשדות סמוך ליישובים בעוטף עזה שנחשדו כהצתות).
בצה"ל חוששים גם מפיגועי חדירה ליישובים וחטיפת חיילים, והפעלת מנהרות התקפיות לביצוע פיגוע ראווה. מהלך אחד יותר מדי של חמאס יגרור את הצדדים להידרדרות שאף אחד לא יודע איך היא תסתיים.
כדי לא להגיע לשם, נדמה שבשבוע האחרון הרמטכ"ל קיבל גיבוי מהדרג המדיני להעביר הילוך בכל מה שקשור לסל התגובות באופן שמגדיל את החיכוך בין צה"ל לחמאס. לפגוע בפעילי הארגון ולהרתיע אבל בלי לשבור כלים. לפחות כך זה נראה מהצד הישראלי. מהעבר השני של הגדר זה נראה מעט אחרת. הנהגת חמאס תתקשה להפגין איפוק לאורך זמן כשפעיליה נהרגים.
באופן טבעי, בזרוע הצבאית של חמאס ובהנהגת הארגון בראשות סינוואר, מביאים בחשבון מפת אינטרסים רחבה יותר, ומאמינים כי הפגנת הענק המתוכננת ל"יום הנכבה" ב-15.5 היא הזדמנות פז להיחלץ מהמשבר הכלכלי. בחמאס סבורים כי זו תהיה הפגנת כוח אדירה על הגבול במספרים שיבהילו את ההנהגה בישראל וברמאללה. פעילות טרור עממי שתתווסף לכך עשויה להערכת הארגון להחזיר את העיסוק הבינלאומי בענייני הרצועה באופן שיוביל לפתרון המשבר החריף וגם תפחית את סט הסנקציות שמכין אבו מאזן.
כל ניסיון פלסטיני לשלב פיגועים קלאסיים בזמן שנותר עד להפגנת הנכבה עשוי להוביל את צה"ל צה"ל לממש אופציה חריפה מסל התגובות שלו, באופן שיקשה על מארגני ההפגנות מחמאס להביא הורים ובני משפחותיהם אל הגבול. סינוואר, אינו רוצה בכך. ההצלחה הגדולה של החמאס בכך שהצליח עד כה לממש חלק ניכר ממטרת ההפגנות מבלי לירות כדור אחד לעבר ישראל. אבל לא לעולם חוסן.
בתחילת השבוע, חמאס הצהיר כי בארגון מתכוונים להגיב ולנקום את הרג ששת הפעילים של הזרוע הצבאית בעקבות הפיצוץ המסתורי שיוחס לישראל. זמן קצר לאחר ההודעה בכלי התקשורת הפלסטינים, ניסתה חולייה של ארבעה מחבלים לחדור לשטח ישראל ונתקלה בכוח של גולני. לפי הודעת דובר צה"ל, שלושה מחבלים נהרגו ואחד נמלט חזרה לשטח הפלסטיני. שתי גופות נאספו על ידי הפלסטינים וגופה אחת נותרה בישראל. עוד קלף מיקוח במו"מ להחלפת שבויים.
לא ברור אם חמאס יפגין איפוק ויגיב במועד אחר או יאשר פעולה שתחייב את צה"ל לפעול בדרכים יצירתיות כמו חזרה לסיכולים ממוקדים, החרפה של מדיניות האש נגד מפגינים על הגבול והתקפות נגד יעדים בעומק, או לממש רעיון של הרחבת השטח שאסור לתנועת פלסטינים מגדר המערכת שאורכו כיום עומד על מאה מטרים.
כרגע קיים ניסיון ישראלי לתחזק את המציאות הביטחונית ולהיערך לבאות - בעיקר להפגנת הנכבה. האס ששלף הרמטכ"ל הוא בדמות אלוף יוסי בכר, שנמצא במרחק פסיעה מפרישה מצה"ל וממנה אותו לסגן מפקד פיקוד הדרום במילואים. בכר, מי שהיה בעבר מפקד מגלן ומח"ט הצנחנים הוא בעל הניסיון הרב ביותר בהיתקלויות מחבלים סביב שולחן המטה הכללי. אין ספק כי ניסיונו כמפקד אוגדה 91, מפקד אוגדת עזה והיותו תושב הנגב המערבי יסייעו במלחמת המוחות שמנהל צה"ל נגד החמאס בתקופה הנוכחית. שאלת הסמכויות וההשפעה שיקרינו על האוגדה ודרגי השטח זו שאלה אחרת אבל דרגי השטח מקבלים חיזוק משמעותי. בנקודת הזמן הזו, מהלך אחד יותר מדי או אי הבנה של המציאות עשויה לגרור את הצעדים לעימות ישיר עד כדי מלחמה.