(בווידאו: הפרקליט הצבאי שרון אפק על פרשת אלאור אזריה, אפריל 2016)
החלטת הרמטכ"ל גדי איזנקוט לקדם לדרגת אלוף את הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל שרון אפק, משקפת הכרה בתפקודו המוצלח של אפק בפרשות הגדולות - אלאור אזריה ואופק בוכריס - שסיומן העיד על נכונות הכרעותיו בהן, כמו גם בניהול היומיומי של הפרקליטות הצבאית. טוב שלקראת שחרור אזריה ממאסרו תתבהר לכל עמדת המערכת כלפי אפק. אך ההחלטה מהווה גם נסיגה נוספת ממדיניותו המוצהרת של איזנקוט לצמצם את מספר אלופי הקבע בצה"ל.
איזנקוט התחיל את תקופת כהונתו בחיסכון הפגנתי במספר האלופים - למזכיר הצבאי של ראש הממשלה התמנה תת-אלוף טרי (אליעזר טולדנו) במקום אלוף (איל זמיר), לראשונה מאז שאיזנקוט כיהן כתא"ל כמזכ"צ של אהוד ברק ואריאל שרון; אפק, אז אלוף-משנה, התמנה עם פרישת אלוף דני עפרוני, ולמפקד העומק התמנה טל רוסו כאלוף במילואים. אך לקראת סוף ארבע שנותיו כרמטכ"ל משחרר איזנקוט את הרסן. למפקד העומק מונה קצין בקבע, מוני כץ, שהועלה לדרגת אלוף, ועכשיו - אפק.
לכך ניתן להוסיף גם את החזרתו מגמלאות של תת-אלוף כמיל אבו רוקון וקידומו לאלוף, עם מינויו למתאם הפעולות בשטחים. זהו מהלך תמוה במיוחד, משום שתפקיד המתפ"ש הוא אזרחי-צבאי, ומילאו אותו גם גמלאי צה"ל שלא הוחזרו לשירות פעיל, כמו רחביה ורדי ושמואל גורן. כשלתפקיד התמנה תת-אלוף במילואים, לשעבר מושל הגדה המערבית בנימין בן אליעזר, הוא נשאר בדרגתו ולא לבש מדים.
בדומה, ראש מפא"ת - הממונה על המחקר, הפיתוח, אמצעי הלחימה והתשתית הטכנולוגית במשרד הביטחון ובצבא כאחד - הוא לרוב תת-אלוף בגמלאות המתמנה כאזרח (עוזי עילם, שמואל קרן וכעת דני גולד). רק יצחק בן ישראל, שהתמנה לתפקיד בעודו תא"ל בקבע, קודם לאלוף, וגם זאת לאחר מאבק עם ועד עובדי משרד הביטחון. תא"ל אופיר שהם, שהתמנה לראש מפא"ת בתקופת שר הביטחון אהוד ברק, הושאר בדרגתו כאחת מגחמות ברק, אף שראש מפא"ת הוא חבר המטה הכללי ומקביל במעמדו לאלוף.
הפרקליט הצבאי הראשי היה אלוף-משנה, כמו שאר קציני החיל הראשיים, גם לאחר שב-1968, בלחץ התרחבות צה"ל ותביעות הקידום לאחר מלחמת ששת הימים, הוכנסה דרגה חדשה - תת-אלוף. הרמטכ"ל חיים בר-לב הבטיח אז שאת דרגה זו יישאו רק 17 קצינים, כגון ראשי מטות של פיקודים וסגנים של מפקדי זרועות. בהדרגה נוספו תקנים של תא"ל, גם לקציני חיל ראשיים, אך עד 1973 הפצ"ר נותר אל"מ. מאיר שמגר, אולי החשוב בכל הפרקליטים הצבאיים הראשיים, סיים את שירותו בדרגה זו והועלה לתא"ל במילואים, כשופט.
מסלול קידום של פצ"ר לאלוף נפתח באמצע שנות ה-80, כשוועדה בראשות שמגר המליצה למנות לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים רק משפטנים, ולא עוד קצינים קרביים שנבצר מהם להתמנות לראשי אגפים או לאלופי פיקודים. כך היו לאלופים, בתום כהונותיהם בפרקליטות הצבאית, בן ציון פרחי ואילן שיף. גם לפצ"ר תא"ל מנחם פינקלשטיין הוצע לעבור לבית הדין כאלוף, אך הוא רצה לשלב את הכבוד שבדרגה עם הכוח שבתפקיד, להישאר פצ"ר ו"להתאלף", כהגדרת משה דיין בהיותו רמטכ"ל. פינקלשטיין החתים על הרעיון את הרמטכ"ל שאול מופז. הסיבה המוצהרת, כמובן, הייתה תועלת לצבא, כי היועץ המשפטי לממשלה ובתי המשפט מתרשמים יותר מאלוף ומההכרה שיש בכך בצה"ל במעמד הפרקליטות הצבאית.
עם פרישת פינקלשטיין התמנה סגנו, אביחי מנדלבליט, אך בניגוד לטענת פינקלשטיין, כאילו דרגת האלוף לפצ"ר לא נתפרה אישית למידותיו, נאלץ מנדלבליט להמתין כחמש שנים בדרגת תא"ל עד שברק - המסויג ממנו גם כיום - הסכים לאשר את קידומו. זיהויו של אפק עם מנדלבליט ועם הרמטכ"ל גבי אשכנזי גרם לברק לסרב למינויו לפצ"ר. ברק היתמם אז ואמר שאין להתנגדות רקע אישי. להיפך, טען, אביו של שרון, אורי אפק (פינצ'וק), מאמן הכדורעף ומנכ"ל הוועד האולימפי, היה המורה להתעמלות של ברק ושל רבים מהילדים שגדלו בקיבוצי השרון בשנות ה-50.
כדי לעקוץ את מנדלבליט ולחסום את אפק הובא מהמילואים, בהסכמתו הרפה של הרמטכ"ל בני גנץ, סגן הפצ"ר לשעבר אל"מ עפרוני, מצויד בהבטחה שערורייתית - לקפוץ בשתי דרגות בתוך שנה. עפרוני מימש את הציפיות ממנו וגרר את אשכנזי ומנדלבליט לרכבת שדים של חקירות מצ"ח ומשטרה והחלטות פרקליטות. מינוי אפק לפצ"ר המתין למינוי איזנקוט לרמטכ"ל. כדי להראות שהמעשה בעפרוני לא יחזור - ושמספר האלופים מתכווץ - השאיר איזנקוט את אפק בדרגת התקן של תפקידו, תא"ל, עד עכשיו.
אישית, מפצה איזנקוט את אפק על קיפוחו ב-2011 עם מינוי עפרוני. מוסדית, הוא מוודא שהפצ"ר הנוכחי יישאר גם בשנים הראשונות של כהונת הרמטכ"ל הבא. לקראת סוף כהונתו של אפק יתמודדו על התפקיד שני אלופי משנה, אלא אם אל"מ שלישי שהיה סגן הפצ"ר ועבר לתפקיד מחוץ לפרקליטות, אלי בר-און, יישאר בקבע ולא יאבד תקווה. המועמדים הצפויים הם דורון בן ברק, סגן הפצ"ר ולשעבר היועץ המשפטי באזור יהודה ושומרון, שאינו אהוד על המתנחלים (נקודה לזכותו בחשבון הכללי, אך לא בהכרח אצל שר הביטחון, הממנה את הפצ"ר לפי המלצת הרמטכ"ל, אם השר יהיה אביגדור ליברמן או נציג אחר של מפלגות הימין); ויפעת תומר, ראש מחלקת הייעוץ והחקיקה, מקורבת לפינקלשטיין ולמנדלבליט ולשעבר גם שופטת צבאית. קצינים בפרקליטות הצבאית משבחים את השלושה כמועמדים טובים, עם עדיפות לבן ברק כמחובר לשטח (שהתעקש להשתתף בקורס מפקדי פלוגות) ולתומר כמשפטנית. מועמדת אפשרית נוספת היא תא"ל אורלי מרקמן, סגנית נשיא בית הדין הצבאי, אך היא נמצאת במסלול המוביל לדרגת אלוף כנשיאה, בתום כהונתו של דורון פיילס. ייתכן, לפיכך, שבעשור הבא יכהנו בצה"ל בעת ובעונה אחת שתי אלופות מישפטניות, מרקמן ותומר.
איזנקוט היה האחראי העיקרי לתיקון העוול שנגרם למפקד גייסות השריון באמצע שנות ה-50, יצחק פונדק, שלא קיבל בשעתו וביובל השנים הבאות את דרגת האלוף שהובטחה לו. אם יש כיום בצה"ל קצין הראוי להכרה אישית על תיפקודו מעל (ומתחת, בלחימה נגד המנהרות) ומעבר, הלא הוא תא"ל ערן אופיר, בתוארו הרשמי ראש מנהלת "דרך ארץ" ובאופן מעשי מצביא המכשול לאורך גבול עזה. אין לכך ודאות, אך אפשר שאחרי אפק ובהתקרב פרישת איזנקוט, רבו סיכוייו של אופיר לזכות בדרגת אלוף.