פגישתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט עם פרקליטיה של שרה נתניהו, אתמול (רביעי), מתמיהה רק ברגע הראשון. מה לראש התביעה הכללית, שהחליט להגיש נגד חשודה בפלילים כתב אישום, בכפוף לשימוע שהסתיים, ולמדברים על ליבו שייחלץ אותה מהצרה שלתוכה הכניסה את עצמה? אך מהרגע השני ואילך, ברור שאין טבעי מכך. עם תובעים כמו מנדלבליט, מי צריך הגנה; עם קשרים כאלה, מי צריך פרוטקציה.
שרה נתניהו מקבלת יחס מיוחד, מועדף לא רק לעומת כל אזרח אחר, אלא גם לנוכח שותפה לחשדות, עזרא סיידוף. בכתב החשדות נגדם, שהוגש לפני שמונה חודשים, נקבע כי השניים פעלו "בצוותא חדא" לרמות את מדינת ישראל. לא צוותא ולא חדא - שרה מקבלת טיפול מלכותי, מהיועץ בכבודו ובעצמו, בעוד סיידוף, פקיד בכיר למדי בדרגתו, סמנכ"ל משרד ראש הממשלה, נשלח שתי קומות נמוך יותר, לפרקליטות מחוז ירושלים. כשסניגורו, המשנה לשעבר לפרקליט המדינה יהושע רזניק, תהה על האפליה, סירב מנדלבליט לנמק.
נתניהו גילתה שיטה מחוכמת, שוות ערך ל-BA בכלכלה ו-MA בקרימינולוגיה: לוקחים מהמדינה מה ששייך לה, בכסף או בהטבות, ואם נתפסים - מחזירים ויוצאים ללא עונש. תיקון: מחזירים חלקית. בשיטה זו, אי אפשר להפסיד. לכל היותר, משלמים משהו; קונים כרטיס לאחר הזכייה בהגרלה.
כך היה בפרשת הבקבוקים. שרה שלחה למיחזור את רכוש המדינה והפעילה לשם כך רכב ונהגים של המדינה. כשנתפסה, הסדיר עו"ד דוד שימרון עם היועץ הקודם, יהודה וינשטיין, שתשלם למדינה 4000 שקלים, שלל ארבע שנים, והעניין ייסגר. הסכום ייצג רק אומדן נמוך של עלות הבקבוקים. השאר - על חשבון המדינה. כשאחד הנהגים פוטר והתגלע כורח בהול בפיוסו, הומצאה למענו בברכת הפרקליטות מישרה במטה לביטחון לאומי.
וינשטיין נאלץ לעסוק בפרשת המעונות, לאחר התחמקות ממושכת, רק משום שמבקר המדינה גילגל אליו את הדוח שפירסם בנושא זה ערב בחירות 2015. גם אז נאסר תישאול שרה לפני ההצבעה, מחשש להשפעה על דעת הקהל - כאילו זה עניינה של הפרקליטות. לאחר הבחירות התגייסה הפרקליטות לטובת שרה בממד האזרחי של הפרשה, התביעות בבית-הדין לעבודה. כשהמדינה הפסידה, בגלל התעמרות שרה בעובדים, סירבה הפרקליטות להשית עליה את מאות אלפי השקלים שנגזרו כפיצויים לעובדי המעונות מני נפתלי וגיא אליהו.
לקראת תום כהונתו של וינשטיין ביקש ממנו אחד מסניגורי שרה, עו"ד יעקב וינרוט, לחמול עליה - ועליו - ולסגור, כך או אחרת, את התיק. וינשטיין השאיר את התיק למנדלבליט, כמיטב מסורת התפקיד, שהרי גם הוא קיבל מקודמו, מני מזוז, תיק רגיש שהתמסמס, תיק ליברמן.
מנדלבליט כבר ויתר לשרה בסעיף שאינו מאותגר עובדתית - שימוש במשאבי המדינה לטיפול באביה. עכשיו הוא מכשיר את דעת הקהל לסגירת התיק הפלילי שלה, תמורת הודאה מגוחכת, שתטואטא למחרת, והחזר חלקי של הכסף הציבורי ששולם במירמה. סיידוף, שהיה היחיד בפרשת עמדי שלבסוף הועמד לדין (וזוכה מחמת הספק), ייהנה בודאי מהצוותא חדא, פן תקום זעקת אפליה.
העברית, כמו שפות אחרות, מבחינה בין יושר ליושרה. יושרו של מנדלבליט הוא מהמפורסמות. אפשר להשאיר בידיו את אוצר המדינה, לחזור לאחר חודש ולגלות ששקל לא נגרע מהקופה. אבל יושרתו מוכתמת בהנחות לבני הזוג נתניהו. הוא אם נוכח לדעת, בניגוד לתחושתו המקדימה, שאינו מסוגל להשתחרר ממחוייבותו הריגשית למעבידים שהרעיפו עליו ברוב חסדם את מזכירות הממשלה וריפדו את דרכו ללשכת היועץ, עליו להתפטר מתפקידו ולא למסד בו את החרגתם מהחוק. אחרת, המשמעות היא שראש מערכת אכיפת החוק מעודד עבריינות - לא של כל הישראלים, רק של שניים - ושכדאי לעדכן את עשרת הדיברות, כך שלצד "לא תגנוב" תופיע כוכבית עם הפנייה לחריג, "למעט שרה נתניהו".