המדענים בחזית: כשהקליעים עברו לחפש את "מהנדסי הטרור"

(בווידאו: הזירה בה חוסל המדען הפלסטיני במלזיה)

מדינת ישראל לא התנזרה מעולם מהתנקשויות. לא היא ולא המחתרות שקדמו לה. הרבה לפני שנטבע המונח "סיכולים ממוקדים", היו אישים שהוגדרו כאויבים או כמסייעים למהלכים עוינים כאזור ציד מותר. אם יש חידוש מסוים במגמת השנים האחרונות, בהתנקשויות שבאחריות להן הודתה ישראל ובאלה המיוחסות לה בעולם, הוא במעבר ממנהיגים פוליטיים למוקדי ידע, כמו מדעני גרעין איראניים ומהנדסי חמאס העוסקים בכלי-טיס בלתי מאוישים.

ראש הממשלה יצחק שמיר, לשעבר מבכירי לח"י והמוסד, אמר לאחר חשיפת התכנית להתנקש בשליט עיראק סדאם חוסיין ("שיח אטד"), שבוטלה לאחר כישלון התרגיל שהיה לאסון צאלים ב', כי הוא מניח שלולא הפסיד בבחירות 1992 ליצחק רבין, היה מאשר לרמטכ"ל אהוד ברק לבצע את התכנית. "מה היה הרקע שלי, זה ידוע", אמר שמיר בשיחה במשרד הגמלאות שלו, בבית "אמות משפט" שממערב לקריה. הוא התכוון לרצח לורד מוין, נציג ממשלת בריטניה במזרח התיכון בידי אנשי לח"י ב-1944 בקהיר, ולאחר ארבע שנים לרצח מתווך האו"ם, הרוזן ברנדוט, בירושלים.

לשתי התנקשויות אלה התייחס שמיר, "מיכאל" מהמחתרת, באהדה פעילה. הן פגעו באישים מדיניים ונועדו להשפיע על מדיניות, כמו גם להעניש ולהרתיע. זאת, בעצם, הייתה גם הסיבה לרצון לפגוע בסדאם, שאמנם נחלש מאד בעקבות תבוסתו במלחמת 1991, אך יצר תקדים בהראותו כי אפשר לתקוף את ישראל בטילים ולחמוק מתגובה, בגלל מכלול שיקולים.

חודשים מעטים לפני צאלים ב' אישרו שמיר, ברק ושר הביטחון משה ארנס להתנקש מהאוויר במנהיג חיזבאללה עבאס מוסאווי, בתרגיל מעקב שהפך לפתע למבצע אמת. הריגת מוסאווי ומשפחתו, שהייתה עמו ברכבו, מוצגת מאז כדוגמה להצלחה נקודתית וקצרת טווח שגרמה לכישלון גדול וארוך טווח - הן הפיגועים ביוזמת חיזבאללה ובסיוע איראני נגד שגרירות ישראל והקהילה היהודית בבואנוס איירס והן צמיחתו של יורש מוכשר ממוסאווי, חסן נסראללה.

בעשורים הקודמים באה ישראל להרוג את מי שהשכים להרגה, כגון קציני המודיעין המצריים שהפעילו את הפדאיון הפלסטיני מעזה ומירדן, או פושעים נאצים. ערב מבצע קדש נשלח מטוס יירוט לילה של חיל האוויר להפיל לים התיכון את מטוסו של מפקד הצבא המצרי, עבד-אל חכים עאמר. היירוט בוצע, אבל רק של מטוס משני ובו המחצית האחרת של משלחת קציני צבא מצרים שנלוו לעאמר; הוא עצמו השתהה בהמראה. זה היה חלק ממבצע צבאי, בדומה להצלחה האמריקנית בהפלת מפקד הכוחות היפניים ומהאחראים להתקפה על פרל הרבור, אדמירל ימאמוטו, לאוקיינוס השקט. אין לגנרל ולאדמירל חסינות הנמנעת מסמל.

בעקבות רצח 11 חברי משלחת ישראל לאולימפיאדת מינכן נערך מצוד שיטתי אחר אנשי אש"ף בכלל ו"ספטמבר השחור" בפרט, ממעורבים במישרין ועד למחליטים ומשלחים, בביירות ובאירופה. נרשמו הצלחות לצד כישלונות, בין בתקלות ביצוע (לילהמר) ובין בהישרדותו של יאסר ערפאת. הניסיון שנצבר לאורך שנים מלמד שהמאזן אינו חד-משמעי. התנועה הלאומית הפלסטינית לא דוכאה, צמחו ראשים חדשים - לעתים רעננים ומתוחכמים מקודמיהם - וגם הארגונים האסלאמיים המשיכו לתפקד ללא קשר להתנקשויות בחאלד משעל (ששרד) ואחמד יאסין. ההתנקשות באבו ג'יהאד, ב-1988, לא מימשה את הציפיות שליוו אותה, לדעיכת האינתיפאדה שבניצוחה היה מעורב. כשתהליך אוסלו התפתח, חסר לישראל בן-שיח במעמדו, לצד ערפאת וכיורשו המסוגל לכפות את מרותו על סרבנים.

היו, כמובן, עוד מקרים רבים, מהם שהוצגו כתאונות עבודה כמו האחים עוודאללה, ומהם שסומנו כיעילים כמו מנהיג הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני פתחי שקאקי המיוחס לישראל, אך המאפיין הבולט ביותר היה המעבר ממנהיגים למומחים. אולי היה זה גם לקח ההתמדה המצרית בשלום עם ישראל לאחר רצח אנואר סאדאת ועליית חוסני מובארק. התברר שמדיניות המבוססת על אינטרסים יכולה להישאר יציבה גם בנפול שליט, להבדיל ממשטר. רצח יצחק רבין חורג ממסגרת דיון זה.

חודשיים לאחר רצח רבין נקטל "המהנדס" של חמאס, יחיא עייאש. מומחיותו בהכנת מטעני נפץ לפיגועים גזרה עליו מוות. דומה שזה עשור וחצי נוהגות ממשלות ישראל, המערכת הצבאית וקהילת המודיעין, ביחסן להתנקשויות, במתכונת ההחלטה להיפרד מעייאש, בהבדל חשוב אחד - ביצוע במרחקים, כך שישראל היא החשודה הטבעית אך לרוב ללא הוכחות. פיגועי נקם אפשריים, אך הם כפופים למגוון החישובים של הארגונים, או של מדינה כאיראן. לראייה, עשור לאחר ההתנקשות המיוחס לישראל בעימאד מורנייה בדמשק, התגובה עדיין מתמהמהת.

בין ישראל לאויביה מתנהלת מלחמת מוחות וכוחות גם יחד. עליונותם המוחצת של טייסי חיל האוויר גרמה למדינות ערב ולארגונים האסלאמיים להשקיע במערכות נשק מעופפות בלתי מאוישות, מרקטות וטילי קרקע-קרקע ועד למטוסים ללא טייס. המענה לרקטות וטילים הוא "חץ", "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים". טכנולוגיית הכלים הבלתי מאוישים נפוצה ומתפתחת מכדי שניתן לסכלה כשלעצמה, אך התאמתה לצרכים צבאיים תלויה עדיין במומחיותם של יחידים, חתני פרס ביטחון ישמעאל.

גריעתם מהמערך העוין מעכבת את התעצמותו ומעוררת רחשים הניתנים לניצול מודיעיני. בזעיר אנפין, זהו המקביל למבצע השיטתי המיוחס לישראל נגד מדעני הגרעין האיראני ומהנדסיו. בתחומים אלה, אף שלכל מומחה יש תחליף, סילוקם של אנשי מפתח מהזירה יכול לקנות זמן יקר, הנחוץ לפיתוח אמצעי-נגד.

במבצע "עמוד ענן" הרג חיל האוויר את מי שתואר כרמטכ"ל חמאס, אחמד ג'עברי. אם תפקוד הארגון נפגע, אין לכך זכר לאחר חמש שנים, עם יחיא סינוואר כמנהיג ומוחמד דף כמפקד (כשיר חלקית). ישראל איימה בעבר בעריפת ראשו של נסראללה. האם גם ראש של מפקד משמרות המהפכה קאסם סולימאני ייערף? גם הם מבינים שההחלטה תהיה תלוית הקשר ואומדן מחיר.

אך ההתלבטות, שמא אין זו אזהרת-סרק, אמורה לגרום להם להקצות קשב ומאמץ להסתתרות ולהתגוננות, וכל התנקשות מסתורית למחצה במומחי תעופה וחבלה מחדדת עוד יותר את התחושה, שבמשבר הבא הקליעים, לא חשוב באיזה קוטר, עשויים לשאת את הכיתוב "אישי, למבוקש בלבד".