"פה לא לוקחים סיכונים": החיילים מתרגלים לשגרת ההפגנות ברצועה

זו הייתה אמורה להיות הפגנת ענק על גבול רצועת עזה בשם האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל, שמוגדרים כקונצנזוס בחברה הפלסטינית. בפועל הגיעו רק אלפים בודדים - בהשוואה לשבוע שעבר מדובר בירידה בהיקף המשתתפים. גורמים במערכת הביטחון אמרו כי המסרים המאיימים של צה"ל בשילוב מנשרי האזהרה שפוזרו בשמי רצועת עזה עשו את שלהם, ואחרים טענו כי הרחוב הפלסטיני מתחיל להתעייף מהרעיון שבו התאהבה הנהגת חמאס בעזה.

"לא הגיעו הרבה ביחס לשבוע שעבר אבל מי שאתה רואה כאן אלו המפגינים הכי אלימים. פעילי חמאס", אמר קצין צה"ל כשמעליו ריחפו שלושה עפיפוני ענק הנשלטים על ידי חוט ארוך במיוחד מצדה הפלסטיני של גדר המערכת בגבול הרצועה. "לפני זמן קצר הם זרקו על הגדר מטען חבלה. המטענים והעפיפונים הפכו להיות החידוש של הפלסטינים. באים פחות מפגינים אבל זה הופך להיות יותר אלים". מסך העשן השחור שבקע מקבוצות גדולות של צמיגים יצר אווירת קרב. מאות פלסטינים הצטופפו זה לצד זה, נעמדו על קו מאה המטרים הסמוך מאוד לגדר התלתלית, ממערב לגדר המערכת עצמה, ובכל כמה דקות ניסה פלסטיני לטפס עליה ולרוץ אל הגבול.

אל השטח הגיעו כוחות חטיבת הנח"ל לתגבר את האבטחה הקבועה של אוגדת עזה סביב היישובים הקרובים לגדר ולתמוך במאמצי האבטחה בקרבת הגבול. בחזית פועלים על קו הגדר כוחות גולני וחטיבה 7 כשלצדם יותר ממאה צלפים מיחידות צה"ל השונות, בהן הימ"מ, וכן קלעים מגדודי החי"ר.

המטרה העיקרית היא לבלום את מאות הפלסטינים שמנסים לחבל בגדר המערכת, להשליך בקבוקי תבערה ומטעני חבלה או במקרה הקיצוני לחצות את הגדר ולחדור לעומק השטח. הכלים העיקריים שעומדים לרשות הלוחמים הם רובי הצלפים ותותחי גז מדמיע שהותקנו על ג'יפים ממוגנים מסוג "דוד" שיורים רימוני גז מדמיע קטנים בקצב גבוה. חלק מהחיילים מסונוורים על ידי נערים פלסטינים שאוחזים במראות.

במרחק מאות מטרים מהגדר, בצדה הישראלי, פועלים חיילי חיל האיסוף הקרבי. חלקם עם מצלמות בעלות עדשות גדולות מאוד, רחפנים, וג'יפ "רקון" שעליו מותקן תורן נושא מצלמות. אחד הקצינים סיפר כי השימוש בתורן שהוצב בשטח וחובר לקרקע הוא חריג בהשוואה לשבועות הקודמים. "פחות משתמשים ב'רקון' כי עכשיו יש תורן שעליו הותקנו אמצעי תצפית מתקדמים מאוד מול מוקדי ההפגנות". החיילים סיפרו עוד כי באמצעות הרחפן הם רואים את דוכני הברד, האוכל, ו"שיערות הסבתא" שארגנו ראשי חמאס לרווחת המפגינים. לדבריהם, משתתפי ההפגנות מתחלקים לשתי קבוצות: משפחות שמבחינתן באות ל"הפנינג" עם תפילות - וקבוצות שחבריהן מגיעים מראש בידיעה שבתום התפילות הם ירוצו אל הגבול כדי לפגוע בגדר ותשתיות. גורמים בצה"ל טוענים שחלקם מקבל כסף עבור הסיכון.

אם לשפוט על פי ההיערכות של צה"ל בשטח, "אם ההפגנות" המתוכננת להתקיים ב-15 במאי, בסימן העברת השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים, לא בהכרח תסמן את סיום המחאה בגדר. חמאס מכוון להפגנה זו את מרבית כוחו ותשומת הלב בעזה - והיא צפויה להיות מבחן כוחו האמיתי של הארגון, ולא ההפגנות של החודש האחרון. אלו, והאחרות שעוד יהיו, הפכו לאתגר הביטחון השוטף (בט"ש) החדש של צה"ל. כבר עתה גורמים באוגדת עזה מעריכים כי ההפגנות יימשכו גם אחרי חודש מאי כדי להתיש את צה"ל, בזמן שהוא מתוח בגזרות אחרות.

אל קו הגבול הגיעה משאית עם מנוף שהורידה חדר ממוגן מפלדה. "לא לוקחים פה סיכונים. מתמגנים", אמר אחד הלוחמים בשטח והצביע על קוביות בטון שהוצבו לצד תאי השירותים הכימיים הניידים. ניתן להניח כי האיום התגבר ולכן הוחלט להציב מיגון ללוחמים בשטח מפני ירי צלפים, פצצות מרגמה ותרחישים נוספים.

העפיפון שהתקדם באטיות מהצד הפלסטיני אל עבר ישראל וחצה באין מפריע החל לאבד גובה. הפלסטיני ששלט בעפיפון באמצעות חוט באורך של מאות מטרים הצליח להנחיתו בקרבת הציוד ההנדסי לבניית החומה התת-קרקעית לסיכול מנהרות. "זה מה שמעניין אותם. לשרוף את הכלים. לעכב את הפרויקט. רוב העפיפונים שלהם נושאים פחיות דלק", אמר חקלאי שנקלע למקום. "הם לא באמת מעיפים עפיפונים בשמיים למחאה. עד עכשיו הם הציתו שדות וגרמו נזק, אבל ממש קטן יחסית". שני ג'יפים זינקו אל הגדר ומשכו את חוט העפיפון הגדול במיוחד שמורכב מבד ועליו דגל הרשות הפלסטינית. הלוחמים שירדו מג'יפ ההאמר בחנו אותו ואחרי שהבינו כי אין עליו אמצעי חשוד, למעט פחית עם חומר דליק, הרימו אותו מהקרקע והחלו להתנסות בעצמם בהטסתו באוויר. מהר מאוד הבינו החיילים כי מדובר בפעולה קלה מאוד, כל עוד ישנה רוח.

העפיפון נתפס בשלב זה כאמצעי שמעורר פרובוקציה תקשורתית או ככזה שנועד להצית שדות, אך אין להקל בכך ראש. בעבר תלו מפגינים דגלים על גדר המערכת כאמצעי התרסה - ובהמשך אחד מהם התפוצץ ופצע חיילים באורח בינוני עד קשה על הגבול. לכן נערכים בצה"ל לרגע שבו העפיפונים הללו יישאו מטעני חבלה, שיוטלו אל צדה השני של הגדר. בשלב זה אין לצה"ל מענה נגד האמצעי הפרימיטיבי, למעט מוכנות הלוחמים וצוותי כיבוי האש במקרה של שריפה.

"הם תלויים במזג האוויר", תיאר אחד החיילים בשטח, שיחד עם חבריו פועלים לאורך הגבול זה כמה שבועות, את הלך רוחם של המפגינים. "כשיש רוח לכיוון שלהם הם לא מבעירים צמיגים. כשזה משתנה והרוח לצד שלנו הם רצים להבעיר צמיגים. כשיש מזג אוויר טוב באים הרבה. חלק רק לראות. כשהשמש שוקעת הרוב נעלם".

כפי שזה נראה בשטח, צה"ל נערך להמשך ההפגנות לאורך חודשים, ולאפשרות שיחמירו באמצעות התגברות אירועי טרור נקודתיים וגרוע מכך - חטיפת חייל או הרג חיילים. בזמן שחמאס שומר על גובה הלהבות לאורך הגבול, צה"ל מתאמץ שהאש לא תצית גם הפגנות ביהודה ושומרון אך בעיקר מביט צפונה אל הזירות הקטלניות בגבול סוריה ולבנון, בצל האיומים מטהראן.