לפני כשנה עזב איתי, בן 30, את ישראל ועבר לברלין. בערב יום העצמאות הוא החליט להרים את הכפפה וארגן פיקניק ספונטני יחד עם ישראלים נוספים לרגל חגיגות ה-70 לישראל. "היה לי חשוב שיהיה מקום שישראלים יכולים להרגיש בו נוח ולחגוג, כי אנחנו בדיוק כמו עמים אחרים - אם לא יעשו את זה עבורם הם לא יזמו בעצמם", סיפר איתי. "זה הרגיש יותר כמו בבית, היכולת לארגן משהו בחטף, לפרסם את זה בספונטניות, שאת זה אין לגרמנים".
איתי נשוי לגרמנייה ולאחר שחיו בארץ יחד עשר שנים, הם החליטו לעבור לברלין. "השתלבתי בחברה ואני דובר גרמנית וזה עדיין קשה להיות רחוק מהבית", הסביר. "כשעברנו אמרנו שזה יהיה לזמן בלתי מוגבל וגילינו שלעומת ישראל יש לנו פה יכולת לרכוש בית, שיהיה לילדים מקום לשחק וגינה שכלב יוכל לרוץ בה. צורת ההסתכלות פה היא יותר נוחה, הגרמנים מתרכזים באיכות חיים".
לדבריו, "אני חושב שהרבה ישראלים שחיים בברלין לא היו יכולים להרגיש כל כך בטוחים כאן אם ישראל לא הייתה קיימת. כי הם יודעים שתמיד יש להם לאן לחזור אם יהיה צורך".
מושיק בן ה-31 הגיע לברלין לפני שבעה חודשים. לפני כן הוא גר בהמבורג במשך יותר משנה. "אין לי את האג'נדה של 'לא טוב בארץ אז אני רוצה לחיות פה', טוב לי גם פה וגם שם", אמר. הוא הוסיף כי התמונות של המנגלים והדגלים העלו בו געגוע למשפחה בבית. "לא עברתי בשביל המילקי, למדתי פה כי החינוך טוב ונשארתי כי קיבלתי הצעת עבודה טובה. זאת הזדמנות לצבור ניסיון בינלאומי, זאת עיר בתנופה מטורפת", הסביר. "אני לא רואה את גרמניה וברלין כבית, יכול להיות שזה יבוא, אני לא שולל אפשרות להישאר אבל אין לי כרגע רצון להרים עוגן בישראל, אני עדיין מחובר לשם".
לדבריו של מושיק, החיים בגרמניה נוחים יותר עבור צעירים משום שיוקר המחייה נמוך יותר, השכירות זולה יותר, וגם קל להתנתק מהלחץ שיש בארץ. "יש פה פחות לחץ כלכלי וגם פחות לחץ של חתונות. פה לא שואלים אותי מתי תתחתן והנשים שאני יוצא איתן לא לחוצות חתונה כי הן גרמניות", אמר.
גם איכות החיים משחקת תפקיד בבחירה בברלין. לדברי מושיק, התחבורה מצוינת ולכן אין צורך ברכב פרטי. "זה חוסך שעות במשך השבוע ונותן זמן לקרוא וזמן לפנאי כשבארץ במקום זה עומדים בפקקים ושומעים את טל ואביעד. אלה דברים שלא מעריכים עד שלא חווים אותם", אמר. "זמן עבודה זה זמן עבודה ואחרי העבודה לא מטרידים אותך, לקוחות לא יתקשרו אליך, הבוס לא יתקשר אליך, כי הם מכבדים את הזמן הפרטי שלך, לעומת בארץ שגם ככה אף אחד לא מכבד אף אחד".
"אוהב את ישראל של פעם"
מלי ומיכאל, בני זוג בני 41, הגיעו לברלין לפני ארבע שנים בעקבות עבודה. הוא מעצב והיא מקימה קרן השקעות בתחום ההייטק. מיכאל סיפר כי הוא "בעיקר חוגג בלב, מרגיש נוסטלגי, מחובר יותר להוויה ולא למציאות הארץ הישראלית שיש כיום. אני אוהב את ישראל של פעם, אני לא אוהב כל כך את מה שקורה בה היום, הפוליטיקה והפילוג בעם הם נוראים בעיניי".
לדבריו, "אני מעורב בפוליטיקה הגרמנית, גם הלכתי להצביע וגם עוקב אחרי מה שקורה פה מבחינה מפלגתית. גם פה יש הרבה סכסוכים בין מעמדות או בין ילידים למהגרים, יש להם את הבעיות שלהם, אבל אצלנו זה כואב כי יש לנו רק מדינה אחת והיא קטנה".
מלי סיפרה כי "לי בעיקר חשוב המסר לילדים", בחגיגות יום העצמאות. "חשוב היה לי שהם יראו את זה בטלוויזיה ושהמסר יעבור. אני מרגישה מאוד טוב עם זה שאנחנו חוגגים את זה מפה כי זה תמיד יישאר חלק מאתנו ומי שאנחנו וחשוב שגם דור ההמשך יכיר בזה".
אייל הדס, בן 50, הגיע לגרמניה בשנת 1997. לברלין הוא עבר ב-2013. "קצת קשה לזכור את הסיבות למעבר, עברו 20 שנה. היה לי רצון עז להתנסות בלחיות בגרמניה", הסביר. הדס התעסק בתכניות פיתוח של האיחוד האירופי עבור חברות קטנות ובינוניות, ראה שהתחום בארץ בחיתוליו ובגרמניה ניתנה לו הזדמנות להתפתחות עסקית.
גרמניה של שנות ה-90 הייתה עסוקה באיחוי הפצעים מהחלוקה למזרח ומערב, בניסיון לאחד את כלל האזרחים שהגיעו משתי תרבויות שונות ומכלכלות שונות, דבר שהוביל לאבטלה של כחמישה מיליון אנשים וזיכה את גרמניה בכינוי "האדם החולה" של אירופה. "זו הייתה תקופה אחרת בגרמניה, הקשיים היו הרבה יותר גדולים מהיום. המצב הכלכלי היה מאוד קשה ואת זה קשה מאוד להסביר לאנשים שחוו את גרמניה בעשור האחרון. כרגע יש תקופה של שגשוג כלכלי", סיפר הדס.
ברלין, שנחשבה לאחת הערים העניות בגרמניה זוכה בעשור האחרון לצמיחה כלכלית שלא הייתה כמותה מאז מלחמת העולם השנייה. לצמיחה זו תרמו כחצי מיליון מהגרים שהגיעו אליה, מהם בערך 25 אלף ישראלים. "אני פחות מגדיר את עצמי ישראלי בברלין אלא כאדם שגדל בישראל וחי בברלין", הוסיף הדס. "החגיגה שלי היא יותר צנועה, כן אכפת לי וזו שמחה גדולה. למרות שאני לא חי בישראל אני קשור בטבורי לישראל כי נולדתי וגדלתי בארץ. אני שמח וגאה שהמדינה הזאת קיימת עם כל האתגרים שעומדים בפניה, זה מחמם לי את הלב, מדובר ביום מיוחד למרות שזה לא מורגש כאן".