"יום הזיכרון הוא יום קדוש, יום שבו כל עם ישראל מתאחד למען מטרה אחת - לזכור את הנופלים על הקמת המדינה. היום הזה צריך לתת כוחות לעם, ולא חס ושלום להיפך. צריך לזכור שבזכות כל מי שנפל יש לנו מדינה. ביום הזיכרון צריך לשמוח, ולא להיכנס לעצבות. חשוב לכאוב את הכאב של העם, אבל לזכור שאסור להיכנס לעצבות. צריך להתחזק ולחזק".
כך כתב אבינועם כהן, כמה שנים לפני שנהרג בתאונת אימונים בגולן והצטרף לרשימה הארוכה של החללים, וכך מבקשת גם משפחתו לזכור אותו. "לאבינועם היה מאוד חשוב, כמו שכתב על יום הזיכרון, שזה לא יהיה סיפור עצוב אלא סיפור שנותן כוחות", אומרים בני משפחתו.
בבית המשפחה בירושלים מפוזרות מחברות רבות עם כתביו של אבינועם, ובני המשפחה מתארים איך ניתח בכתב כל שלב, רגע והחלטה שקיבל. היום נראה כי הן מסייעות להם להמשיך ולשמר את הזיכרון. "החיים שלו, לאורך כל הדרך, היו מלווים בכתיבה, במחשבה ובהתלבטות", מספר אחיו שגיא. "המחברת הראשונה היא מגיל 13. זה התחיל בכך שהוא כתב בכל יום מה עבר עליו, אבל אחר כך זה העמיק מאוד ברמות של חשבון נפש, מה הוא רוצה מעצמו, הרבה התלבטויות. כשהוא הגיע למסקנה - הוא הלך איתה עד הסוף".
בנוסף ליומנים נהג אבינועם לכתוב גם על פרשות השבוע, ובמשפחתו ממשיכים להעביר את דבריו. "על כל פרשה הוא כתב רעיון כלשהו, ועד היום אנחנו שולחים את זה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית, וזה מגיע לתפוצה רחבה של אנשים שמקבלים את דבר התורה שלו בכל יום שישי", הוסיף האח.
אבינועם התגייס לצבא במסגרת מסלול הסדר והיה תלמיד בישיבת אלון מורה. הוא שירת בגדוד 411 של חיל התותחנים וסיים קורס מ"כים. בעת תרגיל משותף של קורס מפקדי גדודים ופלוגות עם גדודי תותחנים סדירים בגולן בחודש ספטמבר האחרון, התומ"ת (תותח מתנייע) שהיה בו התהפך. כהן, ששימש מפקד צוות, ואבשלום ערמוני, מפקד מחלקה, נהרגו. שניהם היו בני 22 במותם. יתר חברי הצוות נפצעו. על פי צה"ל, התומ"ת התהפך בשל פנייה חדה מדי בעת חציית כביש.
הלילה הקשה שבו קיבלו את הבשורה היה גם לילה של חיים חשים במשפחה. "בלילה שבו הוא נהרג התהפכתי במיטה כל הלילה ולא ישנתי, לא ידעתי למה", מספר האב שמעון. "כנראה שאבא מרגיש את הכאב של הבן, הוא מרגיש מה קורה עם המשפחה שלו. בשעה 3:00 לפנות בוקר דפקו בדלת".
"אשתי ראתה קצינים ואנשי מד"א ומיד הבינה מה קורה, אבל אני עוד לא הבנתי כלום", מוסיף האב. שמעון מספר כי היה צריך להודיע לכל ילדיו, אבל אחת מבנותיו הייתה בדיוק בדרך לבית החולים כדי ללדת. "אמרנו שלא נודיע לה מיד, אלא רק אחרי הלידה. חיכינו כמה שעות, וסיפרנו לה. הרופאים אישרו לה לבוא עם כיסא גלגלים להלוויה". הנכד החדש נקרא נועם עובדיה. האח שגיא מספר כי מאוחר יותר התברר שהבחירה בשם נעשתה עוד לפני מותו של אבינועם. "הם חשבו על השם עוד לפני, בלי תכנון", זה נותן משמעות חדש ל'השם נתן, השם לקח'".
אמו של אבינועם, גילה, מספרת כי שני ההרוגים בתאונה הכירו בקורס קצינים של בה"ד 1, ונפגשנו שוב בתרגיל כאשר אבשלום כבר היה קצין. אבינועם לא השלים את הקורס, וחזר לגדוד. "אחרי שהפסיק את הקורס, הוא כבר סיים את החוב שלו לצבא ויכול היה להשתחרר ולחזור לישיבה. אבל הוא לא רצה לעזוב את הצבא בטעם רע. הוא עשה קורס מפקדים וחזר לצבא לעוד ארבעה חודשים בתור מפקד. אחרי סוכות הוא היה אמור לחזור לישיבה", אמרה.
לאחר מותו של אבינועם החליט הרמטכ"ל גדי איזנקוט להעניק לו דרגת סג"מ, על אף שלא סיים את קורס הקצינים. בצה"ל הסבירו כי הוא היה עתיד לצאת לקורס השלמה במחזור הבא ולא להשתחרר. אביו מספר כי כשביקש בשבעה שימליצו עליו לדרגת קצין נאמר לו שאין לזה תקדים. "הייתה לו כל כך הרבה אמביציה להתקדם. הוא כל הזמן הסתכל למעלה, הוא התנדב, אי אפשר להגיד עליו מילה רעה. אז בסוף כולם המליצו עליו והחליטו לתת לו דרגה", אמר.
האם גילה מתארת איך גם במקרה הזה הכתיבה של אבינועם סייעה לו. "קצין תותחנים ראשי סיפר שבאים אליו הרבה חיילים והוא לא יכול לזכור את כולם, אבל את אבינועם הוא זכר. ולמה? כי הוא בא אליו, התיישב מולו והוציא פנקס. הוא אמר שבחיים לא קרה לו דבר כזה. הוא הוציא פנקס ואמר 'בזה ובזה הייתי בסדר, ואת זה אני צריך לשפר'. הוא בא אליו עם תובנות כתובות וממש עשה עבודת הכנה לקראת השיחה".
לדברי האם, החלטתו של אבינועם לצאת לקורס קצינים ולוותר על הישיבה לוותה בלבטים רבים. "הוא מאוד התלבט, התייעץ עם הרבנים שלו, עם המשפחה והחברים ובסוף החליט לצאת. מה שהיה טוב לו, היה טוב גם לנו", היא מסבירה. האח מוסיף כי גם החלטה לו לוותה בכתיבה. תחת הכותרת "למה אני יוצא לקצונה" הסביר אבינועם את הבחירה. בין היתר ציין כי כך הוא יוכל להשפיע יותר, ליצור שינוי ולתרום את המקסימום. "יש לי חלום להיות קצין קרבי בצה"ל. יש בי כוחות וחובתי להוציא אותם לפועל למען עם ישראל".
"תודה על היכולת להיות אדם אמתי"
בין שלל מחברותיו של אבינועם מצאו בני המשפחה פנקס אחד יוצא דופן, ובו 160 עמודים של תודות שכתב. "זה פנקס תודה על כל דבר ודבר. דברים שלנו נראים פשוטים וברורים, אבל הוא כתב את זה", מספר שמעון ומקריא חלק מהתודות. "תודה על היכולת להיות אדם אמתי, על זה שיש לי משפחה שלמה, תודה על שאני אדם פשוט, שיש לי יכולת להיות רוחני, תודה שמצאתי עוד לחן ל'ידיד נפש', תודה שנולדתי בירושלים, תודה שיש מים חמים במקלחת, תודה על ארץ כל כך יפה, תודה על שקיעה מיוחדת כל יום".
מפנקס התודות יצרה המשפחה מפעל הנצחה לאבינועם. הם הכינו בהשראתו אלפי פנקסים שעליהם כתבו "פנקס תודה, לעילוי נשמת אבינועם דוד כהן ז"ל", ובתחילתו מופיע סיפורו של אבינועם וחלק מהתודות שכתב. "מדובר בעצם בפנקס עבודה, לא זיכרון", אומרים בני המשפחה. "כשמי שמקבל אותו רואה את התודות של אבינועם, הוא ממשיך וכותב תודות משלו".