(בווידאו: הלוויתו של חגי בן ארי, ינואר 2017)
חגי אהובנו, שוב אנו עומדים בחלקת הקבר שלך והפעם לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל בערב יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל.
רק לפני ארבעה חודשים ציינו את יום השנה הראשון ללכתך מאתנו וכבר אנו נפגשים שוב לטקס זיכרון נוסף. אלא שהפעם, חגי, לא רק אנו - משפחתך האוהבת וחבריך, זוכרים. מדינת ישראל כולה מתייחדת עם זכר הנופלים שבמותם ציוו לנו את החיים. כך, אומה שלמה, שבימים כתיקונם יש בה לא מעט מחלוקות ופילוגים, עוצרת ליום שלם את מהלכה ומקדישה את כל מעייניה ורגשותיה לזיכרם של הנופלים, שלדאבון ליבנו, גם אתה נמנה עמהם.
אתה יודע חגי, אנחנו לא מסתפקים ולא זקוקים לימי זיכרון ולאזכרות ממלכתיות כדי לנצור אותך בליבנו. אתה נמצא אתנו כל הזמן. אין יום בו אימא ואני איננו מזכירים אותך בהקשר כזה או אחר. עוברים במחשב על תמונות ישנות ומגלים בכל פעם תמונה נוספת שלך, מדפדפים בקלסרים ישנים וקוראים שוב ושוב מכתבים שכתבת לנו, הקדשות על ספרים שהענקת לנו וברכות לרגל אירועים שונים. וגם בכל מפגש משפחתי, מלא או חלקי, אתה נוכח בינינו ושמך תדיר על שפתי כולנו.
ליום השנה שלך הגיעו מאות אנשים. קיימנו את האזכרה באולם הגדול של מדרשת הגולן וגם הוא היה צר מלהכיל את כולם. אני בטוח שהיית גאה בנו על האירוע ועל הכיבוד. גם היום נתכנס בחצר ביתנו ורעות תכין לכולם כריכי פריקסה כמו שאתה אוהב, כי כך היא מרגישה הכי קרובה אליך.
ילדיך גדלים להפליא ואנחנו נפעמים מהם בכל פעם מחדש ומחפשים את נקודות הדמיון לך. אני בטוח שממרום עמדתך אתה עוקב אחריהם וגאה בהם ובמוריה, שממשיכה לגדלם באווירה רגועה ובוטחת, בבית חם ומגונן. תשמח בוודאי לשמוע שיובל ומורן החליטו להינשא ובעזרת השם יעמידו חופה בקרוב.
אתה רואה, אנחנו ממשיכים בחיינו ועל אף הכאב הנורא ששוכן בקרבנו מאז שנפרדנו ממך לעולמים, אנו משתדלים להמשיך ולפעול, ולהתגבר על הכאב. בכל צעד וצעד שאנו עושים, בכל מפגש משפחתי, בכל מפגש עם חבריך הרבים שממשיכים להגיע ולספר עליך, ובכל חג ושמחה - עומדת תמיד לנגד עיננו דמותך הבטוחה, החייכנית והמרגיעה.
ביום שישי התקיימו בכל רחבי הארץ סיורים שהוקדשו לחללי מערכות ישראל. "בשביל הנופלים" נקרא המיזם. גם כאן בגולן נערך סיור כזה שהוקדש לך, מצומת דליות לגמלא. באתר ההנצחה בגמלא סיפרתי למשתתפי הסיור עליך ועל המורשת שלך.
החיבור לגמלא החזיר אותי לעבודה הסמינריונית שכתבת במסגרת לימודיך לתואר הראשון, על הערכות הליגיונות הרומיים אל מול מערך ההגנה היהודי בגמלא בעת המרד הגדול. בחרתי בשתי פסקאות מתוך העבודה, שלדעתי משקפות באופן מפליא את אישיותך וערכיך.
הפסקה הראשונה לקוחה מהפרק שבו תיארת את המבנה ותפיסת ההפעלה של הצבא הרומי: "ניתן להסיק שהקצונה המשפיעה והמשמעותית ביותר בליגיון הייתה מפקדי הקנטורות (מקביל למפקד פלוגה בצה"ל). הנחה זו היא הגיונית שכן, גם בצבא ההגנה לישראל הדרגה הכמעט האחרונה שבה יש למפקד מגע בלתי אמצעי עם הלוחם הינה במסגרת הפלוגה. לכן ניתן להסיק שגם המפקד הרומי שפיקד על הקנטורה שבה יש סדר גודל לוחמים זהה לפלוגת לוחמים, היה גורם משמעותי ביותר".
בפסקה זו אתה מבטא את ההעדפות האישיות שלך ואת נטיות לבך. הרי יכולת בקלות לדלג על תפקיד מפקד סיירת ולהתמנות לסמג"ד, כפי שהמליצו לך מפקדיך, וזאת אחרי שביצעת בהצלחה רבה שני תפקידי מ"פ בחטיבה והיית מפקד מגמת ההכשרות במגלן. אך לבך נטה לחזור ולפקד על הסיירת כי לא היית מוכן לוותר עדיין על המגע הבלתי אמצעי עם הלוחמים ועל סגירת המעגל בקבלת הפיקוד על היחידה בה גדלת ובה עוצבה דמותך כלוחם וכמפקד.
הפסקה השנייה, שלקוחה מפרק הסיכום, חושפת פן נוסף באישיותך - פן ערכי, לאומי, ממלכתי: "אחת מן השאלות, אשר מרחפות לאורך העבודה מבין השורות, ואשר העלנו אותה בראשית כתיבתנו - נותרה למעשה ללא מענה ומבלי היכולת לתת לה תשובה ברורה. השאלה אם כן הינה האם מלכתחילה היה בכלל סיכוי מסוים בקיום המרד נגד האימפריה הרומית האדירה? אני מרשה לעצמי להעז ולומר כי ההיסטוריה מראה לנו שכאשר העם בארץ היה מאוחד תחת הנהגה חברתית, צבאית, דתית אחת, הצלחנו להשיב לאויבינו ואף להביסם. אך כאשר עמדנו איש איש או עיר עיר לגורלה וכשישבנו בתוך ערים בצורות ולא יצאנו להילחם אזי שבהחלטה הזו כבר נפלה ההכרעה במערכה".
וכמו בעבודה הסמינריונית, גם בך חגי שלנו, פעלו שתי הגישות: הפרקטית- מבצעית שחותרת למגע ולהובלה, ויחד איתה, בכפיפה אחת וללא כל סתירה, ההבנה העמוקה שהצלחתנו במאבק על קיומנו תלויה בראש ובראשונה באחדותנו הלאומית, באמונה בצדקת הדרך ובערבות ההדדית. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נתפלל ונייחל שתובנות אלו יחלחלו ויהיו לנחלת כולנו.
רב-סרן חגי בן ארי, שנפצע אנושות בראשו במהלך הלחימה במבצע "צוק איתן" ברצועת עזה לפני כארבע שנים, הלך לעולמו לפני כשנה כשהוא בן 31. מאז פציעתו נותר בן ארי מחוסר הכרה ולא תקשר עם סביבתו. בן ארי הותיר אחריו אישה, מוריה, ושלושה ילדים. הוא מת בחיק משפחתו במושב נוב שברמת הגולן.